1
שוורים שמשחקין בהם כו' אינם מועדים זל"ז:
הרב המגיד כתב מטעם זה שסובר רבינו במשסה כלבו של חברו כיון דרק ע"י שיסוי נושך הוי כשור האיצטדין דאינו נעשה מועד דלא שייך העדאה רק במידי דאורחיה, לא במידי דמחסר תמיד מעשה אדם בן דעת אליו, מעשה מכוונת מבן דעה, וסברא נכונה היא מעצמה. ואם כה א"ש מה דדייק בברייתא פתח בנגיפה וסיים בנגיחה שפתח וכי יגוף שור איש כו' ולפ"ז הוי א"ש, דיגוף הוא על הפעולה הבאה מאתו שנגף השור, וזה כי מלת נגף הוא על המיתה וכמו שכתוב ויגוף ה' כו' וכמ"ש המתים במגפה, והוא אף שהשור מטבעו אינו עלול להזיק וכמו שור האיצטדין והכלב ששסהו אדם על חברו הוא כמו תם והבעלים חייב כיון שיודע דאי משתסי מזיק, ובמועד צריך להיות מטבעו עלול להזיק לא ע"י אדם המשסה אותו, וזה נגח ולא שיגיחוהו ולכן כתיב או נודע כי שור נגח הוא ודוק: