עשה תל גבוה ברה"ר כו' אבל אם הוזקה בלבד חייב לשלם נזק שלם ואפילו בתל גבוה כ"ש או בחפירה כל שהוא שהנזק בכ"ש דבר מצוי [ו]ידוע כו':
הנה בתוספתא פ"ו איתא ובירושלמי פ"א ה"ב ז"ל, כמה שיעורו לנזק כל שהוא ולמיתה עשרה טפחים. סומכוס אומר לעומקו ג' לארכו ולרחבו ד', ר' אלעזר הקפר אומר כמלואו של נופל, והכריע רבינו כתנא קמא מהא דאמר בירושלמי הכשרתי במקצת נזקו כו' זה הבור דתני חפר בור ט' טפחים ובא אחר ועמק בו טפח האחרון חייב רבי אומר אחר האחרון למיתה ואחר הראשון לנזיקין [כן הוא בתוספתא] א"ר יצחק כיני מתניתא אחר אחרון למיתה ואחר שניהן לנזיקין כו' דתני חפר זה עשרה וזה עשרה כו' כולהון חייבין, פירוש דכמו דאם הראשון חפר חיוב מיתה והשני עשה חיוב מיתה שניהן חייבים למיתה, כן לרבי אם הראשון חפר בור ט' טפחים ובא אחר ועמק טפח אחר שניהן לנזיקין, ואם תאמר דבעינן שיעור ג' טפחים לחיוב נזיקין מאי מדמה הירושלמי ומה מייתי, שאני התם שהשני עשה אשר בשיעורו לבדו יש שיעור להמית הנופל לתוכו. משא"כ הכא שהשני עמק טפח שבטפח לבדו אין שיעור בור לנזיקין, ולכן לנזיקין הראשון חייב לחודיה, וע"כ דפסיקא ליה להירושלמי דבטפח לחודא איכא שיעור בור לנזיקין ושפיר דמיין להדדי, וחזיא דהלכה כתנא קמא:
אולם בבבלי פרק החובל (דף צא) בעי אם יש אומד לנזיקין וקאמר ת"ש מבור כו' מטפח ועד עשרה כו' נזיקין איכא כו' ולעולם אימא לך יש אומד לנזיקין וכל מידי ומידי כי היכי דמתזקא בעינן, וקא פשיט במסקנא דיש אומד לנזיקין, חזינא דהלכה כר"א הקפר כדי מלואו של נופל ואינו חייב אלא בכל חדא בשיעורה שבזה יש נזיקין וצע"ג על רבינו איך סתם או בחפירה כל שהוא שזה אינו להמסקנא דגמרא דיש אומד לנזיקין:
ואולי סובר רבינו דבחבטה היכי דאיכא ודאי בכל שהוא כמו דפסק ת"ק דתוספתא וירושלמי ס"ל הכי, והגמרא מיירי במקום דליכא חבטה רק הבלא לחודא במלא ספוגין וכיו"ב, בזה שקיל וטרי אם יש אומד, וצ"ע עוד. ואולי בתקלה העשויה לרבים שאני דמצוי להזיק לאחד בכל שהוא, ולא דמי למזיק חבירו באבן כו' דכאן לרבים, והוא קרוב לגדר תחלתו בפשיעה וסופו באונס ודוק: