Ohr Sameach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 5:13

שחט בה שנים כו' והרי היא בכלל והעמיד והעריך עד שתמות.
הנה נראה מדברי רבינו דקאי גם על אם הקדיש בהמה תמימה לבדה"ב ושחטה ג"כ נפדית כל זמן שמפרכסת, וזה נגד הסוגיא דתמורה דאמר לר' שמעון דקדשי בדה"ב לא היו בכלל העמדה והערכה ואפ"ה אם נשחטו לא יפדו משום דכיון דתמימין אינן נפדין אלא למזבח יאמרו עליהן קדשי מזבח שנשחטו נפדין לכן יקברו וא"כ למה כתב רבינו דמפרכסת נפדית תמימה. ונראה לי דסובר רבינו דהך גזירה דוקא לר' שמעון משום דאשכחן דסובר חולין שנשחטו בעזרה ישרפו משום דאתו למימר דקדשים הוו הואיל ונשחטו בעזרה לכן גזר נמי בקדשי בדה"ב הואיל דאינן נפדין רק להקרבה כשהן תמימין אם יפדו אחר שחיטתן בחוץ יאמרו דהן קדשי מזבח ונפדין תמימין לאכילה אבל לרבנן דלא גזרו בחולין שנשחטו בעזרה ואמרי יקברו הוא הדין לא גזרו בתמימה לבדק הבית ונפדית לאחר שחיטה כשהיא בת העמדה והערכה כשמפרכסת לכן לא זכר רבינו זה, כן נראה בשיטת רבינו:
אמנם בסוגיא שם דתניא בקדשים שנפל בהן מום ושחטן דר' מאיר סובר דיקברו וחכ"א יפדו ובמעילה מפורש דבקדשי מזבח מיירי והוא תמוה דלר' יוחנן מי הוא האומר דקדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה, יעוין בתוס' גירסא אחרת שכתובה בספרים, והאמת נ"ל דלדברי רבינו א"ש כגון ששחטה והיא מפרכסת ובר העמדה והערכה הוי לכן סברי רבנן יפדו ור' מאיר לטעמיה דגזר גבי שוחט בכור עד שלא הראהו לחכם דגזר מפני מומין בדוקין שבעין שהן משתנין לאחר מיתה, וכמו דתמן דהחכם מתיר הבכור לשחוט בחוץ לאכלו כן הכא אם יפדוהו לאחר שחיטה גזר שמא יראה מומו לאחר שחיטה לחכם ויפדהו וא"כ גזר אטו מומין המשתנין לאחר שחיטה וחכמים לטעמייהו דלא גזרו, ולפ"ז גם לר"ל דסבר דלרבנן לא היו קדשי מזבח בכלל העמדה והערכה ורבנן דאמרו יפדו כששחטן אפילו מתים דלא בעי העמדה והערכה ור' מאיר דאמר יקבר ולטעמו אזיל דגזר משום מומין המשתנים ונראה לחכם אחר שחיטה ודוק. ומה שכתב רבינו או תמימה הראויה ליקרב כמו שיתבאר, נ"ל דכוון על מקדיש לבדה"ב הקדש עלוי את קדשי מזבח דגם היא צריכה העמדה והערכה לכן אמרו בגמ' עבר ושחטה מה שעשה עשוי פירוש דאין כאן העמדה והערכה ולכן כתב כמו שיתבאר להלן ה"י דצריכה מד"ס פדייה, ולקמן פ"ה ממעה"ק דעור תפיס להקדש ואילו כוון על מקדיש לבה"ב חולין הי' לו לומר כמו שנתבאר לעיל דנפדין לצרכי עולות ודוק:
ומסתפקא לי לפי מה שנתבאר להלן פ"א מאיסורי מזבח בשיטת רבינו דבקדשי מזבח אם קדם מומו להקדישו אינו צריך העמדה והערכה ואם ילדו קודם פדיונן לא נחית להוולד קדוה"ג משום דלא יהא טפל חמור מן העיקר מי צריך הוולד העמדה והערכה ואם מת הוולד יקבר הואיל דהוא תמים או גם ע"ז אמרינן לא יהא טפל חמור מהעיקר כיון דאמו א"צ העמדה והערכה תו הוא ג"כ לא צריך ואכמ"ל: