לא היתה שם ראיה ברורה שזה הזיק כו':
הרב המגיד הבין טעם השגות, דבקטן וגדול אין כאן שבועה משום דלא הוי ממין הטענה, ורק בתם ומועד שבתביעת היזק המועד שמעליה משתלם, נכלל לגבות גם מן התם. והלח"מ תמה עליו מהא דפריך מהיה אחד תם ואחד מועד הא חטים ושעורים נינהו, ובמחכ"ת זה משגה, דהא דמתקיף רב פפא הוא מדאמר היה אחד גדול ואחד קטן דניזק אומר גדול הזיק ומזיק אומר קטן הזיק דאי לא מייתי ראיה שקיל מקטן והא חטים ושעורים נינהו, והא דסוגיא דגמרא פריך מהיו הנזיקין שנים דפריך מהיה אחד תם ואחד מועד, דכונת קושיתו של הלח"מ דניחזי דזה תובע היזק גדול מהמועד דבכלל זה נשתעבד גם התם, וזה מודה בהיזק גדול מן התם ואין זה כטענו חטים והודה בשעורים והיזק קטן זה תובע מן התם ואיהו מודה במועד שבכלל נזקי המועד נכלל התם, וא"כ הטענה נכללת בתוך ההודאה לכן הניח בצ"ע, אבל כוונת ההשגות, דברישא שעל שור אחד ניזק אומר מועד הזיק ומזיק מודה בתם כיון שלא נפרע ממנו נזקו שלם כדין מועד, מה שגובה ממנו מן התם ע"פ הודאתו גם לדברי הניזק מגיע לו מן התם שבכלל כל נכסים שמשועבדים להיזק המועד אבל כאן בשני שוורים ניזוקין שעל מה שהמועד הזיק ה"ז משתלם נזקי קטן, כדאמר מזיק שמועד נגח את הקטן א"כ תו מה שמשתלם יותר עבור נזקין שהזיק שור התם שניזק אמר שנגח הקטן ובשביל קטן מוחלט לו, ומזיק אומר שנגח הגדול וא"כ בשביל מה שתובע הניזק היינו עבור שנגח הקטן ע"ז מכחישו המזיק שעבור זה אינו שייך לו, ומה שמודה שמוחלט עבור נזיקין שנגח הגדול, ע"ז מכחישו ניזק שעבור זה אינו מוחלט לו התם, א"כ הוי טענו לו בחטים והודה לו בשעורים, שלא תוכל לומר שהוחלט עבור תביעת שור המועד מה שהמועד הזיק שבכלל נזקיו יש לו לגבות גם מן התם, כיון דעל נגיחת שור המועד אתה גובה מן המועד כבר תו אין לך לדון רק על תביעת שור תם שהזיק, ועל שור תם הוי טענו חטים והודה לו בשעורים, ואפילו כשהשור הגדול שוה מאה זוז והקטן שוה חמשים, זוז ונמצא דהניזק תובע מאה עבור המועד וחמשה ועשרים עבור התם, והמזיק הודה במאה חמשים של גדול מן התם שמשלם רק חצי נזק וחמשים של קטן מן המועד ואשתכח דכי נוטל כדאמר מזיק עדיין הוא בתביעתו עבור שור הגדול שאומר שהמועד נגחו, וה"ז משתלם לגדול מן התם, אעפ"י שנטל דמי הקטן עבור המועד בכ"ז גם לתביעתו הרי השור התם בכלל כל נכסים להשתלם ממנו עבור נזקי שור המועד דמן העליה משלם וחיובא אכתפא דבעלים רמו, דאז שפיר תאמר דלו יהא מה דהוזק הקטן אין אנו דנין עליו כלל, הלא על נזקי שור הגדול שאני תבעתי המועד והוא הודה בהתם דמשתלימנא מיניה דבכלל תביעתי הוא אף לבתר דמשתלמנא מהמועד נזקי קטן וכהציור שציירתי, דז"א, דנזקי מועד על קטן לא ישתלם דהוא תובע שנגח גדול וקטן לא נגח והודה שלא נגח קטן ורק התם נגחו שמשלם ממנו כ"ה זוז חצי נזקו של שור קטן, וע"כ הא דמשתלמת חמשים כל דמי השור הקטן יש כ"ה זוז מה שהודית שנטלת יותר ממה שמגיע לך, ועבור מה אתה נוטל עבור שתובע שמועד נגח השור הגדול, א"כ מהחמשים זוז שנוטל ניזק עבור שור הקטן יש בהם שנוטל כ"ה עבור תביעתו של נזקי שור גדול, א"כ תו איך משתלם מן התם חמשים לגדול הלא אתה אמרת שלא נגח התם את שור הגדול, מאי תאמר הלא הודאתו בכלל תביעתי שאני תובע עבור המועד, והלא גם התם משועבד עבור זה ההיזק, זה אינו, שכיון שנשתלמת לפי תביעתך עבור הקטן כ"ה זוז יותר הלא על נזקי שור הגדול אומר מזיק שאינו חייב רק חמשים ומכחיש את הניזק, ואין לך לדון רק על חמשים שהודה לו ועל חמשים אלו כבר נסתלק בכ"ה זוז יתרים שנטל על נזקי קטן יותר ממה שתבע בעצמו, וא"כ למה נוטל בתם חמשים עבור נזקי שור גדול ע"כ משום שהוא תובע גם מה שתם הזיק הקטן וא"כ הוי טענו חטים והודה לו בשעורים, שהמזיק אומר שלא הזיק את הקטן:
ובפשיטות יותר, דלמה נוטל חמשים עבור נזקי שור קטן הלא לפי תביעתו שהתם נגח אינו מגיע לו רק כ"ה, על כרחין משום דנכלל בתוך התביעה שתובע בשביל הגדול שנגחו מועד הלא ע"ז כבר מכחישו מזיק ואומר כי לא נגח המועד את הגדול, דליכא למימר דמה שמשתלם חמשים הוא בשביל שהתם נגח הגדול, דעל נזקי התם כבר שילם בתם לגדול, וז"ב. אך ז"א לפי מה שנתבאר בדברי הנמוק"י דמה שזה טוען שמועד הזיק גדול וזה אומר שמועד הזיק קטן אין זה טענו בחטים והודה בשעורים דהוי כדמי עבד כו', אבל עיין בנמוק"י בגמרא שחולק ע"ז ודוק: