הפילה דמות בהמה חיה כו' ואם אינה קשורה בו מטילין עליה חומר שני ולדות כו':
הנה רש"י פירש בגמרא דלר"מ דבחיה ועוף טמאה לידה אם חיה ועוף הוי זכר יהבינן לה חומרא של שליא דמספקינן בנקיבה לטומאה וחומר חיה ועוף לימי טהרה דשמא אין ולד בשליא, והקשו בתוספות דהא הוי ס"ס דשמא אין בשליא ולד ושמא בשליא זכר הוי ולא תהיה טמאה רק שבעה, ונפ"מ רבתי לדינא לדידן במפלת נחש והפילה אח"ז שליא וכי"ב כגון כמה גווני, ולכן נראה מסתימת הפוסקים כרש"י, וטעמא נראה דאם תפיל הולד ואחר יום או יומים תפיל השליא הלא אז צריכה לישב י"ד ימים ימי טומאה, דלא תוכל לומר דהוי ספק ספיקא ותהיה טמאה שבעה משעה שהפילה שליא, דא"כ הוי ס"ס הסותר את עצמו אם תראה ביום ל"ד לחיה ועוף, וביום מ"א, דתאמר חדא שמא אין בשליא ולד, והוי יום ל"ד ללידת החיה ועוף נדה ויום מ"א זיבה ושומרת יום כנגד יום, וחדא שמא נקבה בשליא והוה כל הדמים דם טוהר, וא"כ לפי מה שדנת על הספק שמא זכר הוי בשליא, א"כ הוה עכשיו ראיה ראשונה בתוך ימי טוהר של השליא יום ל"ג לשליא, ובראיה שניה נדה הויא וז"ב, וכיון שכן תו הוי חוכא ואיטלולא לומר דאם תפיל ביום שאחר זה תהיה טמאה טומאת י"ד ימי לידה כיולדת נקיבה ואם תפיל באותו יום שהפילה החיה ועוף תהיה טמאה רק שבעה כיולדת זכר, מאן יאמר לזה, לכן הוכרחו חכמים לטמאותה י"ד יום אף אם ביום אחד הפילה שניהן, וזה פשוט בעיני עד כי הוא לפליאה על רבותינו בתוספות:
אולם נראה בטעמם, משום דאמרו לעיל דשליא תולין בולד עד עשרה ימים או עד ג' ימים יעו"ש, א"כ אין חוכא כאן, דנאמר דאם הפילה חיה ועוף ואחר זה שליא באותו יום תולין השליא בולד, וביום אחר חוששין לולד אחר ולכן טמאה י"ד יום, וביום הראשון תולין בחיה ועוף לכן אינה טמאה רק טומאת ז' יום כדין מפלת חיה ועוף לר"מ, ונאמר דיום הראשון תולין בחיה ועוף כמו שליא קשורה בו, אבל בילדה תאומים ושהה ולד אחר חבירו, והראשון ניכר שזכר הוא והשני אינו ניכר אם ולד הוא טמאה י"ד יום, מטעם דאם תפיל אותו ביום אחר תהא טמאה י"ד יום א"כ הוי חוכא ואיטלולא, שאם נולד השני אותו יום לא תחוש שמא נקבה ואם נולד יום שאחריו תחוש שמא נקבה ולכן אף באותו יום טמאה י"ד יום, וז"ב בדברי התוספות, ועיין חידוד הלכה שלא עמד בזה ודוק: