ונהגו כולם בכל מקום שיש ישראל שכל בת ישראל שרואה דם אפילו לא ראתה אלא כו' סופרת לה ז' ימים נקיים ואפילו ראתה בעת נדתה כו':
רבוותא בתוספות נתעוררו לזה לשיטת רבינו שלמה בסוף פרק בא סימן דהגמרא שקיל וטרי תמן באשה שראתה שמונה ימים טמאים ושמונה ימים טהורים משמשת חמשה עשר מתוך מ"ח יום, דאיך תשמש יום מ"ח דהא השמונה ימים החמשיים שנעשית מהן זבה אין בהן אלא ד' ימי זבה, וד' ימים האחרונים הואי נדה, אע"ג דלא הוי נדה כ"ז שלא ספרה שבעת נקיים כשיטת כולהו רבוותא [לבד מרבינו] אבל להכי מהני הך ראיה ד' ימים האחרונים הראוין לנדה [אילו לא ראתה קודם בימי זיבה] לכשיבואו שמונה טהורין שאחריהן לא יעלו שלשה הראשונים לימי הספירה לפי שהן השלמת ימי נדה, וימי נדה שאינה רואה בהן אינן עולין לספירת זיבתה. ותלי לזה הגמרא בפלוגתא דימי לידה שאינה רואה בהן כו'. דלפי מה דפסק ר"ת א"כ ימים הראוים לנדה אינן עולין לה, וא"כ השתא דכולהון טועות נינהו, א"כ מאי מהני מנין ז' נקיים דילמא היא נעשית זבה בסוף ימי זיבה, וא"כ ימים הראשונים לנדה אין עולין ובעיא י"ד ימים נקיים וזה פלא גדול. ומה שתירצו דרש"י פסק דימי לידה שאינה דומה בהן עולין לספירה, עדיין תמוה אטו יפלוג על תקנתא דרבי דהתקין אם ראתה יום אחד תשב ששה והוא כו' שלשה שבעה נקיים, אכתי מה הועיל הא כיון דטועות בימי זיבה וימי נדה הן א"כ י"ד נקיים בעיא. אולם רבינו שלמה לטעמיה דפירש בתשובה לעיל הביאו תוספות בשמו בדף ל"ז דאביי ג"כ מודה דעולין לספירת זיבתה רק אליבא דר' מרינוס פליג דאיהו סבר דאינן עולין יעו"ש באורך, א"כ אין תיובתא מתקנתא דרבי דר' מרינוס פליג עלי':
וי"ל דלפי מה דשקיל וטרי הגמרא דימי נדה לא יעלו לספירת שבעה הוא ימים הראוים להיות נדה אע"ג דאין עליה רק טומאת זיבה הקודמת, א"כ מאי אמר רב בדף ל"ז: דקשוי מטהר אף ימים הראוים לספירת זיבתה, הא ימי נדה אינן ראוים לספירה אף אם נעשית זבה בימי זיבה ומה חידש על ר' לוי דגם איהו מטהר באלו אחד עשר יום, ואולי דמשו"ה לישנא אחרינא אמרי לה דפליגי אם קשוי מטהר ביום י' וי"א יעו"ש, דהלישנא אחרינא סבר דימים הראוים להיות נדה אינן עולין לספירת זיבתה וא"כ לא מצי למיתני כלישנא קמא. אמנם יתכן בשיטת רש"י דדוקא היכי דראתה דם בימים הראוים לעשותה נדה, דאז אי לאו דראתה בימי זיבה הואי נדה, לכן ימים הנקיים אחר כך מדם, ועדן המה בימי נדה לא עולה לספירה, משא"כ היכי שלא ראתה בימים הראוים לנדה, דאם לא נעשית זבה ג"כ לא היתה טמאה כלל, שפיר עולין לה ימים הראוים לנדה, וא"ש הא דחידש רב ימים הראוים לספירת זיבתה ג"כ קשויה מטהרה וז"ב ודוק. [ואם נאמר כן א"ש תקנתא דרבי דשלשה ימים תשב ז' נקיים, דאם יום השלישי מימי נדה הלא סגי בששה ימים אף אם הם טמאים בצירוף יום הראיה, ואח"כ יום אחד נקי לשמור היום עשירי וי"א מימי זיבה, ואם הם כולם מימי זיבה הלא מהני ז' נקיים, אבל באם ראתה ד' אז תמנה י"ד, וזה דחוק]:
אולם לא ידעתי איך שקלו וטרו אמוראי בפרק בא סימן בהא מילתא אם ימי נדה שאינה רואה אם עולין לספירה, דא"כ איך יעשו במשנה דפ"ב דערכין דטועה אין פתח פחות משבעה, הא כי ראתה שלשה עשר, ניחוש שמא הג' הראשונים נעשית מהן זבה, ואחד עשר יום מימי זיבה ושנים ראתה בימים הראוים לעשותה נדה, וא"כ להספירה של זיבה לא עלו חמשה ימים הראשונים וצריכה למנות ז' ימים נקיים אחר החמשה ואז נדע אם תראה דם אז יהיה דם נדה ותשב בשבעת ימי נדתה ואח"כ יתחילו ימי זיבה, ועל כרחין דימים הראוים לעשותה נדה עולין לספירה כ"ז שלא חלה עליה טומאת נדה והדבר נפלא וצ"ע. [אח"ז רב כשנדפס ספר השיטה מקובצת לקדשים בש"ס ווילנא ראיתי כי הרגישו בערכין שם יעו"ש]:
Loading...
11:4
1
Loading...