שאלו בחזקת תם ונמצא מועד כו' והשואל משלם חצי נזק:
ובגמ' ולימא אי תם הוי מודינא ומפטרינא כו' ויעוין לח"מ. והנראה דמאי פריך בגמרא דהא הכא אין החיוב מצד השומר מידי דהא בתם החיוב לשלם מגופו ולהשומר אין חיוב רק מצד שהחיוב על הבעלים שמסר לשומר והשומר משלם לבעלים [ועיין ש"ך סימן ת"א ודוק בדבריו] א"כ מאי מהני הודאת השומר לפטור הא החיוב לאו על תוריה ויעוין שם דף ק"ח תבעו שומר והודה כו' וכמו שהודה לאחר דמי, וצריך לומר דהגמרא קאי לר' ישמעאל דסובר דמצי לסלק לניזוק בזוזי ולשיטת כמה מרבוותא אף אם נאבד משלם א"כ שפיר חשיב מרשיע עצמו שאומר שחייב בדמים, אבל לרע"ק דלא מצי לסלקו בזוזי אם יודה יאמר ששור של בעלים הוי של ניזק (נ"ב. ומה שייך כאן מרשיע עצמו, הלא מה שהשור גופי' של ניזוק הוי קנס ואין זה שלו.) ומה שצריך השומר לשלם לבעלים דמי שורו הוא עסק ממון שמחוייב עבור שמירתו דלא גרע משקלוהו גזלנין וזה ברור:
והנה הרמב"ן ז"ל בריש פירקא כתב דהך דמעריקנא ליה לאגמא שייך לר"י דוקא, דלרע"ק מאי תשובה דיגזול ממון חברו, א"כ בני חד בקתא נינהו ושניהן לר"י דוקא ולכן השמיט רבינו הך אוקימתא דתפסוהו ב"ד, ולפ"ז א"ש בס"ד, דלדידן דקיי"ל כרע"ק ניחא השמטתו, ושיטת רבינו בהך דרשות משנה, טעמו דסובר כר' יוסי דהוא בחזקתו, אך דוקא באפוטרופוס או במסר לאפוטרופוס, כמו דקאמר הגמרא (דף לט) רק במכר או נתן דרשות אחרת לגמרי דלאו ממונו דראשון שפיר הוי תם דבהא כו"ע מודו, ושואל דמי למכר (נ"ב. וביותר נועם משום דאפוטרופוס כשהוא ברשותו גם כי בתמותו משתלם מגופו ובהעדאתו משתלם מיתמי דאף למ"ד מעליית אפוטרופוס כשהגדילו חוזר ומשתלם מדיתמי והוי תשלומין מחד רשות, לכן סבר ר' יוסי דהוא בחזקתו. אבל במכר או נתן דהתשלומין מרשות אחרת וכן בשואל שאם הוא ברשותו התשלומין משל שואל כפסק רבינו דאם אין לשומר לשלם מיפטר הבעלים ולכן סבר רב פפא דכי מסרו השואל ליד הבעלים כי נגח אח"כ הרשות משנה והוי כמו מכרו ליד אחר דאז התשלומין משל בעלים ופסק דרשות משנה.) כיון דקנאו להשתמש בו ולאונסין, ולכך ביצא מרשות שואל לבעלים רשות משנה, אבל ביצא מרשות בעלים לשואל אין זה רשות משנה דשם בעליו עליו, וזה פשוט למבין, ודברי הרב המגיד אינם מבוררין. ומצאתי קצת מזה בפני משה יעו"ש:
Loading...
4:8
1
Loading...