גר שמל ולא טבל כו' וצריך לטבול בפני שלשה כו' ואם הטבילוהו ה"ז גר (בזמן הבית):
נראה דהנה משפט כתיב ביה, ובאמת כשבא לפנינו עדיין הוא כבן נח, וב"נ נידון בדיני נפשות (בב"ד דידהו) ג"כ עפ"י עד אחד בדיין אחד, א"כ הוי כמשפט ב"נ וכשר אף בלילה, רק לפי שעל ידי זה נעשה ישראל יש לו דין ישראל ומשפטו בשלשה וכן כתוב משפט אחד יהיה לכם ולגר, וא"כ במילה שעדיין אינו גר עד שיטבול אפשר דלא בעי שלשה, ולפירוש תוספות א"צ ג' רק בקבלת מצות שאז נתהווה לישראל ודינו כדין ישראל. אמנם נראה קצת דמילה וטבילה הוי כשני דברים המתירין שמעלין זה בלא זה, יעוין פרק מצות חליצה דף ק"ד לענין חליצה ורקיקה לר"א דמדמה לשחיטה וזריקה בכבשי עצרת. ובזה הוי א"ש קצת דמוקי ריש פרק הערל לר"ע קרא דתושב ושכיר לעו"ג שמל ולא טבל דאע"ג דמילה מעלה במקצת וכמו שחיטה דמקדשא ללחם בלא זריקה וכמו רקיקה דפוסל מאחין שלא ייבמו אותה דמועלת במקצת, סד"א דלא מיקרי בן נכר ויאכל בפסח קמ"ל, ובאמת נראה דרע"ק סובר דכל זמן שלא נתנה תורה הוי סגי במילה בלא טבילה בפסח מצרים ומצאתי זה באורך בתוספות ישנים ולכן בעי קרא ואכמ"ל. ולכן פליג ראב"ש ביבמות וסבר דמלת גר כשר בלילה משום דאכתי ב"נ הוי ומשפטו גם בלילה, וראב"ש לטעמו דאינן מעלין זה בלא זה ודוק: