משנה
אי זהו דבר – ששנינו לעיל, שאותה העיר שיש בה דבר מתענה ומתרעת עליו? - עיר המוציאה חמש מאות רגלי – שיש בה חמש מאות גברים, יצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה – שכל יום מת אחד, הרי זה דבר, ואותה העיר מתענה ומתרעת. אבל אם יצאו ממנה שלושה מתים ביום אחד או בשני ימים או בארבעה ימים, וכן אם יצאו ממנה שני מתים בשלושה ימים, אין זה דבר, אלא מקרה בלבד.
הלשון 'עיר המוציאה' היא על פי נבואת הפורענות: "העיר היוצאת (המוציאה) אלף תשאיר מאה, והיוצאת מאה תשאיר עשרה לבית ישראל" (עמוס ה,ג). 'העיר היוצאת' - יציאה זו היא יציאה בשער (עיין בראשית לד,כד), והכוונה - העיר שמספר תושביה.
• • •
תלמוד
במשנה שנינו, שדבר הוא אם יצאו שלושה מתים בשלושה ימים זה אחר זה. מניין? -
אמר רבי לוי (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי): כתיב "ידבק יי' בך את הדבר" (דברים כח,כא), - לאשה – משל לאישה (במסירה מהגניזה: כאישה) הזאת שהיא מדבקת שלשה ככרים זה אחר זה – הלשון 'ידבק' האמורה במכת הדבר בפרשת הקללות מלמדת, שהדבקת אנשים בדבר היא כהדבקת כיכרות לחם בתנור. כשם שבכיכרות האישה מדביקה בדופני התנור סביב שלושה זה אחר זה, שבתחילה מדביקה כיכר אחת, אחר מדביקה כיכר שנייה בסמוך לכיכר הראשונה, ולבסוף מדביקה כיכר שלישית בסמוך לכיכר השנייה, כך באנשים הדבר הוא מחלה מידבקת אם היא מדביקה וממיתה שלושה זה אחר זה, שביום אחד ממיתה איש אחד, ביום שני ממיתה איש שני, וביום שלישי ממיתה איש שלישי, אבל הדבקת אנשים בדבר בדרך אחרת אינה הדבקה, הא עבידא אינו (צריך לומר כמו במסירה מהגניזה: אצו [צ ~ ינ]) – זו עשויה עיסה (כך עושים עיסה), שכשעושים עיסה, עושים אותה שלושה כיכרות ומדביקים אותן בתנור לאפות אותן (תרגום של 'עריסה'=עיסה - 'אצוותא'=אצו. והשווה ירושלמי חלה א,ו: 'למיעבד אצוותי' - לעשות עיסתי).
• • •
במשנה שנינו, שעיר שיש בה חמש מאות גברים, הרי זה דבר אם יצאו ממנה שלושה מתים בשלושה ימים.
ושואלים: יותר מיכן צריכה שיעור אחר? – האם עיר שיש בה יותר מחמש מאות גברים צריכה שיעור אחר, והרי זה דבר אם יצאו ממנה יותר משלושה מתים בשלושה ימים, או שאינה צריכה שיעור אחר, והרי זה דבר אם יצאו ממנה שלושה מתים בשלושה ימים?
ומשיבים: נישמעינה מן הדא – נלמד אותה (את ההלכה במקרה זה) מן זאת (הברייתא): אפילו עיר גדולה כאנטוכיא (אנטיוכיה, עיר חשובה ומפורסמת בצפונה של סוריה) ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה. ומסיקים מכאן: הדא אמרה – זאת אומרת: יותר מיכן צריכה (צריך לומר: אינה צריכה) שיעור אחר – אפילו עיר שיש בה יותר מחמש מאות גברים, אינה צריכה שיעור אחר, והרי זה דבר אם יצאו ממנה שלושה מתים בשלושה ימים.
הגרסה במסירה מהגניזה:
אפילו עיר כאנטוכיא ויצאו ממנה תשעה (ולא: שלושה) מתים לשלשה ימים זה אחר זה. ומסיקים מכאן: הדא אמרה – זאת אומרת: יתר מיכן צריכה שיעור אחר – עיר שיש בה יותר מחמש מאות גברים, צריכה שיעור אחר, וצריך לשער באופן יחסי לשיעור האמור במשנה (לפי גרסה זו, אין מובן למילה 'אפילו').
הגרסה במסירה שלפנינו משובשת, והנכון הוא כגרסה במסירה מהגניזה.
בבבלי תענית כא,א אמרו: תנו רבנן: עיר קטנה המוציאה חמש מאות רגלי, כגון כפר עמיקו (יישוב בגליל המערבי בסביבות עכו), ויצאו ממנה שלושה מתים בשלושה ימים (רש"י: מת אחד בכל יום) זה אחר זה - הרי זה דבר, ביום אחד או בארבעה ימים - אין זה דבר. עיר גדולה המוציאה אלף וחמש מאות רגלי (רש"י: דהיינו פי שלושה מעיר קטנה), כגון כפר עכו (יישוב בקרבת העיר עכו בגליל המערבי), ויצאו ממנה תשעה מתים בשלושה ימים (שלושה מתים בכל יום) זה אחר זה - הרי זה דבר, ביום אחד או בארבעה ימים - אין זה דבר (רש"י: דאקראי בעלמא הוא).
הגרסה בברייתא שבבבלי היא כמו הגרסה במסירה מהגניזה.
הביטוי "אפילו עיר גדולה כאנטוכיא" נמצא בתוספתא עירובין ג,יג ובירושלמי עירובין ה,ו. אפשר שהמילה "אפילו" שנזכרה כאן, שאין לה מובן לפי הגרסה במסירה מהגניזה, היא אשגרה משני המקומות הללו.
לא נודע בבירור מהי ההגדרה של רגלי. יש להניח שהכוונה היא לתושבים זכרים בני חמש עשרה עד חמישים לערך. מקובל שזכרים בני חמש עשרה עד חמישים הם שתי שביעיות מכל אוכלוסיית היישוב. על פי זה היו בעיירה גדולה יותר מחמשת אלפים נפש ובעיירה קטנה כאלפיים נפש ("הקהילה היהודית בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד").
בתוספתא תעניות ב,ט שנו: דבר שיש בו הפסק, אפילו שלושה מתים ביום אחד זה אחר זה (אפילו מתו שלושה ביום אחד והפסיק בינתיים ואחר כך מתו עוד שלושה ביום השלישי) - אין זה דבר (שהרי יש בו הפסק). שאין בו הפסק, אפילו שלושה מתים בשלושה ימים זה אחר זה - הרי זה דבר שאין בו הפסק.
• • •
במשנה הקודמת שנינו, שעיר שיש בה מפולת, אותה העיר מתענה ומתרעת.
ומביאים ברייתא: בתים שאמרו – בתים שאמרו במשנה, שאם נפלו במפולת, מתריעים, - בריאים אבל לא מרוערעים (במסירה מהגניזה: מרועעים) – הבתים שנפלו במפולת היו חזקים, שאינם ראויים ליפול, אבל לא היו רעועים (לא חזקים, מתמוטטים), הראויים ליפול, שאם היו הבתים שנפלו רעועים, אין מתריעים, כי נפלו משום שהיו רעועים, ולא מחמת המפולת. ואומרים: ודכותה – וכמוה (כמו ההלכה הזאת בענין מפולת, כך ההלכה הבאה בענין דבר): אנשים שאמרו במשנה, שאם מתו בדבר, מתריעים, - בחורים אבל לא זקינים – האנשים שמתו בדבר היו צעירים, שאינם ראויים למות, אבל לא היו זקנים, הראויים למות, שאם היו האנשים שמתו זקנים, אין מתריעים, כי מתו משום שהיו זקנים, ולא מחמת הדבר.
בבבלי תענית כ,ב אמרו: תנו רבנן: מפולת שאמרו - בריאות ולא רעועות, שאינן ראויות ליפול ולא הראויות ליפול.
• • •
תני – שנוי (שנו ברייתא): אסכרה (מחלת גרון קשה ומידבקת) - כל שהיא – עיר שיש בה אסכרה, אפילו מת בה איש אחד בלבד באסכרה, אותה העיר מתרעת על האסכרה, מפני שמחלה זו מידבקת וממארת, שלא כמו במחלת דבר.
אסכרה היא מחלה שהילדים חולים בה בייחוד. אסכרה מתחילה במעיים וגומרת בפה ובגרון (בבלי שבת לג,ב), וכשעולה מהמעיים לפה, גורמת מיתה (ירושלמי להלן ד,ד).
ושואלים: שנים בדבר ואחד באסכרה? – אם מתו שני אנשים בדבר וגם מת איש אחד באסכרה, האם מתריעים?
ותמהים על השאלה: איתא חמי – בוא ראה (מה ששנינו בברייתא לעיל): אסכרה - כל שהיא, ואת אמר הכין?! – ואתה אומר כן?! שאין מה לשאול במקרה הזה, שכן אם מת אחד באסכרה, מתריעים על האסכרה, ומה בכך שגם מתו שניים בדבר!
ומשיבים על התמיהה: לכן צריכה – לכך (לאופן המתואר להלן) נצרכה (הכרחית, נחוצה) השאלה, כשהתריעו על האסכרה והלכה לה, ואחר כך מתו שנים בדבר ואחד באסכרה – שהיתה באותה העיר אסכרה והתריעו עליה והאסכרה עברה לה, ואחר כך, לאחר שעברה האסכרה, מתו שני אנשים בדבר וגם מת איש אחד באסכרה, ובמקרה הזה אין מתריעים שוב על האסכרה, משום שעברה האסכרה שמת בה אותו האיש, אלא שיש לשאול: כשאמרו שעיר שמתו בה שלושה אנשים בדבר בשלושה ימים, אותה העיר מתרעת על הדבר, האם לא אמרו אלא אם מתו בה שלושה בדבר, אבל אם מתו בה שניים בדבר ואחד באסכרה בשלושה ימים, אותה העיר אינה מתרעת, משום שאקראי בעלמא הוא, או שמא אף אם מתו בה שניים בדבר ואחד באסכרה בשלושה ימים, אותה העיר מתרעת, הואיל וסוף סוף מתו בה שלושה אנשים בשלושה ימים. אין משיבים על שאלה זו.
בתוספתא תעניות ב,ט שנו: אסכרה, אם מתים בה (אפילו מתו בה ביום אחד), מתריעים עליה, אם לאו, אין מתריעים עליה.
• • •