אין גומרין דינו של שור אלא בפני בעליו אם היה לו בעלים:
כתב המגיד, כדברי חכמים שבברייתא השנויה שם, ודבריו תמוהים מאד דהתם פלגי אם גומרין דינו של שור שלא בפני השור, אבל בפני הבעלים כו"ע סברי דאין גומרין דינו של שור אלא בפני הבעלים וכמבואר בפ"ב דסנהדרין גבי עובדא דעבדא דינאי מלכא קטל נפשא עמוד על רגליך כו' שהתורה אמרה יבא בעל השור ויעמוד על שורו, וכש"כ גבי שור דממונו דבעלים טפי הוא מעבד:
אמנם סידור דברי רבינו מורה לנו דבר נכבד, דזה כביר נתקשיתי דאיך אמרו שור של אדם טרפה אינו נהרג דבעי כמיתת הבעלים כך מיתת השור אמאי גרע משור ההפקר דאין לו בעלים או משור יתומים דבעליו פטורים דקטן שהמית פטור והשור נהרג. ולזה בא רבינו וכייל לנו דאם יש לו בעלים אינו נהרג עד שיגמר דינו של שור בפני הבעלים, משום דבעלים איכא דמצי קאים בדינא ודיינא וקטלא דשור פסידא דידיה נינהו, לכן אין מפסידין את הבעלים אלא בפני הבעלים משום דאיהו גברא דמרתא דדייני עליה ולדידהו ציית, אבל שור יתומים דאפוטרופוס אינו משלם כופר, והיתום לאו בר ציית דינא ופטור מכל דינין שבתורה אם הזיק וכיו"ב שאין בו דעת ורחמנא פטריה מכל עונשין שבתורה א"כ הוי שורו כשור שאין לו בעלים, וכמו שכתבו רבנן בתוס' (דף לט) דזה טעמא דאין נזקקין לנכסי יתומים בחיוב הבא מעצמו, וגומרין דינו של שור בלא בעלים כשור הפקר דרחמנא רבינהו למיתה דלא ליהוי מכשול ליגח ולהמית בני אדם, אבל שור של אדם טרפה דבר דינין הוי ומוכרח לציית דינא אם יזיק ולכל מצות שבתורה, ודעתו שלמה לקדושין וגיטין ולכל מילי שבתורה, א"כ אם יתחייב שורו הוי כמו שהרג עבדו דאין גומרין דינו של שור אלא בפני הבעלים, בזה פטריניה רחמנא לבעלים שלא יהרגו שורו עפ"י עדים דדומה למיתת הבעלים מיתת השור היכי דאין גומרין דינו אלא בפניו, דמה בעלים פטור על הריגתו כן פטור על הריגת שורו, ולא חייש רחמנא להא דפטרינן אותו דאיהו בר דעת ובר מצות וציית דינא ודאי ישמרנו שלא יגח עוד וז"ב פשוט:
Loading...
10:6
1
Loading...