בהרת הסמוכה לראש או (לעור) [לעין] כו' או לשחין כו' כל שחוצה לנגע בעור הבשר וראוי לפשיון.
כן הוא בתו"כ על הך קרא ר"י בר"י אומר כו' שיהא כל החוצה לו סמוך לעור הבשר וראוי לפסיון שאם היה סמוך לשחין ומכוה ולקדח המורדין אינו טמא, ותיבת המורדן שכתוב בתו"כ הוא ט"ס דמאי אריא מורדן דאינם מטמאים בנגעים כלל אפילו אינם מורדן ג"כ בהנך דאין הנגע פושה לתוכן כדתנן פ"ו משנה ח', וכן בפירוש המשנה לרבינו פי"א משנה ד' ליתא לתיבת המורדן, והק"א לא הרגיש בזה:
והא דבעלתה תוך כפו אמרו שמא תכניס ותפשה, הרי אעפ"י שאינו ראוי לכל סימני טומאה דשער לבן בפיסת ידו אינו מגדל שער בכ"ז טמא, משום דעיקרו על פשיון קפדינא משום דפשיון מטמא בכל הנגעים בנגעי בשר ושחין ונתקים ובתים לכן בעי שיהא ראוי לפשיון. ובהשגות הקשה זה ועוד דראוי לפשיון מצד אחר, ויפלא הלא ר' יוסי בר"י קרא דריש ומי יכול לדחות זה בדברים כאלה וחלילה לרבינו אברהם לדחות הלכות קבועות. אולם א"ש דהראב"ד לשיטתו שפוסק דאין הבהרת פושה לתוך הבוהק וכמו שהביא בשמו הכסף משנה פרק י"ב הי"ד, א"כ לפי לימוד ריב"י דבעי שיהא עור הבשר סביבות הבהרת ראוי לפשיון א"כ כי סמוך לו בוהק ג"כ אינו ראוי לפשיון וא"כ שוב הבהרת טהורה, וא"כ קשה טובא מהך דתנן נגעים פרק ו' היה בו בוהק פחות מכעדשה סימן פשיון לפנימית ופירש הר"ש שם דאם המחיה סביב הבוהק ואם פשה המחיה הפנימית טמאה משום פשיון דאין בוהק פחות מכעדשה מפסיק וקשה טובא להוי טהור מטעם דבעי שיהא סביבות הנגע וסמוך לו עור הבשר א"כ הכא שסמוך לבוהק ומקום הבוהק אינו ראוי לפשיון צ"ל טהור דע"ז לא שייך לחלק בין פחות מכעדשה, וכן מפורש בתו"כ פ"י פסקא א' בהק הוא טהור הוא, הוא טהור ואין הבהרת שיצאת כו' ושנסמך לה טהורה אלא טמאה, לכן סובר ראב"ד דחכמים חולקים על ריב"י ואין הלכה כמותו אבל רבינו סובר שפושה לתוך הבוהק כמוש"כ לעיל פ"ד ה"ג ויעוין פירושו על משנה ו' באורך ועיין תוי"ט שם ואכמ"ל ודוק: