אסור לקצור בארץ ישראל מין מחמשת מיני התבואה כו' שנאמר ראשית קצירכם.
הנה זה פשוט דהוי מצוה התלויה בחובת הקרקע ואינו נוהג רק בארץ ישראל, ורק באכילת חדש כתיב ולחם כו' לא תאכלו בכל מושבותיכם ולא על הקצירה, וסעד לזה מהא דפ"ק דר"ה מיתבי ששה עשר בניסן ר"ה לעומר ששה בסיון ר"ה לשתי הלחם כו' לרבא ליתני ששה לרנב"י ליתני חמשה, הנה הקושיא בעיקרה רק מר"ה לעומר אבל ר"ה לשתי הלחם לדידן לא קבוע זמן דעצרת פעמים בד' פעמים בה' ובו' ואינו קבוע זמן ככל ראשי שנים ורק לרנב"י דחדשים חשיב במנין קשה ליתני חודש סיון ובו ר"ה ומשני רב פפא דחשיב מידי דחייל מאורתא, ועדיין קשה דהא הוי ר"ה לקצירת העומר דהוי בלילה וחייל מאורתא, ולפ"ז יתכן דלא חשיב מה דלא הוי ר"ה רק בארץ ישראל לבד משא"כ הנך כולהו דמשנתינו נפ"מ גם לחוצה לארץ לענין ערלה דוק ותשכח משא"כ כאן דלא חייל מאורתא רק לקצירה דלא הוי רק בארץ ישראל וא"ש, [וכעת ראיתי בשיטה מקובצת בש"ס ווילנא החדש במנחות (דף פ"ד) מייתי פלוגתא דקדמאי בזה והרבה מדברינו יעו"ש], ויתכן משום דקוצרין בבית השלחין לא חשיב אמנם מהא גופא דקוצרין בבית השלחין מוכח דקוצרין בחו"ל דטעמא משום שאינו מביא ממנו עומר והכא נמי בחו"ל שאינו מביא מחו"ל עומר כפסק רבינו אתה קוצר ואף לר"י ב"י דמביא עומר מחו"ל כדתניא מנחות (דף פ"ד) מכל מקום לכתחילה נראה דאינו בא רק מארץ ישראל והוי כמו בית השלחין דלכתחילה אין את מביא ממנו ועיין תוס' (דף ס"ח) ד"ה קוצרים בה"ש. ויותר נראה דלר"י ב"י דמצות קצירת העומר לא קיים במביא מחו"ל והוי כאילו בא מן הישן דוקצרתם את קצירה כתיב ובמביא מחו"ל הוי כלא נקצר ולכן ראשית קצירכם כתיבא ולכך מותר לקצור גם לדידיה בחו"ל דמצות קצירה של עומר אינו רק בא"י ודוק. ועיין תוס' (דף ע') דלחד מ"ד לפום ס"ד אמר דהבאת עומר מתיר לקצור ובזה לא חייל מאורתא אך איתותב תמן ע"ש. ובתוס' בכורות (דף כ"ה) כתבו ז"ל אע"ג דקיטוף לענין קצירה קודם לעומר לא מחייב כו', ולא שייך זה לפלוגתא דתולש בכלל קוצר בפרק ראשית הגז (דף קל"ו) דשאני הכא דכתיב בקרא מהחל חרמש בקמה אלמא דעל קצירת חרמש קפיד רחמנא שיהא תחלה להנקצרים לא על תלישה ביד ובפרט דהאיסור משום העומר ששנינו בספרי שמצותו שלא יהא נקצר אלא בחרמש יעו"ש היטב. ואפשר דמשום זה פסק רבינו גבי פאה דתולש לאו קוצר כו' משום דסמוך לקצירת עומר, אע"ג דגבי ראשית הגז פסק דתולש היינו גוזז יעויין כס"מ בהלכות בכורים ודוק:
קודם לקצירת העומר כו'.
רבינו פסק דהבאה של עומר מתרת חדש וקצירת עומר מתרת קצירה, וזה כגירסת רבנן בתוס' דהגמרא מסיק כך, ובירושלמי לפנינו בפ"א דחלה הגירסא ואם השרישו קודם לעומר כו' ר' יונה אמר כו', ולענ"ד נראה להגיה הפסקא דצ"ל ומלקצור מלפני העומר וע"ז פליגי עד אימתי אסור לקצור ר' יונה אמר קודם להבאה, פירוש קודם הקרבת העומר אסור לקצור, ר' יוסי אמר קודם לקצירה פירוש דעד קצירת העומר אסורים בקצירת כל התבואות, וזהו כפי גירסת תוס' בלישנא קמא דתלמודין (דף ס"ט) אמר ר' יוסי הבאה מתרת להבאה [פירוש דהקרבת העומר מתיר אכילת חדש וכן אם עבר והביא קודם לשתי הלחם מותר] וקצירה מתרת לקצירה א"ר יונה הבאה מתרת הבאה וקצירה כצ"ל, [פירוש דהקרבת העומר מתיר אכילת כל התבואות וקצירת כל התבואות] לפום כן רבי יוסי הווי בה קצר לרבים ונטמא חזר היחיד לאיסורו, פירוש דמקשה דאיך תאמר דקצירת עומר מתרת קצירת כל התבואות דא"כ כי קצר לרבים ונטמא דמוכרח לקצור תבואה אחרת לעומר חזרו כל ישראל לאיסורן לקצור ליחיד קודם העומר השני מה שהותרו מכבר אחר קצירת עומר שנטמא, ואח"כ צ"ל הפיסקא אם השרישו קודם לעומר העומר מתיר ר"י אמר קודם לקצירה ולהלן כל השמעתתא, כן נראה:
ובזה יתפרש מה דאמר הגמ' בשבת (דף קל"א) איכא למיפרך מה לעומר שכן אם מצא קצור קוצר תאמר בשתי הלחם שאם מצא קצור אינו קוצר, היינו דדא לא מצי למילף ששתי הלחם נמי אם מצא קצור קוצר, דבעומר דין הוא דניבעי קצירה לשם עומר דכתיב מהחל חרמש בקמה וראשית קצירכם וכמו שהבאתו מתיר אכילה כן קצירתו מתיר כל קצירת התבואות כמבואר פרק ר' ישמעאל, אבל שתי הלחם שאין קצירתו מתרת איך מסתברא דניבעי קצירה לשמה, ואם תאמר דהקצירה תהא מתרת קצירה לגבוה כמו שהבאתו מתרת חדש במקדש, זה לא יתכן דכל המנחות נקחין סולת ולחם הפנים חטים אבל לא בקמה כמבואר סוף פרק אלו מנחות נקמצות יעו"ש ורבנן בתוס' האריכו בזה ופשוט: