פטור על כל הכלים הטמונים בגדיש:
דוקא בכלים הטמונים בגדיש שאילמלי בערה בהן האש לא היה היזק בהן אף שנשרפו הגדיש והתבואה מקרי טמון לענין נזיקין, אבל האש שאכלה בהמה מעוברת אף דלענין נזיקין עובר לאו ירך אמו ובהמה שהזיקה גובה מולדה משום דהיא וולדה נגחו יעוין תוס' ריש פ' הפרה, בכ"ז לא מיקרי העובר טמון, כיון דאם היתה נשרפה האם בלא העובר ג"כ הפסיד חיותיה ולא מצי לחיות בנשרפה הבהמה, א"כ דמי העובר המה מעלים את הפרה, דהפרה הגלויה שוה יותר שבחיותה תלוי חיות העובר ולא מיקרי דהזיק בטמון, ואי משום דבשר העובר יכול להשתייר אף אם תשרף הבהמה, זה לאו מידי דהא אף בטמון משלם מקום כלים הטמונים כאילו הוא מלא חטים וכו' וצריך לשלם כאילו היה כולו מלא בשר, ורק משום דהחיות של העובר שוה יותר מבשר, ע"ז הלא שפיר כיון דחיותיה תלוי בחיות האם [ובמתה אמרו דהיא מייתא ברישא] וכש"כ שלא יתכן שתשרף הבהמה וישאר העובר בחיים [יעוין נדה מ"ד] א"כ הבהמה וחיותה שוה יותר וההיזק בגלוי ופשוט, ויעוין בפירוש ר"ח הנדפס בש"ס ווילנא בסוף פרק כיצד הרגל שכתב שיש ראיות רבות לדחות, ואין צורך לחלק בין טמנוהו בידי אדם לטמנוהו בידי שמים. ועיין ירושלמי פאה פרק ו' הלכה ז' ושם מיירי בלוף ושום וכו' הטמונים בארץ, והירושלמי שם רמי מהך דטמון בנזיקין יעו"ש ודוק: