נשא גיורת ומתה ה"ז מותר לישא אמה או בתה שלא גזרו אלא בחייהן וכו':
למד זה רבינו לטעמו דחמותו לאחר מיתה משריפה איתמעט אבל בכרת איתא, ובכל זה אמר בגמרא דכיון דקלישא איסורה לאחר מיתת אשתו תו גבי גרים לא גזרו ועיין בתוספות, כן ה"ה בת אשתו דזימה זימה ילפינן לשריפה, וכיון דבבת אשתו לא ילפינן שרפה רק מחמותו ולכן פסק רבינו דבת אשתו לאחר מיתת אשתו אינה בשריפה, ולכן גם בגרים לא גזרו על בת אשתו אחר מיתה ועיין שו"ת רעק"א סימן קכ"א, וברור דלהסוברים דבת אשתו אחר מיתה בשריפה כמוש"כ ההמ"ג לעיל פ"ב דבגרים אסור אף לאחר מיתה. ולכאורה יש לדייק כשיטה זו מהא דאמרו פרק כיצד כל שבנקבה ערוה בזכר גזרו על אשתו משום שניה ומשו"ה גזרו על אשת אחי אמו מן האם יעו"ש, ופריך וכללא הוא הלא חמותו ערוה אשת חמיו מותרת, בת חמותו ערוה אשת בן חמותו מותרת כו' חורגתו ערוה אשת חורגו מותרת כו' ואמאי לא משני דבכל מקום דלא חלקה תורה בין בחיים בין לאחר מיתה גזרו על אשת זכר, ולזה אף שבאחות אמו אין בה רק כרת, בכ"ז גזרו על אשת אחי אמו משום דלא חלקה תורה בין בחיים בין לאחר מיתה, אבל בכל הני דלאחר מיתת אשתו הנה מן התורה או דמותר לגמרי כמו בת חמותו דלאחר מיתת אשתו מותר, או דקליש איסוריה דבכל הני לאחר מיתת אשתו ליכא שרפה אף דמכרת לא איתמעט כיון דלא השוה רחמנא בין חיי אשתו לאחר מיתת אשתו תו לא גזרו חכמים כלל, וכמו לגבי גרים דאחות אמו יוציא אע"ג דאינה רק בכרת, ובחמותו אחר מיתה דלא איתמעט רק משריפה לא גזרו בגרים. כך מצי לשנויי מהאי טעמא לא גזרו בהנך דחילקה רחמנא בהו בשניות כלל ויש לדחות:
אמנם נראה לדעתי, דאם נשא אשה ואחר שמתה נתגיירה אמה בזה מותר לדברי הכל אף לר' ישמעאל דסובר דלאחר מיתת אשתו ג"כ בשריפה ויש קדמונים שפסקו כמותו, דמשום דבעת שהיתה עו"ג הכל יודעין דאינה חמותו דלא תפסי בה קדושין לשום אדם, ושוב כי נתגיירה לאחר מיתת אשתו לא אתי לאחלופי כלל ולא גזרו אטו היכי דנתגיירה בחיי אשתו, כמו דלא גזרו אשת אחיו מאמו שנשא אותה כשהיה עו"ג אטו מה דנסיב משנתגייר, ולא מצי למימר דא"כ אשת אחיו מאמו שנשא אחיו כשנתגייר, ואחרי מיתת אחיו נתגייר הוא, דעד אחר מות אחיו היה עו"ג דלאו בר תפיסת קדושין הוי תו צריך להיות מותר בה, זה אינו, דהא באשת אחיו מאמו הא האיסור אף אם נולד אחרי מיתת אחיו, ואם כן כשנתגייר אחר מות אחיו אסור דלא ליתי לאחלופי בישראל אף בכה"ג דהוי דומיא דנולד אחר מות אחיו אסור, אבל בחמותו ובת אשתו דלא מצאנו באופן שיהא אסור רק שיהא האיסור מתחיל מחיי אשתו, בזה אם הויא עו"ג בחיי אשתו דלא שייך בה איסור דחמותו ובתה כלל דלאו בת תפיסת קדושין היא כלל, לא גזרו חכמים שיהא האיסור מתחיל אחר מיתת אשתו. ופוק חזי דתנא דברייתא תני נשא אשה ובתה כונס אחת ומוציא אחת להשמיענו דדוקא כשהן שתיהן גיורות וניכר ביהדותן שהיא בת אשתו בזה גזרו חכמים לא כשנתגיירה אחת אחר מיתת אשתו. ובזה א"ש לאביי דליכא מאן דאמר לאחר מיתת אשתו דלאו בשריפה יוקים הך דמתה אשתו מותר בחמותו כשנתגיירה אחר מיתת אשתו דבכה"ג מותר. ורבנן בתוספות שנתקשו בזה נראה דקשה להו דא"כ אמאי תני זה דוקא בחמותו ושביק אשה ובתה דתני קודם, ועל כרחין דמשום דלאחר מיתה קליש איסוריה דליכא שרפה ובאשה ובתה סברו דחייב שריפה גם לאחר מות אשתו וא"ש ודוק. כנ"ל פשוט לולא ששני גדולי הדור שלפנינו בשו"ת רעק"א סימן קכ"א ובהקדמה לתקלין חדתין שנשאלו על ענין כזה שנתגיירה אחר מות אשתו, ולא שמו לב לחקור בזה דהא הבת נתגיירה אחר מות אמה ולדעתי פשוט כמו שנתבאר והבן:
והנה בירושלמי אמר, גר שנתגייר והיה נשוי אשה ובתה או אשה ואחותה כונס אחת ומוציא אחת, במה דברים אמורים שלא הכיר אחת מהן משנתגייר אבל הכיר אחת מהן משנתגייר אותה שהכיר אשתו, ואם הכיר את שתיהן כיון שהכיר הכיר, דמורה דבדיעבד לא יוציא, נראה פירושו לדעתי דלא כמו שהבינו המפרשים, דכוונתו כן, דהיה נשוי אשה ובתה כשהיה עו"ג ונתגיירו כונס אחת ומוציא אחת איזה מהן שירצה אף אותה שנשא אחרי הראשונה רשאי לקיימה משנתגיירה, בד"א שלא הכיר אחת מהן, אבל הכיר אחת מהן שנשא אחת כשנתגייר תו אותה שהכיר הכיר דהויא אשתו ע"י קדושין ותו אסור בהשניה או משום אשה ובתה או משום חמותו אף אם יגרש אותה. ואם הכיר את שתיהן כיון שהכיר הכיר, פירושו, דכיון שנשא שתיהן הרי צריך לגרש אחת מהן בגט ולכן אף אם רוצה לקיים זו שנשא שניה ג"כ רשאי ולא אמרינן דהא איהי הוה נשואה באיסור כמו בת אשתו, דמאי תוכל לתקן לומר שיגרש את השניה ונמצא דהוי כשנושא הראשונה הוי כאם גרושתו או אחות גרושתו. וסוף סוף אתי לאחלופי ולא גזרו חכמים בזה, ולכן תו בידו לגרש את הראשונה ולקיים את השניה שהכיר משנתגייר אחר הראשונה, דלגרש שתיהן לא הצריכו חכמים שיהא גרוע מישראל שלא נאסר באשתו, ולקיים שתיהן לא התירו חכמים שיהא אתי לאחלופי בישראל להתיר אשה ובתה, וכי מגרש אחת מהן איזה שיגרש זה לא מצי לתקן, למי שיודע שהיתה אשתו מקודם יאמרו הכל דבאיסור נסיב דהויא שאר גרושתו, ואי שידע שהן גיורות תו לא איכפת לן כלל, אבל לקיים את שתיהן אתי להתיר אשה ובתה, וזה עומק הפשט למבין בירושלמי ודברי רבינו שרירין וקיימין:
והנה שיטת רבינו דמשום אחלופי לא יוציא בדיעבד וכמו שכתב ואם היה נשוי לשאר עריות ונתגייר הוא ואשתו אין מפרישין אותן רק באמו ואחותו דמשום שמא יאמרו גזרו בדיעבד, ובביאורי הגר"א ביאר שיטתו בעומק ורוחב יעו"ש. ובכל זה כאן גזרו דאם היה נשוי גיורות אשה ובתה דאסור לקיים שתיהן ומגרש אחת מהן, והוא דבזה אתי לאחלופי טפי דמקיים שתיהן דעכשיו נשואין תפסי בשתיהן, ועיין ש"ך ס"ק ג' בשם העט"ז שכתב דנשואי דיהדות חמיר טפי יעו"ש, וזה צ"ע, דלפ"ז מהיכן יצא לרבינו דאם כנס עודו עו"ג ונתגייר אינו מוציא, כיון דבברייתא תניא גר שלידתו בקדושה, א"כ הני דיקיים ע"כ ע"י נשואי דיהדות, אבל אם נאמר דלא שני לרבינו בין נשואיו כשהוא עו"ג לנשואיו כשנתגייר א"ש, דכמו דלהני תנאי דסברי דבאחות האם דאיכא משום שמא יאמרו יוציא, ובאחות האם מן האב יקיים, כן הוה"ד לדידן בכל עריות דאיכא משום אחלופי יקיים, [ואולי לא היה גורס רבינו בברייתא שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה וכמו דבירושלמי להך ברייתא תניא גר לחודיה] ועיין ביאורי הגר"א בכ"ז ודוק:
וראיתי בריטב"א ליבמות שהביא דגרסי ראשונים, גר שהורתו שלא בקדושה ולידתו שלא בקדושה, ולפ"ז מצינא למימר דכן הוא כהעט"ז דאם נשא בעודו עו"ג טרם שנתגייר אז לא יוציא אם האיסור רק משום אחלופי, ובנשא ביהדות אז מוציא כמו שמשמע מהא דאשת אחיו מאמו דבדיעבד יוציא וכמו דמביא ת"ש דא"ר יוסי מעשה בניפטיים הגר שנשא אשת אחיו מאמו ושם בדיעבד מיירי אלמא דלמאן דחייש משום אחלופי בדיעבד יוציא, אם לא דנאמר דלשון אין אישות לגר מורה דמותר לכתחלה למינסב ומהא מקשה למאן דאסר [ואולי הוה טעמא דבנשא בגיותו לא יוציא משום דילמא יחזור לסורו וכמו דמה"ט אמרו דגר יורש אביו בפ"ק דקדושין וכן בפרק איזהו נשך בירושלמי גבי ריבית], ולפ"ז הוי א"ש טעמא דהיכא דאיכא משום שמא יאמרו דהוי עריות דמיתסר בהו עו"ג, א"כ לא מועיל מה שנשאה בעודו עו"ג כיון דאז הואי ערוה לדידיה ולא נסיב לה כדין ב"נ, וזה נכון. ולפי מה שבארנו הירושלמי בנשא אשה ובתה אין סתירה להפוסקים, דאף בהנך דהאיסור משום אחלופי יוציא, וכן לפי גירסת קדמונים בסנהדרין דפריך אר' מאיר דסבר כל שאין ב"ד של ישראל ממיתין עליה אין ב"נ מוזהר עליו מברייתא דיש לו שאר האם כו' אין הקושיא מאחותו דאימור משום אחלופי ואם כנס יוציא אף בזה כשיטת הטור ושאר קדמונים, רק דעיקר פרכא מאחות האב מן האם יוציא דאמאי הא בזה ליכא למיחש לאחלופי וכשיטת רבינו דכל קרובות האב ליכא בהו לאחלופי ולא אסור באחות אביו, ומיהו מפשטא דירושלמי דמביא שני ברייתות דברים ככתבן גבי גר וגבי עו"ג נראה ברור דרק בהנך דאיכא משום שמא יאמרו דעו"ג מוזהר בהן בזה בגר בדיעבד יוציא, ושאר כל העריות כנס אינו מוציא, מוכח דהנך דמשום אחלופי גזרו רק לכתחלה אסור יעו"ש קושט דברי אמת כרבינו, ואין חילוק בין כנס בעודו עו"ג לכנס ביהדות. ויעוין בשו"ת הגאון ר"ח מוואלאזין זצ"ל שהעלה כן וראה ההבדל בין דברינו לדבריו ודוק בכ"ז:
Loading...
14:15
1
Loading...