דם החטאת קודם לדם העולה מפני שדם החטאת מכפר איברי עולה קודמין (לאיברי) חטאת [צ"ל אימורי].
הר"י קורקוס כתב שזה דוקא שנשחטו שניהם ושני הדמים לפנינו כו' ואחר שזורק שני הדמים ואיברי שניהן לפנינו כו' אבל לכתחילה צריך לשחוט החטאת ולהקריב אותה לגמרי ואח"כ ישחוט העולה כו'. והנה פשט הגמרא דיליף מקרא דלוים דדריש דכתיב ועשה את האחד חטאת כו' הרי דבזריקה חטאת קודם אע"ג דלהקרבה עולה קודם דכתיב ופר שני הרי דלא נשחט החטאת קודם ונזרק דמו ונעשה כליל כדין הראוי לפי שיטת הר"י קורקוס, ועוד דהא חזינא דשקיל וטרי הגמרא איך ידענא דג' מתנות בתראי קודמין לשל עולה וחד אמר משום דכיון דהתחיל במתנות גומר, הרי דבעבודת הדם שקיל וטרי הגמרא אם שייך סברא דגומר לאקדומי להך דכליל ואיך פשיטא לן דכיון שלא נשחטה העולה יוקדם הקטרת האימורין להעולה, ויש לדחוק ואינו מחוור. והא דמיבעי להגמרא דם עולה ואימורי חטאת אע"ג דלפי מה דאמרינן דלא כהרי"ק ואם נשחט ונזרק החטאת צריך הוא לשחוט העולה ולזרוק דמה ולהקטיר איברים קודם האימורים מהחטאת שכן כליל ואיך יתכן דיהי' הקטרת האימורים קודם לדם העולה, ולומר דמיירי ביצאו האיברים דהואיל וזריקה מועלת ליוצא לא הוי כנאבדו וזורקין הדם וכדתנן פ"ק דמעילה זה דחוק טובא:
ונראה ברור משום דחטאת קודם לעולה אף בשל שני בני אדם המקריבין זה חטאת וזה מביא עולה ובזה ודאי כששנים מביאין זה וזה דאין מעכבין הקטרת אימורי חטאתו של זה שחיטת עולה של זה רק גומר מעשה חטאתו ואחר זה מביא עולתו, ובזה בעי אם נשחט אחר זריקת דם חטאת של ראובן מי גומר מעשה הקטרת אימורים קודם זריקת דם עולת שמעון, אבל בשהענין מחייב להביא חטאת ועולה אז שוחטין החטאת וזורקין דמו ואח"ז זורקין דם העולה ומקטירין אימוריו דכליל, וטעמא דכיון דמחוייב להביא העולה בהדיה דחטאת א"כ רמיא תיכף הקרבת העולה ולאקדומה לאימורים שלה קודם אימורי החטאת, אבל כשהוא ענין בפני עצמו אז גומר מעשה החטאת והוי כמו שלא הביא העולה דלא חל עדיין הקרבת האיברים שלה דיהא בעי לאקדומה, ורק בשהקטרת שניהן לפנינו אז מקדימינן הקטרת איברים של עולתו של זה להקטרת אימורים של חטאתו של זה משום דכליל, ובכה"ג בעי דם עולה ואימורי חטאת מי קודם, אבל בשל לוים דהענין היה טעון עולה וחטאת א"כ בעי לזרוק דם ולהקטיר עולה טרם הקטרת אימורי החטאת דרמיא קמיה ההקטרה מהאיברים דעולה:
נ"ב וכן במצורע דאחר ישחט את העולה והאיברים קודמין לאימורי חטאת כמפורש בתו"כ והעלה הכהן את העולה מלמד שאיברי עולה קודמין כו' כיון דהענין טעון חטאת ועולה וכמוש"נ.
ובזה יתבאר שמועה בנזיר (דף נ"ט) במת אחד מהן דאמר ר"י יבקש אחד מן השוק שידור כנגדו בנזיר כו' ובגמ' שם אמר רב נחמן מאי ליעביד ר"י לדקיה כי היכי דלא ליסרו ובזה נדחקו רבוותא טובא. ולדעתי נראה פירושו כך דהכא מחוייב להביא חטאת בהמה ועולת בהמה וכן חטאת העוף ספק דשמא נזיר טמא ולא מצי מגלח ומתנה אם אני הוא הטהור שנמצא חבירו אינו נזיר שבאופן זה לא קיבל עליו נזירות עד אחר שלשים יום, א"כ החטאת והעולה והחטאת העוף מחוייב זה הנזיר להביא נמצא דשוחט החטאת וזורק הדם החטאת דהוא קודם בכל מקום [לשון המשנה פרק ג' מינים] ואחרי זה מולק החטאת העוף ומזה דמה וממצה דמה דהא דם חטאת העוף ג"כ קודם לעולה והקרבן שלו דמייתי על הספק ואח"ז שוחט העולה וזורק דמה ומקטיר איברי' נמצא דעד שלא יקטירו האימורים של החטאת יעבור זמן רב ויסריחו האימורים, משא"כ ברישא דמתנין שניהם ואומר אם אני טהור ואת טמא קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך א"כ החטאת העוף הוא קרבן טומאה של חבירו הודאי ונאכל, א"כ זורק דם החטאת ואח"ז מביא וזורק דם העולה ומקטיר איבריו ואח"ז מקטיר אימורי חטאת ואח"ז מולק ומזה וממצה דם החטאת של חבירו, אבל כאן על אופן שהוא טהור נמצא דחטאת העוף הוא שלו שמביא על הספק דגלי רחמנא ביה דמביא על הספק כדמפיק ר"י בר"י שם (דף כ"ט), וגם הוא מוקדם לעולה אע"ג דאינו בא רק על הספק, אישתכח דליסרו לדקיה המה האימורים מהחטאת בהמה ודוק: ובחידושי לגמרא כתבתי באופן אחר עיי"ש:
Loading...
9:5
1
Loading...