מי שהיה חייב לחבירו ממון וכו' וכן אם היה החוב בשטר כו':
יש להבין מדוע חייב השליח לשלם הא המוסר שט"ח של חבירו פרוע ליד אחר אינו חייב אף משום דינא דגרמי דלא ברי היזיקא וכמש"כ ברמ"א סימן נ"ה בשם רשב"א, אבל ז"א דהא איהו יהיב ממון דיליה באופן שיפטר מהם מהתביעה שבשטר, וכי שינה ויהיב באופן דלא קיבל שטרא איבד והזיק ממון שלו ופשוט, ולפ"ז יש להסתפק היכי שהפקיד אצל חבירו בשטר ואזיל ושלח ליה הפקדון ע"י שליח והשליח החזיר ולא שקיל מיניה שטרא, מי הוי כנותן שט"ח פרוע של חבירו ביד המלוה ומיפטר דהחפץ הלא של המפקיד הוי ודיליה יהיב ליה, והפשיעה אינו רק על השטר דנשאר בידו שטר פרוע של המשלח, או החפץ הוי כגורם לממון להנפקד ואילו לא שקיל שטרא הלא מצי גבי מיניה המפקיד ע"י שטרא, וא"כ פשע השליח במה שהחזיר חפצו של הנפקד היינו דהוי גורם לממון שלו ע"י חזרתו בלא שטר, ועיין בזה בש"ך סי' שפ"ו אי מחייבינן בגורם לממון משום גרמי דפליגי בזה קדמאי, והכא מצי להיות דכו"ע מודו דחייב, ובשומר שהפקיד לשומר דעלמא דחייב השומר השני אם פשע הוא מצד הבעלים שפשע בממון הבעלים, אבל כאן מצד השומר יש לעיין אם חייב ע"ז:
ואולי יש לכוון בזה דברי רבינו מי שהיה חייב לחבירו ממון בין כו' בין משום פקדון או שכירות וכאן לא כתב פקדון, דבפקדון אף אם אמר לשליח אל תפרע שלא בעדים או שהיה פקדון בשטר אינו חייב לשלם, דהא לא הפסידו ממונו, ומה דנשתבע הבעלים ונוטל מידו הוא כמוסר שטר פרוע להמלוה והמלוה גובהו דהוי רק גרמא בעלמא וזה יתכן, וצ"ע בזה:
Loading...
1:6
1
Loading...