עיין ההמ"ג, אמנם רש"י ורמב"ן מפרשים דטבילה זו דטבלו לקריין ולנדתן דזה דת ישראל הוא כטובל לשם גיירות וסגי בהא, וכן מוכח מירושלמי פרק האומר בקדושין גר שמל ולא טבל ה"ז כשר שאין גר שלא טבל לקריו וקשיא עלת לו טומאה קלה מטומאה חמורה אר"י ב"ב כיון שזו וזו לשם קדושת ישראל עלתה לו הרי מפורש כן וכבר הביאוהו הקדמונים. ולפ"ז יש לפרש הא דר' חייא בר אבא איקלע לגבלא כו' אתא לקמיה דריו"ח צא והכרז על בניהן שהן ממזרים ועל יינם משום יין נסך ועל תורמוסן משום בשולי עו"ג לפי שאינן בני תורה, דהך שאינן בני תורה אכולהו קאי, על בניהן שהן ממזרים משום דלא טבלי, ואי הוו בני תורה הוו נהיגי לטבול טבילת קרי אשר עיקרו לדברי תורה נתקן ולפי שאינן בני תורה לא נהיגי בהו לטבול לקריין ובניהן ממזרים, ועל יינן משום יין נסך אע"ג דבמזיגת עו"ג לא מיתסר בהנאה כמוש"כ רש"י ותוספות דהוי נגיעה ע"י דבר אחר שלא בכוונה רק כאן אסר בהנייה שקנסן משום שאינן בני תורה יעוין תוספות ע"ג דף נ"ח תד"ה שמסכו ובפרט לשיטת רבינו דמותר אף בשתיה יעוין פי"ג ממא"ס הי"ג. וכן על תורמוסן כו' וקאי אכולהו. וכפי הנראה דזו עובדא דירושלמי דר"ח בר אבא אזל לצור אתא לגבי ר' יוחנן כו' יעו"ש ודוק בזה: