מי שנתגייר משבעה עממין כו' ויהושע גזר עליהם כו':
הקדמונים נחלקו בזה, ורבינו סמך על הני שמועות דאין מעמידין דפריך בנותיהן דאורייתא נינהו דכתיב לא תתחתן בם, הרי דהא דכתיב לא תתחתן בם קאי בהיותן עו"ג ולא בשנתגיירו, וכן בקדושין סוף פ' האומר עו"ג דכתיב ל"ת בם לא יהא לך חיתון בהם, ותוספות הגיהו בזה. והא דאמר בסוף פ"ק דכתובות על ברייתא דאיזהו אלמנת עיסה כל שאין בה משום ממזרות ולא משום נתינות ולא משום עבדי כו' ופריך מ"ש הנך דאורייתא חלל נמי דאורייתא, התם שיגרא דלישנא דעיקרו קאי על עבד וממזר דפוסלין בביאתן אלמנותיהן דבר תורה, ואדרבא דמשם מוכחא, דמקשה מ"ש חלל מהני, ולכאורה קשה דרבינו כתב פ"ה מהלכות שחיטה דמשום זה חוששין לספק דרוסה ולא מוקמינן אחזקה כמו כל ספיקי טריפות, מפני שאין לך בפירוש בתורה אלא דרוסה דכתיב ובשר בשדה טריפה לכן החמירו לאסור הספיקות בדרוסה יעו"ש. ולפי זה נאמר דאלמנת עיסה דהוי ספק ספיקא החמירו בהנך המפורשין בתורה דעבד דפוסל בביאתו בת כהן קרא כתיב ואשה כי תהיה אלמנה וגרושה פרט לעבד שאין לו בה אלמנות וגירושין כו' וממזר ונתין דמכי תהיה לאיש זר נפקא לן דפוסלין בביאתן לכן החמירו לאסור אלמנות ספיקן דאיתחזק בהאי משפחה ספק נתין או ספק ממזר כו' אבל אשת חלל דמה דנפסלה מכהונה אין זה מפורש בתורה רק נפ"ל מהא דאיתקוש זרעו לו, ואף בחללה מאיסורי כהונה אמרו פרק עשרה יוחסין דף ע"ז איזהו חללה שעיקרה מד"ת ואין צריכין לפרש מד"ס כל שנולדה מאיסורי כהונה דסתם חלל הוא ולד שנולד מפסולה לכהונה דכתיב ולא יחלל זרעו כו' עכ"ל רש"י. הרי דמה דכהן אם בא על אלמנה הוא מד"ס שנעשית חללה, וכש"כ הא דחלל פוסל בביאתו דמהיקשא דאיתקש זרעו לו ידענא, דמה הוא מחלל אף זרעו מחלל שאין זה מפורש בתורה, ולכן הקיל בעיסה שנתערבב ספק חלל לישא אלמנתו ומאי מקשה. אמנם לשיטת רבינו דנתינה הוי מדבריהם א"ש, דמכש"כ מקשה דמה בנתערב נתין החמירו כש"כ בנתערב חלל דפוסל דבר תורה, וזה סעד חזק לשיטת רבינו. והא דלא חשיב עמוני ומואבי ומצרי ואדומי, משום דבזה פליגי תנאי אם פוסלין בביאתן בפרק אלמנה לכה"ג ס"ט, ולא מיירי בפלוגתא. ור"ת מחק אלמנת מהגירסא ומפרש דלענין בן ובת יעו"ש ונדחקו בתוספות הא דלא חשיב עמוני כו' יעו"ש ודוק: