שכח ולא מנה בלילה מונה ביום כו'.
בתוס' מנחות (דף ס"ו) ד"ה זכר למקדש הוא כתבו והיכי דשכח לספור בלילה פסק בה"ג שסופר ביום וכן היה נראה מתוך סתם משנה דסוף פרקין דתנן מצותו לקצור בלילה ואם נקצר ביום כשר יעו"ש. וצריך ביאור הלא הגמרא אמר לקמן דכיון דנקצר ביום כשר תו לא דחי שבת דאפשר למקצריה מבעו"י ואטו נאמר שיספרו מבעו"י דטעמו דנקצר ביום כשר משום דמצות קצירה לא מעכבא כלל אל ההקרבה ומאי שייכות זה לספירה, אולם הפירוש האמיתי דכתיב בקרא מהחל חרמש בקמה תחל לספור ש"ש וכתיב מיום הביאכם את עומר התנופה תספרו ש"ש ואם הוי אמרינן דנקצר שלא כמצותו פסול א"כ ליכא שום קרא למצות ספירה ביום דכתיב מהחל חרמש בקמה וא"כ אם לא ספר בלילה שוב לא יספור ביום דליכא לקיומי קרא דמהחל חרמש ותו גם הבאת קרבן ליכא כלל בלא קצירת העומר בלילה וחד מנינא הוי תרווייהו, אבל אם נימא דהקצירה אינו מעכב כלל אל ההבאה ואף אם לא קצר כלל מצי להביאו והוי תרי מניניא אע"ג דמצותו לקצור אותו בלילה מ"מ מקיים מצוה דמיום הביאכם את עומר דתרי עניני הוא ודוק: