משנה
וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים – ובסביבותיה ירדו גשמים, ככתוב (בתיאור הפורענות הקשה שתבוא על העם אם לא ישוב): "והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, חלקה – חלקת שדה אחת תימטר – ירד עליה מטר, וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש" (עמוס ד,ז), הואיל ואין זה דבר רגיל, אותה העיר מתענה ומתרעת – תוקעת בשופרות מיד, וכל סביבותיה מתענות – שלא תבוא עליהם צרה כמו שבאה על העיר השכנה, ולא מתריעות – אבל אינן תוקעות בשופרות. רבי עקיבה (תנא בדור השלישי, מגדולי התנאים) אומר: סביבותיה מתריעות – תוקעות בשופרות, אבל לא מתענות – שכשאין זו צרת עצמם, אין צריכים תענית.
מתענה ומתרעת
"מתריעים" במשניות א-ב שווה במשמעותו ל"מתענה ומתרעת" במשניות ג-ד. במשניות ג-ד נקטו "מתענה ומתרעת", כדי להבחין בין הפעולות באותה העיר ובין הפעולות בסביבותיה של אותה העיר.
• • •
תלמוד
המאמר הבא מוסב על הפסוק שהובא במשנה.
אמר רבי סימון (רבי שמעון בן פזי, אמורא ארץ ישראלי בדור השני והשלישי): כתיב – כתוב: "והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, חלקה (חלקת שדה) אחת תימטר וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש" (במסירה מהגניזה נוסף: "לא אמטיר עליה" אין כתיב כאן, אלא "תמטיר עליה תיבש") – יש לדרוש מכתוב זה: זכותה דחקלא (במסירה מהגניזה: דחלקא) עבדא – הזכות של השדה (החלקה) עושה ופועלת שירד עליו גשם, על אף שנעצרו הגשמים. ודרשו כך ממה שנאמר: "חלקה אחת תימטר", ולא נאמר: 'על חלקה אחת אמטיר', הרי שהמטר יהיה תלוי בשדה שתימטר ולא יהיה תלוי בה' הממטיר. ולפי מסירה מהגניזה, דרשו כך ממה שנאמר: "וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש" - 'תמטיר' בלשון נסתרת (מוסב על חלקת השדה, שהיא כביכול ממטירה על עצמה), ולא נאמר: 'וחלקה אשר לא אמטיר עליה תיבש' - 'אמטיר' בלשון מדבר בעדו (מוסב על ה'), כמו שנאמר בראש הפסוק: "והמטרתי... אמטיר".
המילים 'חלקה' ו'חקלא' גזורות מאותו שורש בשיכול אותיות.
המאמר כאן 'זכותא דחקלא עבדא' והמאמר לעיל 'פעמים שהגשמים יורדים בזכות שדה אחד' שונים זה מזה. כוונת המאמר לעיל שבזכות שדה אחד הגשם יורד בכל השדות, ואילו כוונת המאמר כאן שבזכות שדה אחד הגשם יורד באותו שדה לבדו.
• • •
בבראשית ב,ה-ו נאמר: "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ, וכל עשב השדה טרם יצמח, כי לא המטיר ה' אלוהים על הארץ... ואד יעלה מן הארץ, והשקה את כל פני האדמה". הלשון בפסוקים אלה: "לא המטיר ה' על הארץ" דומה ללשון בפסוק שהובא במשנה: "ועל עיר אחת לא אמטיר". המאמר הבא, המוסב על הפסוקים האלה בבראשית, מובא כאן בשל דמיון הלשון בפסוקים.
בבראשית רבה (ראה להלן) נאמר, שמתחילה היתה הארץ שותה מלמטה, שהיו הנהרות עולים על גדותיהם ומשקים את פני האדמה, או שהיו המים שמתחת לפני האדמה עולים אל פני האדמה ומשקים אותה, וחזר בו הקב"ה שלא תהא הארץ שותה אלא על ידי גשמים מלמעלה (המשך המאמר שם הוא כלפנינו).
מפני ארבעה דברים – טעמים, הגשמים יורדין מלמעלן – מן השמים, שחזר בו הקב"ה שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלה, והטעמים הם: מפני בעלי זרוע – שלא יתפסו האנשים התקיפים בכוח את הנהרות והמעיינות והבארות ויגרשו מהם את החלשים, והחלשים ימותו בצמא או יצטרכו לקנות מהם בכסף, ומפני טללים הרעים – בשביל להדיח (לשטוף ולנקות) את הצמחים והאילנות ממימי הטל המעופשים, ושיהא העליון שותה כנמוך – שיהיו כל המקומות גבוהים כנמוכים מקבלים מים בשווה, ואילו היתה הארץ שותה מלמטה, היו המקומות הנמוכים שותים יותר מהמקומות הגבוהים, או שהיו המקומות הנמוכים שותים והמקומות הגבוהים אינם שותים, ושיהו הכל תולין עיניהם – מסתכלים ומביטים למעלה אל השמים – להתפלל אל הקב"ה על הגשמים.
בבראשית רבה יג,ט נאמר: כיצד הארץ שותה? - רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן. רבי יהודה אמר: כהדין נילוס (נהר מצרים, שעולה על גדותיו) שמשקה וחוזר ומשקה (את כל הארץ, כך היה האד עולה והשקה את פני האדמה), רבי נחמיה אמר: כהדין קבריא (שם נהר) דמרבה (שמרבה מימיו) וקבר (וקובר הכל מתחת לפני המים, ומכאן שמו), ורבנין אמרי: כהדין תוויי (נהר הוא בבבל ושמו תוויי), כך היתה הארץ שותה מתחילה, (דכתיב:) "ואד יעלה מן הארץ והשקה" וגו' (בראשית ב,ו), וחזר בו הקב"ה שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלה. רב חנן דציפורין בשם רבי שמואל בר נחמני: מפני ארבעה דברים חזר בו הקב"ה שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלן: מפני בעלי זרוע, ובשביל להדיח טללים רעים, ושיהיה הגבוה שותה כנמוך, ושיהו הכל תולים עיניהם כלפי למעלה.
במדרש זה דנו בענין כיצד הארץ שותה. בתחילה דרשו תנאים את הפסוק "ואד יעלה מן הארץ" ונחלקו בביאורו. לדעת רבנן, חזר בו הקב"ה שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלה. לזה סמך מסדר המדרש את דבריו של אמורא, שמפרש דעת רבנן מפני מה חזר בו הקב"ה שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלה. המאמר של האמורא מובא בירושלמי כאן, ואין דברי התנאים מובאים לפניו. מכיון שהמאמר הועתק לכאן מבראשית רבה, לכן לשון תחילת המאמר: "מפני ארבעה דברים יורדים מלמעלן", ולא נאמר העיקר: 'הגשמים יורדים', שלא כמו במאמרים המובאים כאן לאחריו, שמילת 'גשמים' מוזכרת בהם. גם שם אומרו של המאמר לא מפורש כאן.
• • •
כיון שבהלכה הקודמת ובהלכה הזו נזכרו כמה דברים שבזכותם הגשמים יורדים, מביאים מאמר נוסף בענין זה.
בגלל אילו דברים הגשמים יורדים? -
(במסירה מהגניזה נוסף: אמר רבי יוסה בירבי בון (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור החמישי):) בזכות שלשה דברים הגשמים יורדין: בזכות הארץ – בזכותה של ארץ ישראל, שהיא חביבה על הקב"ה, הוא ממטיר עליה גשמים, כמו שנאמר בדברים יא,יא-יב; בזכות החסד – בגלל החסד שעושים בני האדם, הקב"ה עושה עימם חסד ומוריד להם גשמים (בבראשית רבה לג,ג ובויקרא רבה לד,יד נאמר, שכשהבריות מרחמים אלו על אלו, הקב"ה מתמלא עליהם רחמים ומוריד להם גשמים, ואפילו בזכות הרחמים של יחיד, ה' מרחם על הבריות). פירוש אחר: הגשמים יורדים לעולם בגלל החסד שעושה הקב"ה עם בני האדם. פירוש אחר: הגשמים יורדים לעולם בגלל קיום בריתו והבטחתו של ה' לכלכל את יושבי הארץ, כענין שנאמר בבראשית ח,כב ('חסד' בלשון מקרא פירושו: קיום חובה, הבטחה ושבועה, ואף בתפילות משתמשים לפעמים ב'חסד' בהוראה זאת, כגון בתפילת 'זכרונות': וזכור לנו... את הברית ואת החסד ואת השבועה...); או בזכות הייסורין – בגלל הצער מחמת התעניות שמתענים על הגשמים, הקב"ה מוריד להם גשמים (רבנו גרשום (בבלי תענית יב,א) מפרש את המילה 'ייסר' (מגילת תענית) – ייסר עצמו בתענית). פירוש אחר: בגלל הייסורים שמביא הקב"ה על בני האדם, הוא מוריד להם גשמים, כי הייסורים מכפרים וממרקים את העוונות. ושלשתן – ושלושת הדברים הללו נאמרו בפסוק אחד, שנאמר בתיאור נפלאות ה' בהורדת הגשם (איוב לו,כב - לז,כד): "אם לשבט אם לארצו אם לחסד ימציאהו" (איוב לז,יג) – ה' מוריד את הגשם "אם לשבט" - בזכות הייסורים, "אם לארצו" - בזכות הארץ (ארץ ישראל נקראת ארצו של ה'), "אם לחסד" - בזכות החסד ('אם' פירושו: או).
בבבלי תענית ח,ב דרשו פסוק זה בדרך אחרת.
ובגלל אילו דברים הגשמים נעצרים? -
בעון ארבעה דברים הגשמים נעצרין ואינם יורדים: בעון עובדי עבודה זרה, ובעוון מגלי עריות, ובעוון שופכי דמים, ובעוון הפוסקין צדקה – שקוצבים וקובעים סכום כסף נדבה לעניים ברבים – בציבור, בפני קהל, ואינן נותנין. ארבעת הדברים הללו נלמדים מפסוקים.
בעון עובדי עבודה זרה, מניין שהגשמים נעצרים? - שנאמר: "השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים" וגו' (דברים יא,טז) – הרי עוון עבודה זרה, מה כתיב בתריה? – מה כתוב אחריו? - "וחרה אף יי' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר" (שם יז) – הרי עונש עצירת גשמים.
בעון מגלי עריות, מניין שהגשמים נעצרים? - שנאמר: "ותחניפי ארץ בזנותך וברעתך" (ירמיהו ג,ב) – הרי עוון גילוי עריות, מהו עונשו של דבר (של עוון זה, הכתוב אחריו)? - "וימנעו רביבים ומלקוש לוא היה" (שם ג) – הרי עונש עצירת גשמים. המשכו של פסוק זה: 'ומצח אישה זונה היה לך'. הרי שגם מפסוק זה עצמו למדים, שעונש עצירת גשמים בא בעוון גילוי עריות.
בעון שופכי דמים, מניין שהגשמים נעצרים? - שנאמר: "כי הדם הוא יחניף את הארץ" (במדבר לה,לג), ופירוש הכתוב: כי הדם הוא יחן אף על הארץ, שהמילה 'יחניף' נדרשת בדרך נוטריקון (כתיבה בראשי תיבות): 'יחנה אף'. הרי שעוון שפיכות דמים יגרום שישרה כעסו של ה' על הארץ, וכשה' כועס, הגשמים נעצרים, כמו שנאמר: 'וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר'.
בעון הפוסקין צדקה ברבים ואינן נותנין, מניין שהגשמים נעצרים? - שנאמר: "נשיאים ורוח וגשם אין, איש מתהלל במתת שקר" (משלי כה,יד) – מכאן שאין הגשמים יורדים בגלל איש המתפאר ברבים במתן צדקה שהבטיח לתת ואינו נותן.
בירושלמי קידושין ד,א וסנהדרין ו,ט אמרו: "ויהי רעב בימי דוד שלוש שנים שנה אחר שנה" (שמואל ב כא) - אמר דוד: בעוון ארבעה דברים הגשמים נעצרים: בעוון עובדי עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ופוסקים צדקה ברבים ואינם נותנים...
ובבמדבר רבה ח,ד נאמר: "ויהי רעב בימי דוד" וגו' (שמואל ב כא) - כשראה דוד שהתחיל הרעב לבוא בימיו, אמר: בעוון חמישה דברים הגשמים אינם יורדים: בעוון עובדי עבודת כוכבים ומגלי עריות ושופכי דמים ופוסקי צדקה ברבים ואינם נותנים ובעוון שאינם נותנים מעשרותיהם כתקנם...
במקבילות האלו הושם המאמר בפי דוד. וראה בבלי יבמות עח,ב, מדרש שמואל כח,ה ופרקי דרבי אליעזר פרק יז.
ובבבלי תענית ח,ב אמרו: אין הגשמים נעצרים אלא בשביל פוסקי צדקה ברבים (רש"י: לשם ולפנים) ואין נותנים, שנאמר: "נשיאים ורוח וגשם אין, איש מתהלל במתת שקר" (משלי כה) (רש"י: נשיאים ורוח באים לעולם כאילו גשמים יורדים, ואינם יורדים, בשביל האיש המתהלל במתת שקר, שכשם שהוא עושה לפנים ומחניף את העניים, אף השמים מחניפים את הארץ, שמראים נשיאים ורוח, וגשם אין).
ובמדרש משלי כה,יד נאמר: "נשיאים ורוח וגשם אין, איש מתהלל במתת שקר" - בעוון שנודרים בציבור ואין משלמים, השמים נעצרים מלהוריד טל ומטר.
בגלל אילו דברים עוד הגשמים נעצרים? -
בבבלי תענית ז,ב אמרו: אין הגשמים נעצרים אלא אם כן נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה.
אין הגשמים נעצרים אלא בשביל ביטול תרומות ומעשרות.
אין הגשמים נעצרים אלא בשביל מספרי לשון הרע.
אין הגשמים נעצרים אלא בשביל עזי פנים.
אין הגשמים נעצרים אלא בשביל עצלות תורה.
אין הגשמים נעצרים אלא בשביל גזל.
ובבבלי שבת לב,ב אמרו: בעוון ביטול תרומות ומעשרות השמים נעצרים מלהוריד טל ומטר.
ובבבלי סנהדרין כט,א אמרו, שהפסוק "נשיאים ורוח וגשם אין" וגו' הוא מהדברים שהשופטים היו מאיימים על העדים, שבשביל "מתהלל במתת שקר", דהיינו בגלל מעידי שקר, גשמים נעצרים.
פוסקין ברבים
הפסיקה נעשתה במעמד הציבור. הפרנס או אחד מנכבדי המקום או החכם היו מכריזים על מטרת גביית הכסף, והמשתתפים, רובם או כולם, היו פוסקים לתת סכום מסוים. הפסיקה נעשתה בשבת, מפני שרוב התכנסויות הציבור היו בשבת, והיו מצויים לגבות מכל מי שהתכנסו. הפסיקה בשבת עוררה בעיה מעשית, שפסקו ולא נתנו, משום שאי אפשר היה לשלם במקום. כנגד אלה שפסקו ולא נתנו יצאו חכמים בכעס וברוגז ("הקהילה היהודית בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד").
• • •
כיון שבכתוב שהובא לעיל נזכרו 'נשיאים', שהוא אחד מהשמות שנקראו העננים, הובא מאמר על השמות שנקראו העננים במקרא.
חמשה שמות נקראו לו לענן: אד, עב, ענן, נשיא, חזיז.
אד, מניין שנקרא הענן בשם זה? - שנאמר: "ואד יעלה מן הארץ" (בראשית ב,ו).
עב – למה נקרא הענן בשם זה? - שהוא מעבה – מכסה ומחשיך את פני הרקיע. ומניין שנקרא הענן בשם זה? - שנאמר: "הנה אנכי בא אליך בעב הענן" (שמות יט,ט).
ענן – למה נקרא הענן בשם זה? - שהוא עושה את הבריות ענוים – סבלנים ונוחים אלו לאלו – שכשהעננים ממטירים, הארץ מצמיחה ויש שובע בעולם, והבריות נעשים אחים (רֵעים ואוהבים) אלו לאלו (על פי בראשית רבה פט,ד). ודרשו 'ענן' מלשון ענווים (לא נאמר מניין שנקרא הענן בשם זה, משום שהוא נקרא כך בפסוקים רבים, או משום שבפסוק שהובא לעיל שנקרא עב הוא נקרא גם ענן).
נשיא – למה נקרא הענן בשם זה? - שהוא עושה בעלי בתים כנשיאים – שכשהעננים ממטירים, בעלי בתים (עשירים) נעשים עשירים יותר, שיש להם שדות, והם משתכרים במכירת התבואה ששדותיהם מצמיחים. ומניין שנקרא הענן בשם זה? - שנאמר: "מעלה נשיאים מקצה הארץ" (תהילים קלה,ז. על דרך הפשט, העננים נקראים 'נשיאים' משום שהם עולים ומתנשאים מן הארץ אל השמים, או משום שהם נישאים על ידי הרוח).
חזיז – למה נקרא הענן בשם זה? - שהוא עושה את הרקיע חזיונות חזיונות – השמים משתנים לכמה מראות וגוונים לפי העננים. ודרשו 'חזיז' מלשון חזיונות. ומניין שנקרא הענן בשם זה? - שנאמר: "יי' עושה חזיזים" (זכריה י,א. למילה 'חזיז' פירושים נוספים: ברק; רעם; רוח. ובבבלי תענית ט,ב פירשו: עב קל).
בבראשית רבה יג,יב נאמר: חמישה שמות נקראו לו: עב, אד, ענן, נשיא, חזיז.
עב - שהוא מעבב את פני הרקיע, שנאמר: "עבי שחקים" (שמואל ב כב,יב).
אד - "ואד יעלה מן הארץ" (בראשית ב,ו), שהוא שובר לבעלי שערים.
ענן - שהוא עושה בריות ענווים אלו לאלו, וכתיב: "עם ענני שמיא" (דניאל ז,יג).
נשיא - "מעלה נשיאים" (תהילים קלה,ז), שעושה נשיאים אלו עם / על אלו.
חזיז - "ודרך לחזיז קולות" (איוב כח,כו), שעושה חזיונות ברקיע ומשרה רוח הקודש על הבריות, היך דאת אמר: "חזון ישעיהו" (ישעיהו א,א).
ובמדרש תהילים קלה,ב נאמר: חמישה שמות יש לו: עב, ענן, אד, נשיא, חזיז.
עב - שהוא מעבב את פני הרקיע.
אד - שהוא שובר בעלי שערים.
ענן - שהוא עושה את הבריות ענווים אלו על אלו.
נשיאים - שהוא עושה הבריות נשיאים אלו על אלו.
חזיז - שהוא עושה חזיונות ברקיע ומשרה רוח הקודש על הבריות.
במקבילות נאמר שהענן נקרא בשם 'אד', שהוא שובר בעלי שערים (דרשו 'אד' כמו 'איד', שהוא לשון שבר), שכשהעננים ממטירים, השנה מתברכת ויש שובע בעולם, ונשברת תקוותם וציפייתם של בעלי שערים, המייקרים את התבואה ומפקיעים את השערים (המחירים). ובירושלמי כאן נשמט דבר זה. ומצאנו לשון זו 'לשבר בעלי שערים' בירושלמי ברכות ב,ד.
במקבילות נאמר שהענן נקרא בשם 'נשיא', שהוא עושה את הבריות נשיאים אלו עם אלו, שכשהעננים ממטירים, התבואה מצויה ואין הבריות צריכים אלו לאלו; או שהוא עושה את הבריות נשיאים אלו על אלו, שכשהעננים ממטירים, אלו שיש להם שדות מתברכים ואלו שאין להם שדות אינם מתברכים, ואלו מתנשאים על אלו.
במקבילות נאמר שהענן נקרא בשם 'חזיז', שהוא משרה רוח הקודש על הבריות ('חזיז' מלשון נבואה וחיזיון), שכשהגשמים יורדים הכל שמחים, ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה.
ובאוצר המדרשים עמוד קסב נאמר: 'שישה שמות לענן', ונוסף שם על חמשת השמות שנמנו כאן: 'כף' (איוב לו,לב, וראה רש"י וראב"ע ו"מצודות" שם).
• • •
מסבירים את טעמיהם של החולקים במשנה לגבי סביבותיה של אותה העיר שלא ירדו עליה גשמים:
תנא קמא אומר: וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות, וטעמו – שכן מצאנו ביום הכיפורים, שמתענין אבל לא מתריעין – ביום הכיפורים, שהוא יום כפרה, מתענים ואין תוקעים בשופר, כי התענית מכפרת, ומכיון שעל סביבותיה של אותה העיר לבקש כפרה, שלא תבוא עליהם צרה כמו שבאה על העיר השכנה, לכן הן מתענות, כמו שנוהגים ביום הכיפורים.
רבי עקיבה אומר: סביבותיה מתריעות אבל לא מתענות, וטעמו – שכן מצאנו בראש השנה, שמתריעין אבל לא מתענין – בראש השנה תוקעים בשופר ואין מתענים, כי ראש השנה עיקרו התשובה (ירושלמי ראש השנה ג,ג), ועל ידי קול שופר אדם מתעורר לשוב בתשובה, ומכיון שעל סביבותיה של אותה העיר להתעורר לתשובה, שלא תבוא עליהם צרה כמו שבאה על העיר השכנה, לכן הן תוקעות בשופרות, כמו שנוהגים בראש השנה.
בראש השנה לא מתענים כולם, אבל היחידים מתענים בו (ויקרא רבה ל,ז).
ביום הכיפורים של שנת היובל תוקעים כמו בראש השנה, כדי להכריז על שנת היובל.
• • •