Ohr Sameach on Mishneh Torah, Daily Offerings and Additional Offerings 7:9

מצותו להיקצר בלילה וכו' בין בחול בין בשבת וכל הלילה כשר לקצירת העומר ואם קצרוהו ביום כשר מצותו להביא מן הלח לא מצאו יביאו מן היבש כו'.
הנה כללות הסוגיא דסוף פרק ר' ישמעאל ופלפולה הוא דאם נקצר ביום כשר ואינו מעכב להקרבה אז אין קציר העומר דוחה שבת ואם קציר דוחה שבת הוא משום שנקצר שלא כמצותו פסול, ורבינו מזכה שטרא לבי תרי אם נקצר שלא כמצותו כשר והוי כמכשירין שאפשר לעשותן מערב שבת ואינו דוחה שבת, והלח"מ עמד בזה. אמנם הנראה בזה, דרבינו שביק פה סוגיא דבבלי דתרי סתמי דמשנתינו דנקצר ביום כשר ודוחה השבת בקצירה במגלות (יעו"ש) אתיין כתרי תנאי ומאן דתנא הא לא תני הא דזה דוחק גדול, ואזיל טפי בתר סוגיא דירושלמי בפ"ב דמגילה בסופו, אמר ר"י אתיא דראב"ש בשיטת ר' עקיבא רבו של אביו דתנינן תמן כלל אמר רע"ק כל מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש אינה דוחה את השבת כו' וכוונתו כדאמר בתלמודין דקציר העומר דוחה שבת יליף מקרא ומדדחי ע"כ דנקצר שלא כמצותו פסול דאי ס"ד דכשר אמאי דחי שבת נקצריה מע"ש והא תנינן מעשה שעברו יותר מארבעים זוגות ועכבן ר"ע בלוד מפני שהיו מ' זוג אבל אם היה זוג אחד לא היה מעכבו, ומפרשי הירושלמי לא דקו שסברו שהיא קושיא דכאן אי אפשר לעשותן מערב שבת ולא דחו שבת ומשני דדוקא מפני שהיו ארבעים זוג, ובמחכ"ת אינו כן, דאטו סבר הירושלמי בהקושיא דרע"ק סבר דאין מחללין שבת כלל על קידוש החודש ואטו ס"ד דירושלמי דאף שאי אפשר לעשות מע"ש לא דחי שבת. ובאמת פשוט דפירכא היא על טעמיה דר"א בר"ש, דר"ע גופיה סבר דוקא מפני שהיו ארבעים זוג עכבן שדי בזוג א' אבל אם היה זוג אחד לא היה מעכבן ר"ע אע"ג דלקרבן ולמועדות אם יעברו בית דין את החודש אטו מי לא יהי' מקודש ואף לשיטת רבינו דפסק בפ"ג מהלכות קידוש החודש דאם באו עדים אחר זמן שנראה החודש בזמנו מונים מיום שלשים כ"ז אם רצו ב"ד לקבל עדותם, ועוד דא"כ גם בלא חלול שבת אם יקבלו עדותן אחר זמן ביום שלשים ואחד שנראה החודש ביום שלשים ג"כ תהא החודש מקודש, ועיין מפרש ולח"מ ריש פ"ג וימתקו לך, ובפרט לשיטת הירושלמי ריש פרק ראוהו ב"ד דניסן לא נתעבר מימיו וזה דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר [ועיין ירושלמי ר"ה פ"ב ה"ז אמר על הא דאר"י שאם קדשוהו שלא בעדים מקודש מייתי הך דרע"ק יעו"ש ובכ"ז לא חש לזה וסבר בכ"מ שאם קדשוהו שלא בעדים מקודש] והא דמחללין שבת הוא מפני שמצוה לקדש עפ"י הראיה כמו דאמר שם בבלי (דף כ'), וכן תשרי לא נתעבר מימיו דאלול חסר ורע"ק היה לאחר החורבן דאז אין מחללין אלא על ניסן ותשרי ואפ"ה סבר דמחללין שבת והיינו אע"ג דלא מעכב אצל המועדות בכ"ז הואיל דמצוה לקראותם בזמנם ולקדש עפ"י הראיה ומצוה זו א"א לעשותה מערב שבת היא דוחה שבת, כש"כ מצות קצירת עומר שדוחה שבת אעפ"י שאל הקרבן אינה מעכבת, וזה פירכא גדולה על טעמא דר"א בר"ש דאע"ג דלא מעכב ויתקראו מועדי ד' ור"ח כדין אף אם יעברו החודש בכ"ז דחי שבת כש"כ כאן שמצות קצירה דחי שבת, והדא אמר דמצאנו דרע"ק גופיה סובר דקידוש החודש דוחים עדים את השבת עליו מהך ששנינו דארבעים זוג עכבן הא זוג אחד לא עכבן, [ויעוין בכורות (דף נ"ח) דרע"ק סבר אדר הסמוך לניסן זימנין מלא עיי"ש]. ובוא ואראך מפורש יוצא מהירושלמי במקום אחר כפירושי הברור, והוא ביומא פרק טרף בקלפי ה"ו אמר ר"א האיברים והפדרין שלא נתעכלו מבערב עושה אותן מדורה ושורפן בפ"ע ודוחין את השבת כו' ר' בון בר"ח כו' דבר שאינו מעכב דוחה [פירוש דאינו מעכב הכפרה רק הזריקה לא הקטרתן ואיך ידחו שבת] א"ל עדי החודש הרי אינן מעכבין [פירוש שאם לא יבואו ג"כ מעברין החודש כדין ויתקראו הר"ח במועדם] ודוחין דתנינין תמן שעל מהלך לילה ויום מחללין השבת, הרי מפורש כפירושי וע"ז סמך רבינו, אע"ג דפסק דתמיד אין סופו דוחה שבת, שאני תמן שמלבד שאינו מעכב הרי אפשר להקטירו היה מערב שבת וזמנו היה בערב שבת, משא"כ כאן גבי קצירה שחביבה מצוה בשעתה ומצותה להיקצר בט"ז ניסן הוי כחילול שבת מעדות החודש:
וראיתי בפני יהושע לראש השנה שדעתו דאין מחללין שבת בקה"ח רק על תחומין ולאו דמחמר בעדים ההולכים להעיד על ראיית הירח, ובמחכ"ת הירושלמי דיומא הנ"ל מכחישו, וליכא למימר דר' זעירא סבר דהבערה ללאו יצאתה והקטרת איברים ופדרים ג"כ ליכא רק לאו לחוד, ז"א דבפרק במה מדליקין ה"ה אמר דע"ד דמאן דאמר הבערה אינו חייב חטאת מודה בהקטרת איברים ופדרים דמכיון שהוא רוצה באיכולן כמבשל הוא, ואין לומר דהפירוש שרוצה באיכולן היינו שיתאכלו ויעלה מהן ריח וכמו דאמר בסוף ב"ש איברים שצלאן והעלן אין בהן משום ריח ניחוח ונאמר דבפסולים אין בהן משום ריח ניחוח אע"ג דמשלה בהן האור וכמו דאין ריח ניחוח בבמה כדאמר במשנה סוף זבחים, מלבד ששם בהקטיר זר אמר שהקטרתו פסולה עוד הירושלמי מיירי בכשרים מדמסייע ליה מוהיום חמש ושם מיירי בכשרים ודוק, ולפי דברי הפנ"י יש לומר דהנך אמוראי דשקלי וטרי שילהי פרק ר"י ומוקמי להך דקצירת עומר דוחה שבת כראב"ש דשלא כמצותו פסול, אינהו סברי כהנך אמוראי דבפרק במה מדליקין דיום טוב ל"ת לחודא ולא חשבי עשה דשבתון וא"כ יאמרו דכל הני דדחו שבת גבי ראית החודש הוא בתחומין ובמחמר שנותנין מזון ע"ג חמור וליכא רק ל"ת לחודא ומשום דעשה דחי ל"ת, ולא מצינן למיגמר לקצירת עומר שהיא מלאכה גמורה ואינה דוחה השבת, משא"כ אנן דקיי"ל כרב אשי דיו"ט עשה ול"ת דשבתון עשה הוי א"כ גם בלאו דמחמר הוי עשה דבשבת כתיב שבת שבתון והוי עשה ול"ת ואפ"ה דחי, א"כ ילפינן מינה לקצירת עומר שדוחה שבת אע"ג שאינה מעכבת להכשר הקרבן, אכן זה ע"ד הפלפול ואין להאריך עוד:
נמצא דלהמסקנא קצירת עומר דחייא שבת אע"ג דהעומר כשר להקרבה אם נקצר שלא כמצותו והא דאם יש אחרת ונטמאת בידו א"ל הבא אע"ג דאחרת לא נקצרה בלילה ולא אמרינן דהואיל והיא נקצרה כמצותה תבוא בטומאה, וליכא למימר משום דכבר קיימת מצות קצירה אע"ג שאותה מנחה אינה קריבה מ"מ חזינא שהועילה אותה קצירה להתיר קצירת כל התבואות [ועיין ירושלמי חלה פ"א הוי בה ר' יוסי קצר לרבים ונטמאו מהו שיחזרו הרבים לאיסורן] דא"כ בנטמאת מה שנקצרה תו לא תהא קצירת השניה דוחה שבת משום שכבר קיימת מצות קצירה, ולא מחוור לומר שאני תמן שכן דחתה קצירה השבת כמו באברים ופדרים ועל כרחין טעמא דהקצירה צריכה להתקיים כמצותה באותו עומר שקרב וא"כ תבא בטומאה שאני תמן שכן איכא שירים לאכילה כדאמר פ"ק דיומא (דף ז') דמש"ה מהדרינן אטהרה אף אם הותרה בצבור והוא חשיבות בקרבן גופיה שנאכל כהילכתו ועדיפא טפי מאותו עומר טמא שאינו נאכל שנקצר בלילה כמצותו. ויותר מזה בירושלמי פרק שני שעירי ה"א אביב קציר יבש לקצור אביב קציר קודם הד"א משובח בגופו קודם, הרי שמשום אביב דחינן למצות קצירה כש"כ שיהא בטהרה ושיריו נאכלין דזה הוי משובח בגופו ודוק, ועיין סוף הוריות שעירה קודם כו' שכן נתרבתה אצל עו"ג כו' כבשה עדיפא שכן מרובה באליה עיי"ש וקצת צ"ע מהא דאמר ביומא (דף כ"ה) מר אזיל בתר איברי דבישרא ומר אזיל בתר שמנא דבישרא, הרי דת"ק אזיל בתר מראה, וצ"ל דלקדם שאני ששניהן קרבים רק הוא קודם משא"כ היכי שאינו קרב אלא אחד ודוק:
ומה שהביאו להקת האחרונים ובראשם החכ"צ בתשובה ומפרשי הירושלמי מהך דבעי ריש לקיש קצירת העומר מהו שתדחה את השבת ביום וקא פשיט דדחי, אין להוכיח מזה דאע"ג דנקצר שלא כמצותו כשר אפ"ה דחי שבת, דזה אינו דירושלמי אמר דרבנן סברי דקצירת יום היינו ביום ששה עשר הוי כקצירת לילה וכל המעל"ע של ט"ז קרינא מהחל חרמש והוי קצירה כהלכתה משא"כ לדידן דקיי"ל אף אם לא מצאו מן הקמה יביאו מן העמרים אעפ"י שלא נקצר כהלכתו כלל לשם עומר כשר מנא לן דדחי שבת. אולם לפי מה שהעלתי נראה דאף אם תימא דקצירת היום אינה כלילה והוי נקצר שלא כמצותו בכ"ז דחי שבת אע"ג דבאופן שלא כמצותו היה יכול לקוצרו מערב יום טוב, ז"א דהא קודם לא היה יכול לקוצרו משום שמצותו להיקצר בליל ט"ז ומקרי אי אפשר לעשותו מע"ש וכי לא נקצר בלילה ע"כ יקצר בשבת ביום:
ודברי הירושלמי בהך דאמר קצירת היום מאי את עביד לה כקצירת לילה או כבא מן העליה כו' צריך ביאור רב, ויש להגיה כך, אין תימר כקצירת הלילה אשכחת אמר תרתי פלוגתא בין ר"א בר"ש ורבנן דרבנן אמרי קצירת היום כקצירת הלילה ור"א בר"ש אומר אין קצירת היום כקצירת הלילה רבנן אמרי הבא מן העליה כשר ור"א בר"ש סבר הבא מן העליה פסול אין תימר כבא מן העליה אשכחת אמר חדא פלגו בין ר"א בר"ש ורבנן דרבנן אמרי הבא מן העליה כשר ור"א בר"ש סבר הבא מן העליה פסול, כצ"ל. וקא בעי אם הא דנקצר ביום כשר הוא פירושו דהוי כמצותו בלילה והקצירה כשרה או פירושו דכשר להקריב והוי כבא מן העומרים ורבנן ע"כ סברי הך דתנן יביא מן העמרים, והגירסא שלפנינו אינה מובנת למאן קא בעי ודוק: