המוסר בהמתו לשומר חנם וכו' נכנסו תחת הבעלים ואם הזיקה חייב השומר וכו':
העיקר כדברי הכסף משנה וכפי הגירסא החדשה וכמבואר מדברי רבינו דאם שמרו שמירה מעולה אף דהשור נהרג דלא עדיף מברשות המזיק כשנכנס שלא ברשות ואפ"ה השור נסקל, בכ"ז פטורים השומרים ואף שואל בכלל ודלא כמו שפי' רש"י ותוספות, ועיין ביש"ש מש"כ בזה, והא דפרש"י דאם שמר שומר חנם שמירה פחותה, אע"ג דאינו מחוייב לשומרו טפי בכ"ז משלם כופר ובעי כפרה, לא הביאו רבינו, דממנ"פ ליכא נפ"מ לדינא, דבמועד אף בעלים מיפטר בשמירה פחותה ולא גרע שו"ח מיניה, ובתם דפסק רבינו כר' יהודה דשמירה מעולה בעי הלא ליכא כופר, אכן לחלק בין כופר לתשלומין הוא אצלי מילתא דתמיה, דבכל הדינים שוים לענין שמירה. ומ"ש דוקא גבי כופר נאמר דאם שמר שמירה פחותה איהו משלם ולא הבעלים, אטו נאמר דשניהם משלמים כופר השומר חנם והבעלים, עד כי מצד דוחק הסברא היה נראה לפרש טפי דהך חוץ משומר חנם קאי גם על ומשלמין את הכופר, דשו"ח אם שמרו שמירה פחותה מיפטר מכופר והבעלים חייבים, אעפ"י שדחוק הוא קצת, כן משמע ממש"כ הרשב"א לפרש הך דפריך בגמרא ה"ד אי דנטריה אפילו כולהו נמי ליפטרו דכוונתו מכופר, דאילו מדמי שור לא מיפטרו בכל השמירות עד שיהיו יושבים ומשמרים, וא"כ הא דמסיק ואי דלא נטריה אפילו שומר חנם נמי נחייב ודאי על כופר קאי, חזינא דשומר חנם פטור גם מכופר:
אולם לדעתי נראה בין בכופר בין בתשלומין דינא חדא, דאם שמר השומר חנם שמירה פחותה והזיק אז חייב השומר בתשלומי נזקיו וכן בכופר כיון שהוא תחת ידו חייב לשלם נזקיו, רק לדינא לא נפק"מ מידי דבתם הלא הניזק משתלם מגופו של שור אע"פ דהחיוב על השומר, וכמו דאמר פרק דו"ה (דף מ) ונימא ליה אילו תם הוי משתלם מגופו, וכיון דמגופו משתלם הלא תו לשלם להבעלים עבור השור לא גרע מאם הוזק השור או נגנב דפטור השומר חנם כיון ששמר שמירה פחותה, רק לר' מאיר דסבר דאף מועד שמירה מעולה בעי אם שמר שו"ח בשמירה פחותה חייב לשלם להניזק דמי השור, וכן כופר אם המית אדם דאף דלגבי הבעלים פטור מ"מ לגבי הניזק חייביה רחמנא הואיל שהשור תחת ידו:
ולאו מסברא ידענא רק מתניתא אמינא, דתניא במכילתא מסכתא דנזיקין ולא ישמרנו להביא שומר חנם, ולא ישמרנו כראוי לו כו' קשרו במוסרה ויצא והזיק [תם פטור] ומועד חייב דברי ר"מ, וכן נשנה הברייתא הזאת גם לענין כופר יעו"ש. ופירושה לדעתי דקאי אם מסר לשומר חנם ושמר בשמירה פחותה, אע"ג דלענין הבעלים סגי בשמירה כזו, בכ"ז לעלמא לא פטריה רחמנא וחייב בתשלומין או בכופר כל זמן שלא שמרו שמירה מעולה, ומש"ה יחדה המכילתא לשו"ח ולא לשאר שומרים, דבשאר שומרים ודאי דחיובא דבעלים רמי עלייהו ששמירתם גם להבעלים בשמירה מעולה, אבל שומר חנם דלבעלים סגי בש"פ כתבה רחמנא דבנזיקין דעלמא חייב כיון שהשור תחת ידו ולכן כתבה זה גבי מועד, דבתם לא משכחת לה דמשתלם מגופו, וזה נכון:
ולפ"ז בטלה התמיה מה שתמהו רבנן בתוספות ריש פ' הכונס דף נ"ו ד"ה פשיטא, דמנא פסיקא ליה להגמרא דאם הוציאוה לסטים חייבים אם הזיקה דשאני שומרים דקבלו שמירה עלייהו א"כ חיובא דבעלים רמי עלייהו גם אם הזיקה ולפ"ז הוא קו"ח משו"ח, דמצד חיוב שמירתו סגי בשמירה פחותה ואפ"ה כ"ז שלא שמרו שמירה מעולה חייביה רחמנא בנזיקין, כש"כ גזלן שהוא תחת ידו וחייב באונסין ודוק:
ולפ"ז אינו מחוור שיטת הראב"ד בהשגות שדעתו דלא מיפטר הבעלים מהניזק אף אם מסרו לשומר ואם אין להשומר לשלם הבעלים חייבים לשלם להניזק, דהא בכופר אין סברא שיתחייב גם הבעלים, דהא כופר אחד אמר רחמנא ולא שני כופרים כדבעי ראב"י בדף מ', ובפרט אם היו הבעלים חייבים, ולא חייבתו תורה רק שחיובא דבעלים רמי עלייהו שהבעלים יגבה מהם, והא שומר חנם חייב בכה"ג אף דלהבעלים אינו חייב באם שמר ש"פ ולמה תחייבו תורה גם לו יותר מחיובו, אם לא דרחמנא אמרה שהשומרים הם כבעלים ואין להניזק לדון עם הבעלים כלל ודוק:
ופוק חזי איך מה שאמרתי מפורש הוא בירושלמי על משנה דמסרו לשו"ח כו' ז"ל, א"ר אלעזר דברי ר"מ שמירת נזקין כשמירת שומר שכר דברי ר' יודן שמירת נזיקין [כשומר חנם] א"ר אלעזר דברי ר' מאיר מסר שור לשומר חנם יצא והזיק פטור יצא ונטרף פטור, לשומר שכר יצא והזיק חייב יצא ונטרף פטור, אר"א דברי ר' יודן מסר שור מועד לשו"ח יצא והזיק חייב יצא ונטרף פטור לשומר שכר יצא והזיק חייב נטרף חייב, והוא תמוה, ולפי מה שאמרנו א"ש מאד רק בהיפוך, שמעיקרא צ"ל דברי ר' יהודה ולבסוף צ"ל דברי ר"מ, וזה פירושו, [דברי רבי יהודה] מסר שור לשומר חנם [ושמרו ש"פ כדין שומר חנם] יצא והזיק פטור [בין תם בין מועד תם דמשתלם מגופו ולגבי הבעלים פטור ומועד סגי בש"פ], יצא ונטרף פטור, לשומר שכר יצא והזיק [פטור] דסגי בש"פ במועד יצא ונטרף [חייב] כדינו של שומר שכר, אר"א דברי ר"מ מסר שור מועד לשומר חנם יצא והזיק [חייב] [פירוש אם שמרו ש"פ דחייב לשלם לניזק כמו שהבאתי ממכילתא לעיל] יצא ונטרף פטור [כיון ששמר ש"פ כדינו דסגי אצל הבעלים] לשומר שכר יצא והזיק חייב ונטרף חייב כיון שלא שמרו רק ש"פ, והגירסא כתיקונה רק שצריך להפך דברי ר"מ על דברי ר"י, וברישא צ"ל לשומר שכר יצא והזיק פטור, יצא ונטרף חייב, ולדעתי הוא האמת בגירסת הירושלמי ופירושו ודוק, אך בגמרא דידן (דף מ"ה) אמר ר' אלעזר מסר שורו לשו"ח הזיק חייב הוזק פטור, לא מוקי כששמרו שמירה פחותה דלדידן דהלכה כר' יהודה לא משכחת האי דינא, ולאוקמיה לר' אלעזר כר"מ ובמועד ושמרו שמירה פחותה דלא כהלכתא אינו רוצה, אך בירושלמי מייתי לה אליבא דר"מ וכמוש"ב:
והן לפי הגירסא שהובא ברשב"א א"ר אלעזר דברי ר' יודן מסר שור תם לשומר חנם כו' אפשר דכוונתו דבסתם מיירי ולא קיבל בפירוש שמירת נזקיו וכיון דשור תם לא שכיח דאזיל ומזיק לא קיבל רק שאם יוזק וצ"ל יצא והזיק פטור [דע"ז לא מסיק אדעתיה כיון דלר' יהודה סתם שוורים בחזקת שימור קיימי] יצא ונטרף חייב, לשו"ש יצא והזיק חייב יצא ונטרף חייב [כיון דיהיב ליה אגרא, אדעתא שלא יזיק ג"כ כוון] מסר שור מועד לשו"ח יצא והזיק חייב יצא ונטרף פטור, כיון דנגחן הוא לא אסיק אדעתיה דאחרים מזקו ליה וכולהו בלא שמרו כלל. [ועיין ביאורי הגר"א שצ"ו בשם רשב"א אות ט"ז בילקוט וצריך מובן] והא דאמר דברי ר' יהודה, משום דאיהו סובר סתם שוורים בחזקת שימור קיימי ולכך בשור תם בסתמא לא אסיק שו"ח אדעתיה שילך ויזיק, אך לא נזכר בירושלמי כלל טעמא דר"י דסתם שוורים בחזקת שימור, ובלא"ה הוא מכמה טעמי כמוש"ב לעיל ודוק, והארכתי בזה לפי שהוא ענין חדש לא נזכר בקדמונים:
נסתפקתי בשומר אבדה אם מחייב בנזיקין שתזיק האבדה, דבעלים ודאי מיפטר כיון דאיהו אנוס בזה, וסברת רבנן דתוספות בדף נ"ו: ד"ה פשיטא לא שייך בזה כיון דלא רצה לקבל שמירה ולא הוציאה מרשות בעלים שיכול לשומרה, דדוקא גזלי דמוציאה מרשות הבעלים שחייב בשמירתה שלה איהו נכנס להתחייב בכל מילי שהיו הבעלים חייבים, ונראה דתליא בזה אם נאמר דבההיא הנאה דמיפטר מלמיתב רפתא לעניא הוי שומר שכר אז איהו חייב בנזיקין שתזיק הבהמה לאחרים כמו כל שומר שכר דעלמא, ואם נאמר מטעמא דרחמנא שעבדו בע"כ, אינו מחוייב רק אם תאבד האבדה או תגנב, אבל לשומרה מנזיקין דעלמא לא על זה שעבדתו תורה, דרק לטובת בעל האבדה שעבדו רחמנא לא שלא תזיק אחרים, ואף אם נאמר דכשומר חנם דמי על הבהמה שלא תזיק אחרים, אבל שומר שכר אינו הוא עליה כגון אם שמרה שמירה פחותה והלכה והזיקה בקרן דמחייבא על שמירה פחותה דבעי שמירה מעולה, מ"מ אינו חייב ופטור על הזיקה שתזיק אחרים, ואולי משום זה מייתי פלוגתייהו וטעמים אלו בהכונס ולא באלו מציאות, משום דנפק"מ לזה ודוק:
Loading...
4:4
1
Loading...