היה בתוך כפו צרבת כו' שמא יולד(ו) לו שחין כו'.
משנה פ"ט מ"ג, אמר להן שמא תכנוס ותפשה כו'. הנה אם אמרינן דאזלינן בתר חזקה הלא בטח לא תשתנה, אמנם זה לא שייך בנגעים דכל עיקר מה דאמרה תורה לסגור הוא על צד הספק שמא יפשה או יולד שער לבן דבעמד בעינו בשני שבועות הוא טהור א"כ ההסגר הוא שמא יפשה וישתנה מהשתא, אבל כ"ז הוא באופן שבא החשש היינו שאתרעי שנולד בהרת בבשר לכן חששה התורה שמא יגדל הריעותא ויתהוה שער לבן או פשיון, אבל להפוך הדבר שתקטן הבהרת שזה היפוך מה שמורה הריעותא ושמא יפשה אח"כ שהוא נגד החזקה זה ודאי אין סברא, אמנם סברת ר"א שענין חזקה אינו על ענין שלהבא רק שלעבר מוקמינן מילי דמספקא לן אחזקה אבל להבא לחוש חיישינן והוא על דרך שמא מת לא חייש שמא ימות חייש. ונודע בזה דברי התוספות פרק האיש מקדש בדברי הר"ת והר"מ מיוני אם חייש שמא יקדש יעו"ש. וענין ספק נגעים להקל הוא על ענין שכבר עבר, ולפי דברי ריב"ב שמא יולד לו שחין אחר הוא ענין שמורה עליו הריעותא שכיון שנולד נגע שמא יולד לו עוד נגע ואף שחין שהוא סיבת הכאה מכל מקום יש לחוש שמסיבה הראשונה יתהווה עוד שחין דבר המורה הריעותא עליו, ולזה קלסו חכם גדול שאין צריך לומר לדבריו דלהבא חייש ולא מוקמינן אחזקה ודוק היטב:
Loading...
5:5
1
Loading...