Ohr Sameach on Mishneh Torah, Damages to Property 4:13

כל בהמה שהזיקה פירות מחוברין משערין וכו':
השמיט רבינו הך דאמר ריה"ג אכלה חזיז נידון כמשוייר וכן הך דר' יהושע ורשב"י דאכלה סמדר או בוסר דשמין כפירות גמורים, ופסק כחכמים דאמרי רואין אותה כמה היתה יפה וכמה היא יפה, ורשב"י וריה"ג מוקי אביי דאמרו כר' ישמעאל, וכבר פירש ר"ת דמודה אביי דפליגי בדניזק או בדמזיק רק הלשון מורה דר"ע מיקל טפי, וע"כ דר"ע דסבר דלא שיימינן רק בעידית של מזיק, ודלא כדרי"ש דסבר דשיימינן במשוייר וכמיטב דלקמיה דסליק בימות הקציר, דזה שייך אי בדניזק שיימינן דהתורה אמרה לשומן כמו שיהיו בשעת הקציר, וא"כ גרם ליה פסידא דגם החזיז היה סליק כן, אבל אם כונת התורה מיטב על דמזיק אינו מושכל כלל דהתורה תחייב כפי מה דסליק גבי מזיק שדותיו, דאטו זה ראיה על מה שהחזיז שאכלה בדניזק היה שוה כן, וע"כ דאינו חייב לשלם רק מה שההיזק הוא עכשיו כמה יפה הקרקע עם חזיז יותר מבלא חזיז, ור' ישמעאל סבר בדניזק, א"כ כוונת התורה מיטב שדהו כמו שיהיו שוים המשויר של שדהו וכפי שהיתה עומדת להיטיב ודוק:
ובזה א"ש מה דאמר רע"ק קו"ח להקדש, פירוש דבהזיק שדה של הקדש ודאי דלא משלם רק כפי מה שהיה נגרעת שווי השדה דעכשיו, לא כפי מה שיהיה שוה להבא, דלא משלם טפי מאילו ראוים לפדיה ולפדיה הלא אין שמין להקדש רק כפי מקומו ושעתו וכמו דתנן סוף פרק שום היתומים, וכן פרה אם ממתינין אותה לאיטלס משובחת היא, אין להקדש אלא מקומו ושעתו, וכמו דמפיק מקראי דונתן לכהן ביום ההוא שלא ישהה מרגליות לקלים ועיין בהלכות ערכין פ"ג, וא"כ בהקדש ודאי אין לו אלא מקומו ושעתו ואין שמין כמשוייר ולא בא הכתוב רק שכפי מה שהזיק לפי שויו עתה בעוד שהוא חזיז ישלם וקו"ח להקדש שאינו משלם כפי מה דסליק לקמיה, ועיין בפ"ק ועוד מאי קו"ח להקדש ולפ"ז יש לפרש היטב, ודוק כי נכון הוא: