נר מערבי שכבה אין מדליקין אותו כו' אלא ממזבח החיצון.
מעודי נתקשתי לשיטת רבינו שמדליקין המנורה בבוקר ג"כ וזה הטבת הנרות והא שפייסו מי המדשן ולא המדליק היינו משום דהדלקה כשרה בזר כמבואר בהלכות ביאת המקדש פ"ט, וכל מילי דזר כשר לא בעי פייס לבד שחיטה כמבואר סוף פ"ב דיומא, א"כ קשה הא דקאמר אביה בדברי הימים ב' ק' י"ג ומנורת הזהב וגו' בערב בערב. עד שזכיתי ששיטת רבינו דנר המערבי צריכין להדליק ממזבח העולה ונר המערבי היה דולק עד הערב כמו בשמעון הצדיק ולא היה צריך להדליק מן המזבח רק בערב בערב. ומשום זה אע"ג דהדלקה כשרה בזר כתיב דבר אל אהרן ואל בניו בהעלותך וגו' [עיין תו"י ביומא] משום דצריך להדליקו מאש המזבח וכי יש לך זר שקרב למזבח. אמנם הראב"ד פליג עליו בכל הני תלתא מילי וסובר שאין מדליקין בבוקר ואין הדלקה כשרה בזר ואין צריך להדליקו מאש המזבח דוק ותשכח, ונמצא דאזלי לטעמייהו והבן: ומש"כ בהשגות אש תמיד כו' לא יהא אלא ממזבח העולה. נ"ב הוא ביומא (דף מ"ה ע"ב) יעו"ש: