מנחות קודמין כו' ומלח קודם לעצים.
הנה מלח לא אשכחן דהוי קרבן רק דמלח ועצים לדידן דלא קיי"ל כרבי בעי שיהיו משל צבור כדיליף מנחות (דף כ"א) מקראי ויש להן פדיון לרבנן מעילה (דף י"ט), ומה שנדבו קרבן עצים היו מוסרין לציבור יעוין פ"ד משקלים, א"כ בשל צבור אמר פרק אמר להם הממונה בבלי וירושלמי דמכשיר עדיף וקודם. וצ"ל כשנדר שניהן ואין לו להביא רק אחד אז היחיד מביא מלח ולא להקדים לענין קרבן ודוק. ומש"כ רבינו שמן קודם ללבונה הוא להקדים דשניהן לאישים ושמן לוג ולבונה קומץ לכן שמן קודם ועוד דלבונה לאו אוכל הוי ויין קודם לשמן משום דיין מנסכו כולו ע"ג שיתין ושמן פסק כשמואל דקומצו והשאר נאכל לכהנים. אבל דא צ"ע דבירושלמי פ"ב דיומא ה"ב אמר ולא מתניתא היא לבונה קודם ליין כו' לקרבן יחיד, הרי משום דלבונה לאישים קודם ליין ואיך כתב רבינו דיין קודם לשמן ושמן ללבונה, בטח בתוספתא דזבחים היה כן הגירסא לפניו וצ"ע. ונראה טעם רבינו משום דיין באה בכל הקרבנות בפני עצמו משא"כ שמן ולבונה דאין באין בפני עצמן עד כי רע"ק פליג דאינו מתנדב שמן, אבל הירושלמי צ"ב. וצ"ל דירושלמי קאי קודם שהוסיפו שיתין והיו הנסכים לא ע"ג ספלין במזבח רק חוץ למזבח כמו"ש בר קפרא שיתין הוסיפו בזבחים (דף ס"א ע"ב). ובזה פירש הבה"ז דברי רבינו פ"ב ממעה"ק ויוצק על היסוד דאז לבונה קודם שנקטרת ע"ג מזבח והתוספתא קאי השתא דשתייה כאכילה ובעי שניהן במזבח לכן יין קודם לשמן. ובמנחות (דף מ"ד) פליגי חכמים ורבי בבאין שלא עם הזבח דלרבי נסכים קודם אף למנחת נסכים הואיל ומתאמרה שירה כו' ואף רבנן לא פליגי רק במנחת נסכים דכתיב עולה ומנחה אבל יין ושמן בפ"ע ודאי דיין קודם ומכ"ש ללבונה, ודחוק לאמר דדוקא בציבור דאיכא שירה בנסכים, סוף דבר כולהו סוגיות מורים דלא כירושלמי דלאישים הוי מקודש נגד מה דלספלים אזיל. ובזה א"ש מה דטרח רבינו לפרש בפירוש המשנה פ"ז דמנחות הך בזה יפה כח המזבח דזה יפוי כח מה דאזיל לשיתין יעו"ש. כן קודם מ"ת מצאנו ביעקב ויסך עליה נסך ויצוק עליה שמן הרי דנסך קודם ודוק בכ"ז: