הנה דעת י"א הובא בתוספות פרק החולץ דף מ"ב דגר (בימים הקדמונים) אסור בגיורת כשנשאה מקודם שלא יחזרו לסורם, ותוספות דחו זה מהא דתניא גר וגיורת צריכין להמתין ג' חדשים יעו"ש, ולדעתי נראה דטעם אחר היה להם משום שכשנתגיירו איש ואשתו אין אנו רואים שנתגייר לשם שמים רק אחד אבל השני מהם אולי כוון לשם אישות שלא נתרצית להפרד מבעלה וזה טעם נכון:
ובזה א"ש מה דאמר סוף פרק ד' אחין כולן צריכות להמתין ג' חדשים חוץ מגיורת ושפחה משוחררת גדולה, דהקשו בתוספות מהך דאמר דגר וגיורת צריכות להמתין ג"ח, ולפ"ז א"ש, דגיורת דעלמא מנטרא נפשה כדי להבחין כו' דכיון דדעתה לאגיורי לשם שמים שפיר מנטרא נפשה, אבל גיורת שנתגיירה עם בעלה אימור לא גיירה רק לשם אישות ולכן לא מנטרא נפשה ודוק. אמנם גם משום זה אין להפריד בין בעל ואשתו דכיון דזה רק חששא שמא גיירה לשם אישות, וקיי"ל דהמגייר עצמו שלא לשם שמים ה"ז גר כמו דפסק רב כולן גרים הן. אמנם באמת יש לחוש דרבנן בתוספות פירשו דבעינן שלשה ב"ד לקבלת המצות ופסקו דסמוכין בעינן, והקשו א"כ איך מקבלין גרים בזמן דליכא סמיכה ופירשו דשליחותייהו עבדינן, וכיון שכן בגיירות הזה לשם אישות דכתב רבינו דלזה לא מקבלין לכתחלה, רק ב"ד הדיוטות עשו זה מאליהם, א"כ כיון דעיקר הגירות הוא שלא ברצון חכמים, תו בזה לא עבדינן שליחותייהו דב"ד הגדול, וא"כ לא היה קבלת המצות בפני שלשה ב"ד סמוכים ולא בפני שלוחיהן ואינו גירות אפילו בדיעבד. אולם אם נאסור אותם להנשא לכתחלה תו לא מגיירי לשם אישות כיון דאין מתירין אותן להנשא לכתחילה ודוק. אמנם באמת להלכה הלא פסק רבינו דלכתחילה צריך זה אבל בדיעבד סגי אף בלילה וכן פסק הריא"ף ואף לדעת המעכבין בקבלת המצות כתבו בתוספות קדושין ס"ב דבגר כתיב לדורותיכם דמשמע לדורות עולם ובזה"ז ליכא סמוכין וגלי קרא דלא בעי סמוכין, וזה מחוור, דכן דריש הגמרא לענין דלא מעכב קרבן דלדורותיכם כתיב בכריתות דף ט' ולכן לא הזכירו הפוסקים דיעה זו ויעוין בהגהות פי"א מגרושין אות ט' בזה. ועיין מדרש נשא פרשה ח' על מקרא אשתך כגפן פוריה זה אשתו שנתגיירה עמו אעפ"י שאינה מב"י יעו"ש:
וקשה לי בהא דאמרו פרק כיצד הנטען על הנכרית ונתגיירה ה"ז לא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו ופריך הא גיורת מיהא הוי, דמשמע לא יכנוס הוא אבל אחר יכנוס לכתחילה כו' (תוספות) ומשני כדברי האומר כולן גרים הן ופריך א"ה לכתחילה נמי, ופירוש דאא"ב דאינה גיורת גמורה כו' ספק שמא נתגיירה לשם אישות ובדיעבד אין להוציא משום חששא זו (לשון התוס') א"כ מאי פריך הא גיורת מיהא הוי מהיכן מוכח דכיון דאסרינן לה להנשא לכתחלה ולא תנשא רק לאחר, א"כ הנטען על הנכרית ונתגיירה הלא ידעי דאסור לכונסה ולכתחלה לא שרינן, א"כ תו מהיכא תיתי דניחוש שמא נתגיירה לשם אישות, וזה פלא דאטו דינא דמשנתנו נתחדש אחר שנתגיירה הלא הדין ידוע לכל שואל, וכיון דלא ישא אותה איך נחוש שלא ידעה הדין וסבורה היתה דיכנוס אותה. ומפני הדחק צ"ל דהשתא דכנס ובדיעבד אין מוציאין מידו משום חששא דאימור נתגיירה לשם אישות משמע דאם הוציאה הנטען או מת לאחר שכנסה תנשא לכתחלה לאחר. אמנם בירושלמי אמר על הנטען על הנכרית ונתגיירה דאם כנס אותה דקיי"ל אין מוציאין מידו, גירש מהו שיחזיר אם אמר את כן לא נמצא לעז על בניה, הרי כיון דכבר איפסיק דלא יוציא ואישתריא תו אח"ז מתירין אותה להנשא ומאי מקשה. ומזה ראיה למה שפרשתי לעיל בהלכות יבום פ"ב הלכה כ"א דדוקא אם האיסור כולו רק משום לעז לחודיה, אבל לא משום חששא דאיסורא לכן אם יש דררא דלעז להיפך שאם לא תתיר אותה להנשא אחר הגט תו יהא לעז על בניה ועל נשואין ראשונים מותר להחזירה, אבל אם נאמר דהמתגייר לשם אישות אינו גר א"כ תו יש חששא דאיסורא ולכן לא מהני אף אם עבר וכנס ואין מוציאין מידו ואסורה להנשא לאחר והוא הדין לעצמו, א"כ שפיר פריך דמוכח כאן דגיורת ודאי הוה רק משום לעז על הנטען דזה שייך רק בו לא לאחר לכן לאחר תנשא אף דעבר הנטען וכנסה ומת או הוציא מרצונו ושפיר פריך ודוק היטב בכ"ז:
Loading...
14:13
1
Loading...