אבל ישראל הבא על עו"ג כו' ה"ז כו' מפני שבא לישראל תקלה על ידיה כו':
הנה על שיטת רבינו דהלכה כפי לישנא קמא דרבא דבגיותן אית להו חתנות, קשה לי בשמועה דגר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד [בימים הקדמונים] דמקשו אביי ורבא על הא דאמרו הגדילו יכולין למחות מכתובה וקנס דיהבינן להו דאזלה ואכלה בגיותה, ואיך לא מקשו הא אם ימחו הלא אשתכח דגוים הן והבא עליהן עובר בלאו דלא תתחתן בם ואיך לא חיישי ללאו הכתוב בתורה, אם לא דנדחוק לומר דכשהן תחת בעליהן ודאי לא חיישינן שמא ימחו, רק כתובה תקנו דלכי נפקא מבעלה יהא לה כתובה וזה מצוי כשאינה תחת בעלה תמחה ותחזור מגיורתה וזה דחוק, או משום דלממון קיי"ל דאין הולכין בממון בתר רובא להוציא ממון מחזקתו חייש טפי אף שאינו מצוי, ומצאתי להקדמונים בשיטה שהרגישו בזה והלכו בדרכים כאלו יעו"ש, ובאמת אף אם נאמר דרק בגיורתן אית להו חתנות, ג"כ קשה הא הוי כבפרהסיא וקנאין פוגעין בו [בזמן הבית] ואיך לא חייש שמא תמחה. אולם לפי דעת רבינו דהיא נהרגת [בזמן הבית], א"כ לא תחזור ותמחה דהלא אז תהרג מחמת שבא עליה ישראל, אך א"כ מאי מקשו אביי ורבא הלא לא תמחה משום זה דתהרג משום שבא עליה ישראל. ואם נאמר דרבינו סבר דזה לא הוי רק בפרהסיא וכמו בנות מדין בעצת בלעם דהיה בפרהסיא ואז תהרג אם בא עליה ישראל יהיה שפיר קושית רבא מקנס דאין כאן עשרה מישראל רק עדים לבד וא"כ חייש שמא תמחה, אבל בדאביי דמקשה מכתובה הלא אז היה בפרהסיא דהכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה ואפ"ה חייש שמא תמחה, קשה לכאורה. אמנם רבינו לא אמר רק אם בא בזדון לא כן הכא דבא בהיתירא דהיה סבור שלא תמחה ונמצאת גיורת למפרע דזכות הוא לה ועדיפא טפי משוגג. הגם דרבא סובר בפרק ד' מיתות גבי בהמה דקלון לחוד נהרגת דפשיט מבן ט' הבא על הבהמה ולדידיה אפשר גם בעו"ג נידונית אם בא עליה ישראל, ולפ"ז הו"מ לומר גבי כתובה כיון דבפרהסיא הוי תו אם תמחה ויתבטל גירותה למפרע תהרג [בזמן הסנהדרין] לכן לא חייש שמא תמחה ולכך לא פריך מכתובה. אמנם הגמרא אמר טעמא אחרינא. אולם הדבר פשוט, דרבינו כתב בפ"י מהלכות מלכים דכשימחה הוא כגר תושב בלבד ובגר תושב ודאי אינה נהרגת הגיורת אם בא עליה הישראל וזה ברור. וטעם דבריו שלאחר שמחו הרי הן כגרי תושב משום דבגר תושב אמרו לשיטת רבינו בפ"ז מהלכות מלכים דכופין אותן לקיים שבע מצות ולקבל אותן עליהן [בימים הקדמונים], וכיון דאיתא ע"י כפיה ובפרט בהנך דלא שייך טעם דברי רבינו בהלכות גירושין סוף פרק ב', לכן מועיל קבלה דקטנים הואיל ואיתא בע"כ, ולא שייך על זה שימחו, רק על גירות דמצד זכיה מועיל מחאה דילהו וכמו בכל זכות בצווח מעיקרא ודוק:
ומה שכתב רבינו דבגר תושב אין קנאים פוגעין אם בא ישראל על בתו (ובפהמ"ש דייק מדכתיב ובעל בת אצל נכר כו'), קצת סעד מהא דאיכא דאמרי בע"ז (דף ס"ד) אליבא דר"ש דשרי יינו בשתיה, ואם הוי בנותיו כבנות עו"ג דקנאים פוגעין בהם איך נגרע בזה דיינן משום בנותיהן, ופוק חזי באגדת חלק גבי בנות פעור ועדיין לא נאסר יינו של עו"ג עיי"ש, לזה מסתברא דקיל לגבי קנאים פוגעין בהן בפרהסיא. ולפ"ז א"ש הא דמפלפל אם גייר שלמה לבת פרעה, ותיפוק ליה הא הוה בפרהסיא, ובזה ניחא דהואי גר תושב שקבלה ז' מצות ופשוט:
Loading...
12:10
1
Loading...