משנה
ירדו – גשמים לצמחים אבל לא לאילן – שמועילים לצמחים, אבל אינם מועילים לאילנות, או שירדו גשמים לאילן אבל לא לצמחים – שמועילים לאילנות, אבל אינם מועילים לצמחים, או שירדו גשמים לזה ולזה אבל לא לבורות, לשיחין ולמערות (מיני בורות) – שמועילים לצמחים ולאילנות, אבל אינם מספיקים כדי למלא את הבורות שכונסים בהם מים לשתייה, מתריעין עליהן מיד – מתענים מיד, ומריעים ותוקעים בשופרות כשהם מתפללים.
• • •
תלמוד
מפרשים את דברי המשנה:
מה ששנינו: ירדו לצמחים אבל לא לאילן – כגון שירדו גשמים ציבחד ציבחד – מעט מעט (מעט בכל פעם), שיפים הם לצמחים, אבל אינם מועילים לאילנות, הואיל ואינם נכנסים בעומק הארץ.
ומה ששנינו: לאילן אבל לא לצמחים – כגון שירדו גשמים סגין סגין – הרבה הרבה (הרבה בכל פעם).
והמשנה מסיימת: לזה ולזה אבל לא לבורות לשיחין ולמערות - מתריעין עליהן מיד.
בבבלי תענית יט,ב אמרו: ירדו לצמחים ולא לאילן - משכחת לה, דאתיא ניחא (רך). לאילן ולא לצמחים - דאתיא רזיא (חזק, עז). לזה ולזה אבל לא לבורות ולא לשיחים ולא למערות - דאתיא הכי והכי (רזיא וניחא), מיהו טובא לא אתיא.
תני – שנוי (שנו ברייתא בתוספתא): מתריעין על האילן בפרס הפסח – אם צריכים גשמים המועילים לאילנות, מתריעים עליהם אפילו בימים הסמוכים לפני חג הפסח ('פרס' או 'פרוס' פירושו: סמוך), שזה זמן פריחת האילנות ולבלובם, והגשמים היורדים בזמן הזה מועילים להם, אבל לאחר מכן אין מתריעים עליהם, ששוב אין הגשמים מועילים להם. לבורות לשיחין ולמערות – מתריעים על הבורות ועל השיחים ועל המערות בפרס העצרת – אם צריכים גשמים המועילים לבורות, מתריעים עליהם אפילו בימים הסמוכים לפני חג השבועות, אבל לאחר מכן אין מתריעים עליהם.
ושואלים: מעתה אפילו יותר מיכן! – אם צריכים גשמים המועילים לבורות, יתריעו עליהם אפילו לאחר העצרת, ולא עד פרוס העצרת בלבד!
ומשיבים: יותר מיכן מעשה ניסים – לאחר העצרת גשמים יורדים רק במעשה ניסים ולא בדרך הטבע, ואין מתריעין על מעשה ניסים – ואין מתריעים שייעשה להם מעשה ניסים וירדו גשמים בדרך נס שיש בו משום שינוי טבע העולם.
בתוספתא תעניות ב,ח שנו: ומתריעים על האילן בפרס הפסח, ועל הבורות ועל השיחים ועל המערות בפרס החג (חג הסוכות). אם אין להם מה שישתו, מתריעים עליהם מיד.
הברייתא שבתוספתא מוסבת על משנתנו שאמרה, שאם לא ירדו לאילן או שלא ירדו לבורות לשיחין ולמערות - מתריעים עליהם.
בירושלמי גרסו בברייתא זו: בפרוס העצרת, אבל בבבלי תענית יט,ב גרסו: בפרוס החג. ודווקא בפרוס החג, משום שסמוך לסוכות כבר מצויים גשמים בארץ ישראל, אבל לפני כן (בקיץ) אין מתריעים, משום שאין מתריעים על מעשה ניסים. ברישא של הברייתא מדברים בשהיה להם עדיין מה לשתות, אלא שהבורות נתרוקנו ברובם, אבל אם לא היה להם מה לשתות - מתריעים מיד, אפילו באמצע הקיץ, ואף על פי שבדרך כלל אין מתריעים על מעשה ניסים, שאני הכא ("תוספתא כפשוטה").
יש למצוא רמז לדברי הברייתא בדברי הנביא: "שאלו מה' מטר בעת מלקוש, ה' עושה חזיזים, ומטר גשם ייתן להם לאיש עשב בשדה" (זכריה י,א). הרי שאם יצטרכו לגשם אפילו בעת מלקוש, ישאלו מה', וה' ישמע תפילתם וייתן להם גשם. עת מלקוש היא בימי ניסן ('מלקוש בניסן') עד סמוך לחג השבועות. מכאן יש רמז, שמתריעים על האילן בפרוס הפסח ועל הבורות בפרוס העצרת (לפי גרסת הירושלמי).
הדרשה להלן בסמוך נלמדת מהפסוק הזה, ולכן מביאים אותה כאן לאחר שהביאו את הברייתא.
• • •
אמר רבי ברכיה (אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי) בשם רבי חלבו פפא (אולי צריך לומר: רבי חנינא בר פפא (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי). ובמקבילה בויקרא רבה גרס: ר' חלבו ר' פפי / פפא, ואינו נכון, כי רב פפי ורב פפא היו אמוראים בבליים בדור החמישי) בשם רבי לעזר (רבי אלעזר בן פדת, אמורא בדור השני): פעמים (לעיתים) שהגשמים יורדין בזכות אדם אחד – פעמים, כשישראל אינם עושים רצונו של מקום (ה'), הגשמים יורדים להם בגלל אדם אחד, כגון שאותו אדם צדיק וצריך לגשם. פעמים שהגשמים יורדים להם בזכות עשב אחד – בגלל עשב אחד של אדם, כגון שאותו אדם צדיק ואותו עשב צריך לגשם. ופעמים שהגשמים יורדים להם בזכות שדה אחד – בגלל שדה אחד של אדם, כגון שאותו אדם צדיק ואותו שדה צריך לגשם. ושלשתן – ושלוש האפשרויות הללו נאמרו בפסוק אחד: "ומטר גשם יתן להם לאיש עשב בשדה" (זכריה י,א). ומדייקים בלשון הכתוב. נאמר: "לאיש" – לשון יחיד, אבל לא נאמר: לאנשים – לשון רבים, הרי שירד גשם בגלל איש אחד. וכן נאמר: ל"עשב" – לשון יחיד, אבל לא נאמר: לעשבים – לשון רבים, הרי שירד גשם בגלל עשב אחד. וכן נאמר: "בשדה" – לשון יחיד, אבל לא נאמר: בשדות – לשון רבים, הרי שירד גשם בגלל שדה אחד. לפי זה, 'ייתן להם...' פירושו: ייתן לישראל בזכות איש או עשב או שדה.
בבבלי תענית ט,א-ב אמרו: אמר רבי יוחנן: מטר - בשביל יחיד (רש"י: שאם אין צריך מטר אלא לאדם אחד, בא בזכותו), דכתיב: "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך" (דברים כח) (רש"י: של אחד משמע).
אמר ריש לקיש: מניין למטר בשביל יחיד? - שנאמר: "ומטר גשם ייתן להם לאיש עשב בשדה" (זכריה י). יכול לכל? (רש"י: יכול אין נותן מטר אלא אם כן הכל צריכים לו) - תלמוד לומר: "לאיש" (רש"י: אפילו בשביל אחד). אי "לאיש" - יכול לכל שדותיו? (רש"י: אינו יורד עד שיהא צריך לכל שדותיו) - תלמוד לומר: "שדה" (רש"י: אפילו אינו צריך אלא לשדה אחת). אי שדה - יכול לכל השדה? (רש"י: עד שיצטרך לכל השדה) - תלמוד לומר: "עשב" (רש"י: אפילו אינו צריך אלא לעשב אחד, שבשביל ירק אחד יורד עליו מטר). כי הא דרב דניאל בר קטינא היתה לו גינה, בכל יום היה הולך ומסייר אותה, והיה אומר: ערוגה זו צריכה מים וערוגה זו אינה צריכה מים, למחר לזו בא גשם ולזו לא בא גשם.
ובויקרא רבה לה,יב נאמר: רבנין אמרין בשם רבי חזקיה: אימתי שישראל עושים רצונו של הקב"ה, פקידה אחת הוא פוקד על הארץ ומיד היא עושה. מה טעם? - "פקדת הארץ ותשוקקה רבת תעשרנה" (תהילים סה,י) - אם זכיתם, רבת תעשרנה (בשי"ן ימנית, מלשון עשירות, תתעשר מיבול שדך), ואם לאו, רבת תעשרנה (בשי"ן שמאלית, מלשון מעשר), היא עושה לכם אחד מעשרה (השדה תוציא רק את המעשר, אחד מעשרה הראוי לה). רבי ברכיה ורבי חלבו ורבי פפי בשם רבי לעזר: פעמים שהוא עושה בזכות איש אחד, פעמים שהוא עושה בזכות עשב אחד, פעמים שהוא עושה בזכות שדה אחת, ושלושתם בפסוק אחד: "שאלו מה' מטר בעת מלקוש, ה' עושה חזיזים, ומטר גשם ייתן להם לאיש עשב בשדה" (זכריה י,א) - "לאיש" ולא לאנשים, ל"עשב" ולא לעשבים, ל"שדה" ולא לשדות.
אפשר לעמוד על משמעות הדרשה של רבי אלעזר בירושלמי על פי ההקשר של הדרשה במקבילה בויקרא רבה.
גם בויקרא רבה כמו בירושלמי כאן הובאה הדרשה הזו משום שהזכירו בסמוך לפניה את זמנו של המלקוש.
הדרשות של רבי אלעזר בירושלמי ושל ריש לקיש בבבלי דומות אבל שונות. רבי אלעזר דרש שהגשם יורד בזכות אדם (הגשם יורד לכל האנשים בגלל אדם אחד), ואילו ריש לקיש דרש שהגשם יורד בשביל אדם (הגשם יורד לאדם אחד שצריך לגשם, ואינו יורד לאנשים אחרים שאינם צריכים לגשם).
• • •