לפיכך צריך רבו לתקפו במים עד שיעלה כו':
פירוש ולא הוי חציצה דהדיח ידיו במים אינן חוצצין ויעוין מש"כ בחידושי בהלכות טומאת מו"מ בזה:
ואין העבד טובל אלא בפני שלשה כו':
והא דמנימין עבדא דרב אשי דשלח לרבינא ולרב אחא בריה דרבא לאטבולי פירושו שיצטרפו להם עוד שלישי, רק המה יהיו העדים שטבל לשם עבדות, ומזה ראיה דלטבילת עבדות בעי שלשה דאל"ה לא הוי צריך למיחש שמא יטבול עצמו לשם גיירות ולא הוה להו לצמצומי ליה, דאם יטבול בפניהם לבד סגי, דלגירות בעו טבילה בפני שלשה ומעכבא בדיעבד לרבינו ואפילו בפני שנים אינו גר כמוש"כ בהלכה ז', ומוכח מקושיית תוספות דר' יהודה אמר יש לך עדים והלא סגי בתרי וע"כ דשלשה מעכבא, וליכא למימר דאוהב או שונא היו העדים דכשרים לעדות ופסולים לדון, דהא רבי יהודה סבר דאוהב ושונא פסולים גם להעיד בפרק זה בורר, ומוכרח דגם לטבול לשם עבדות בעי שלשה ומעכב ודוק, וכן כתב רמב"ן יעו"ש: