Ohr Sameach on Mishneh Torah, Borrowing and Deposit 7:6

המפקיד מעות אצל חנוני או השולחני כו' ואם נאנסו כגון שאבדו בלסטים מזויין ה"ז פטור כו', ובהלכה ח' המפקיד מעות אצל בעה"ב וכו' אינו חייב באחריותן והוא שיטמנם בקרקע וכו':
הזכיר כאן רבינו שיטמנם בקרקע, ואצל חנווני לענין פטור דלסטים מזויין לא הזכיר רבינו שיהיו טמונים בקרקע, מזה דקדקתי דסברת רבינו דדוקא במפקיד מעות שלא ישתמש בהן הנפקד אמרו כן, אבל באם יש לו רשות להשתמש בהן לא אמרו דאין להם שמירה אלא בקרקע כיון שיש לו רשות להשתמש בהן הלא צריך הנפקד להן שמא יקרה איזה עסק להתעסק בהן, והוי במה שנותן לו רשות להשתמש בהן כאילו פוטרו מלשמרן בקרקע, כן היה נ"ל לדקדק סברת רבינו, אמנם לא ידענא אם כוון רבינו לזה, דלכאורה אין סברא לפוטרו משמירה במה שיש לו רשות להשתמש, דאטו משום זה יפטור אותו מלטמנן בקרקע, או אולי כיון דעבור מה שנותן רשות להנפקד להשתמש בזה מתחייב על גניבה ואבידה, א"כ ההיתר תשמיש הוא תועלת ג"כ להמפקיד שעבור זה מתחייב בתשלומין בגו"א, ולכן נעשה כאילו התנה עמו שלא יטמינם בקרקע שאין סברא להטריחו שאם ירצה להלוותם יחפור אותן מן הקרקע וצ"ע. ויותר נראה דרבינו כון דחנווני או שולחני הוי כהתנה שיהא מונח במקום שמונח מעותיו שלו כיון דתדיר איכא אצלו מעות, אדעתא דא אפקיד גביה דלהוי מונח במקום שמונח שלו, ולא דמי למש"כ פרק ד' ה"ג יעו"ש היטב, ונכון:
ובאמת במהרי"ק שורש ו' הובא בשו"ע כתב, כי במפקיד מעות אצל חבירו כדי להתעסק בהן וירויח פשיטא דהוי כאילו א"ל בפירוש שאינו מצריכו לקברן בקרקע. אך שם נראה מהמהרי"ק דעובדא הוי שעסק בהן לטובת המפקיד שהוא ירויח מהן או יהיה למחצה, ודאי דמסתברא דהוי כאילו פטרו משמירה, ועיין בסמ"ע ובאחרונים שהביאו ראיה ע"ז מהא שכתב הרא"ש גבי דאמרה אימיה לא א"ל דלאו דידיה הוא דאטמינהו, דפירש כי סברה שלא להפקידן הוא צריך רק להוצאה, ומעות כאלו אין רגילות לקוברן, ושם פירש כי המפקיד הוא צריך להן תדיר ויהא מוכן המעות לפניו, והמהרי"ק הביא ראיה מהא דאם המפקיד הוא ת"ח וצריך זוזי לאבדלתא, א"כ הראיה היכי שהפקידן להתעסק בהן עבור המפקיד, אבל גוונא דא במפקיד מעות אצל חנווני שיש לו רשות להשתמש בהן לצרכו זו לא שמענו. אמנם בשו"ת זכרון יוסף שטיינהארט בחלק חו"מ סימן א' במרוצת דבריו כתב בשם המהרי"ק שאם הפקיד מעות מותרין היכי שיש לו רשות להשתמש בהן אינו צריך לקוברן בקרקע, ולא הרגיש כי שם הכוונה בענין אחר כמש"כ, ומאי דפשיטא למר בזה מספקא לי טובא וצ"ע: