המית מי שחציו עבד וחציו בן חורין כו'.
יתכן לומר בסברת רבינו דהא דמוקי הגמרא כמשנה ראשונה היא לפום סלקא דעתי' דלא ידע הגמ' שנויא דלקמן התם אם יבא אליהו כו' כן הכא בחציו עבד אילו אתא אליהו ויאמר דהאי עבד ימות טרם שישתחרר הלא הוא עבד גמור בחציו לכן הוי לי' קנין כסף בי' ושפיר חצי קנס לבעליו ואם כי תמן הוי דאתא אליהו ויברר התערובות דמכבר וכאן הלא הוא על ענין העתיד להיות ועוד לא היה מ"מ הוי גלויי מילתא בעלמא וכזה אשכחן בריש פרק החולץ דעל דבר העתיד להיות אם אמרינן אילו יבוא אליהו ויאמר דאפולי כו' השתא נמי גלויי מילתא כו' ויעוי' תוס' שם ד"ה תגלי מילתא שביארו זה יעוי"ש ויעוי' כזה בתוס' ריש חגיגה דף ד' ד"ה לא נצרכה ואכמ"ל.
ומסתברא דעת רבינו דהך שקלא וטריא לפום רהיטא, אבל במסקנא לא פקע כספא מיני' עבור השחרור כיון דאינו צריך לשחררו בלא שיכתוב שטר על חצי דמיו ולכשישתחרר מחויב אם ישיג דמים לפרוע חובו הרי כספא אית לי' גבי' ואיכא כמה שיטות דשטר חוב ליתן כסף הוי כסף ובמכר קנה מתורת כסף כמוש"כ רב האי בספר מקח וממכר יעוי' בספר מחנה אפרים סי' ה' קנין מעות בזה ומקרי אדונו ליתן לו חצי קנס וברור וקצת צ"ב בשלמא עבד אינו משתחרר אם יהיב לי' שטר חוב בשויו מתורת כסף דאם לא ישחררו הוי כל מה דזכי קנוי לרבו ומה שקנה עבד קנה רבו א"כ לא יהיב לי' מידי דבלא זה הוי כולו שלו אבל בחצי עבד כיון שכותב לו שטר על חצי דמיו הוי כסף וא"צ עוד לשחררו בשטר דהא החצי בן חורין מתחייב לשלם לו דמי החצי עבד והוי כסף ויעוי' רגמ"ה ב"ב ודבריו צ"ב. אמנם זהו רק כשהמקבל את השטר מחשיב זה לכסף אמרו אי דיהיב שטרא אדמי' היינו כסף אבל בעל כרחו דאדון כיון דלא מחשיב שטר עני' לכסף איך ישתחרר בזה החצי עבד ופשוט. וכן אמרו קדושין י"ח יהיבנא לי' חספא בבע"כ דאדון יעו"ש.