משנה
(המשך המעשה מהמשנה הקודמת) שלח לו שמעון בן שטח (לחוני המעגל) ואמר לו: צריך אתה לִנדות (להינדות) – חייב אתה להיות מנודה (יש ספרים שגרסו במשנה: אלמלא (אילו לא) חוני אתה, גוזרני עליך נידוי), אבל מה אעשה לך ואתה מתחטא לפני המקום – מתפנק לפני הקב"ה, ועושה לך רצונך, כבן שהוא מתחטא לאביו ועושה לו רצונו, ועליך הכתוב אומר: "ישמח אביך ואמך, ותגל יולדתך" (משלי כג,כה) – שגרם חוני המעגל שמחה לאביו ולאמו, שזכו לבן צדיק כמותו, שה' עושה לו רצונו (בכתוב שלפניו נאמר: "גיל יגיל (ישמח) אבי צדיק (אב שזכה לבן צדיק), ויולד חכם (אב המוליד בן חכם) ישמח בו").
• • •
תלמוד
במשנה שנינו: שלח לו שמעון בן שטח (לחוני המעגל), ואמר לו: צריך אתה לנדות.
ומוסיפים (על פי ברייתא): ומדוע צריך אתה להינדות? - שאילו נגזרה גזירה כשם שנגזרה בימי אליהו – אליהו נשבע בימיו שלא ירדו גשמים, ואילו היה מי שנשבע בשם ה' כאליהו שלא ירדו גשמים, וכי לא נמצאתה (נמצאת) מביא את הרבים לידי חילול השם (ביזוי שם ה')?! – שכיון שנשבעת בשם ה' שאינך זז עד שירדו גשמים, הרי היית בא לידי שבועת שווא, משום שהיה ה' נשמע לגזרתו של מי שהיה נשבע שלא ירדו גשמים ולא היה ה' מוריד גשם, וכיון שהיית נשבע לשווא, נמצא שם שמים מתחלל על ידך, ולכן צריך אתה נידוי, מפני שכל המביא את הרבים לידי חילול השם צריך נידוי – כך אמר לו שמעון בן שטח לחוני המעגל.
לקטע הזה מקבילה בירושלמי מועד קטן ג,א.
בבבלי תענית כג,א אמרו: תנו רבנן: ...שלח לו שמעון בן שטח: אלמלא חוני אתה (רש"י: ואדם גדול אתה), גוזרני עליך נידוי. אילו שנים כשני אליהו, לא נמצא שם שמים מתחלל על ידיך?! (רש"י: בתמיהה, שאם אליהו היה נשבע: "חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי" (מלכים א,יז), ואתה נשבעת שאין אתה זז משם עד שירדו גשמים, נמצא שם שמים מתחלל על ידך. רש"א: מפני שאתה בא לידי שבועת שווא)
בספרא 'קדושים' פרשה ב נאמר: "ולא תישבעו בשמי לשקר וחיללת את שם אלוהיך" (ויקרא יט,יב) - מלמד ששבועת שווא חילול השם.
מכאן שהנשבע שבועת שווא או שקר גורם שיתחלל שם ה'.
(תמן תנינן: שלח לו רבן גמליאל: אם מעכב אתה את הרבים, נמצאת מביא מבול לעולם (צריך לומר: נמצאת מכשילן לעתיד לבוא). לא נמצאת מעכב את הרבים מלעשות מצוה, וכל המעכב את הרבים מלעשות מצוה צריך נידוי.)
מקורו של הקטע המוסגר בירושלמי מועד קטן ג,א בסוגיה העוסקת בענין נידוי, והוא הועתק בטעות משם לכאן על ידי מגיה של כתב היד שלפנינו, ואין כאן מקומו.
ואמר לו (חוני המעגל לשמעון בן שטח): ואין הקב"ה מבטל גזירתו מפני גזירתו של צדיק?! – כשהקב"ה גוזר שלא ירדו גשמים, וצדיק גוזר שירדו גשמים, הקב"ה מבטל גזרתו ומקיים גזרתו של הצדיק. ואם כן, היה להקב"ה לבטל גזרתו מפני גזרתו של חוני המעגל, ולא היה חוני המעגל בא לידי שבועת שווא, ואין כאן חילול שם ה'.
אמר לו (שמעון בן שטח לחוני המעגל): הן, הקב"ה מבטל גזירתו מפני גזירתו של צדיק, ואין הקב"ה מבטל גזירתו של צדיק מפני גזירתו של צדיק חברו – אם צדיק אחד גוזר שלא ירדו גשמים, וצדיק שני גוזר שירדו גשמים, אין הקב"ה מבטל גזרתו של הראשון ומקיים גזרתו של השני. ואם כן, אם היה צדיק אחד גוזר שלא ירדו גשמים, לא היה להקב"ה לבטל גזרתו של אותו צדיק מפני גזרתו של חוני המעגל, והיה חוני המעגל בא לידי שבועת שווא, ויש כאן חילול שם ה', ולכן צריך הוא נידוי.
בבבלי ברכות יט,א אמרו, שחוני המעגל היה צריך נידוי משום שהגיס דעתו כלפי שמים (רש"י תענית כג,א: שהטיח דברים 'לא כך שאלתי אלא כך', ומנדים על כבוד הרב).
הרי טעם נוסף משום מה חוני המעגל היה צריך נידוי.
• • •
במשנה שנינו: אבל מה אעשה לך, ואתה מתחטא לפני המקום כבן שהוא מתחטא על אביו והוא עושה לו רצונו.
ולעיל נאמר: אמר לו (שמעון בן שטח לחוני המעגל): הקב"ה מבטל גזירתו מפני גזירתו של צדיק. מניין שהקב"ה מבטל גזרתו מפני גזרתו של צדיק ועושה לו רצונו? -
ואומרים: רבי ברכיה (אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי) אמר בשם רבי אבא בר כהנא (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) שאמר בשם רבי זעורה (רבי זירא, מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השלישי) שאמר בשם רב יהודה (מגדולי אמוראי בבל בדור השני), ואית דאמרין לה – ויש האומרים אותה (את המימרה) בשם רב חסדא (מגדולי אמוראי בבל בדור השני והשלישי), ואית דאמרין לה – ויש האומרים אותה (את המימרה) בשם רב מתנה (אמורא בבלי בדור השני): דורשים זאת מהכתוב: "ותגזר אומר ויקם לך" (איוב כב,כח) – כך אמר לאיוב אחד מרעיו: תגזור דבר ויתקיים, - מה תלמוד לומר "לך"? – מה באה המילה "לך" ללמדנו? - שלא זו בלבד שאם ה' אינו אומר דבר ואתה (הצדיק) אומר דבר - שלך (הדבר של הצדיק) קיים, שיקיים ה' מה שאמרת, אלא אפילו אנא אמר הכין ואת אמר הכין, דידך קיימא ודידי לא קיימא – אלא אפילו אני (ה') אומר כך (דבר), ואתה (הצדיק) אומר כך (היפוכו של דבר) - שלך (הדבר של הצדיק) קיים, ושלי (הדבר של ה') אינו קיים ('ויקם לך' - לך ולא לו), שיקיים ה' מה שאמרת, ויבטל מה שהוא אמר. ולכן, כשהקב"ה גוזר שלא ירדו גשמים, וצדיק גוזר שירדו גשמים - הקב"ה מבטל גזרתו ומקיים גזרתו של הצדיק ועושה לו רצונו.
ודורשים את המשך הכתוב: "ועל דרכיך נגה אור" - אמר רבי חייה בר בא (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי): מה הוא 'אור' האמור בכתוב הזה? - זו ירידת גשמים – שעל ידי גזרתו של הצדיק ירדו גשמים ('אור' - גשם). ומניין ש'אור' הוא גשם? - שנאמר (בתיאור נפלאות ה' בהורדת גשמים שאמר אליהוא): "אף ברי יטריח עב יפיץ ענן אורו" (איוב לז,יא) – ה' יטעין את הענן בשפעת מים, וישלח לכל עבר את הענן הטעון גשם. הרי ש'אור' הוא גשם.
'אור' - גשם
בבבלי תענית ז,ב אמרו: אמר רבי אמי: אין הגשמים נעצרים אלא בעוון גזל, שנאמר: "על כפיים כיסה אור" (איוב לו) - בעוון כפיים כיסה אור, ואין כפיים אלא חמס, שנאמר: "ומן החמס אשר בכפיהם" (יונה ג), ואין אור אלא מטר, שנאמר: "יפיץ ענן אורו" (איוב לז).
ובבראשית רבה כו,ז נאמר: אמר רבי יוחנן: כל אורה שנאמרה באליהוא (איוב לו,ל; לו,לב; לז,ג; לז,יא; לז,טו; לז,כא) אינה אלא ירידת גשמים.
ודורשים באותו ענין גם את הכתובים הבאים: "כי השפילו ותאמר גוה" (איוב כב,כט) – כך אמר לאיוב אחד מרעיו: אלה שהושפלו - תגזור עליהם שיגבהו, - אני אמרתי להשפילן ואתה אמרת לגאותן – ה' אמר שלא ירדו גשמים, כדי להשפיל את ישראל (-'כי השפילו'), והצדיק אמר שירדו גשמים, כדי להרים ולהגביה את ישראל (-'ותאמר גוה'=גאוה), דידך קיימא ודידי לא קיימא – שלך (של הצדיק) קיים, ושלי (של ה') אינו קיים.
"ושח עינים יושיע" (שם) – מי שעיניו שפלות מייסורים - דברך יושיע אותו, - אני אמרתי לשחות עיניהן ברעה ואתה אמרת להושיען – ה' אמר שלא ירדו גשמים, כדי שיהיו עיניהם של ישראל מושפלות בגלל הצרה הבאה עליהם (-'ושח עיניים'), והצדיק אמר שירדו גשמים, כדי להושיע את ישראל (-'יושיע'), דידך קיימא ודידי לא קיימא – שלך (של הצדיק) קיים, ושלי (של ה') אינו קיים.
"ימלט אי נקי" (איוב כב,ל) - אני אמרתי "ימלט אי נקי" – ה' אמר שיינצל מהצרה אם נקי מחטא ('אי'=אם (בארמית)), ולא יינצל מי שאינו נקי, ואתה אמרת יימלט אף על פי שאינו נקי – הצדיק אמר שיינצל מהצרה אף מי שאינו נקי מחטא ('אי'=אין. הצדיק הופך את מאמרו של ה' ממנו עצמו, בשל שני הפירושים השונים למילה 'אי'. כתוב "יְמַלֵּט", ודרשו כאילו כתוב "יִמָּלֵט"), דידך קיימא ודידי לא קיימא – שלך (של הצדיק) קיים, ושלי (של ה') אינו קיים.
"ונמלט בבור כפיך" (שם) - מהו "ונמלט בבור כפיך"? – מה פירוש המילים "בבור כפיך"? - בברירות כפיך – מי שאינו נקי יינצל מהצרה בזכות טוהר כפיך ונקיון ידיך (של הצדיק), - בזכות מצוות ומעשים טובים שהיו בידך מראשיתך – בזכות מצוות ומעשים טובים שעשית מילדותך ומנערותך. אם אדם זריז במצוות ובמעשים טובים, הדבר הזה מביאו שיהיה נקי מכל חטא ומכל פשע, ואם עשה כן, הדבר הזה מביאו שיהיה טהור לפני הקב"ה ונקי כפיים ("זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי טהרה").
הכתובים האלה נאמרו על איוב שהיה צדיק, ונדרשו כאן על חוני המעגל.
בבבלי תענית כג,א אמרו: שלחו לו בני לשכת הגזית (סנהדרין היושבים בלשכת הגזית שבהר הבית) לחוני המעגל: "ותגזור אומר ויקום לך" (איוב כב,כח) - אתה גזרת מלמטה, והקב"ה קיים אומרך מלמעלה; "ועל דרכיך נגה אור" - דור שהיה אפל (רש"י: מרוב צער, שלא ירדו גשמים) הארתו בתפילתך; "כי השפילו ותאמר גוה" (שם כט) - דור שהיה שפל הגבהתו בתפילתך, "ושח עיניים יושיע" - דור שהיו עיניו שחות הושעתו בתפילתך (רש"י: מן המיתה, שהבאת עליהם שובע), "ימלט אי נקי" (שם ל) - דור שהיה לא נקי מילטתו בתפילתך, "ונמלט בבור כפיך" - במעשה ידיך הברורים.
בני לשכת הגזית שיבחו את חוני המעגל, ודרשו עליו את שלושת הכתובים האלה בדרך דומה למה שדרשו בירושלמי כאן.
צדיק גוזר והקב"ה מקיים
בבבלי מועד קטן טז,ב אמרו: "אמר אלוהי ישראל לי דיבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלוהים" (שמואל ב כג), מאי קאמר? - אמר רבי אבהו: הכי קאמר: אמר אלוהי ישראל, לי דיבר צור ישראל, אני מושל באדם, ומי מושל בי? צדיק, שאני גוזר גזרה והוא מבטלה (רש"י: גזרה שגזר הקב"ה, שהוא מושל על בני אדם, צדיק מושל בו ומבטלה).
בזכות מצוות ומעשים טובים...
בירושלמי חגיגה ב,א אמרו: "ויי' ברך את אחרית איוב מראשיתו" (איוב מב,יב) - בזכות מצוות ומעשים טובים שהיה בידו מראשיתו.
וברות רבה פרשה ו וקהלת רבה פרשה ז נאמר: "ויי' ברך את אחרית איוב מראשיתו" (איוב מב,יב) - בזכות תשובה ומעשים טובים שהיו בידו מראשיתו.
הלשון "בזכות מצוות" וגו' האמורה כאן על איוב מקורה בדרשת הכתוב באיוב: "מראשיתו".
• • •
במשנה שנינו: עליך הכתוב אומר: "ישמח אביך ואמך, ותגל יולדתך" (משלי כג,כה). - מה תלמוד לומר "יולדתך"? – מה באה המילה "יולדתך" ללמדנו? והרי כבר נאמר 'אמך', ו'יולדתך' היא 'אמך'! (במסירה מהגניזה חסרות מילים אלו)
ואומרים: רבי מנא (השני, מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור החמישי) אמר: 'יולדתך' היא אומתך – עמך (שילד אותך, ואתה יליד העם), שגרם חוני המעגל שמחה לבני עמו.
בירושלמי ברכות ט,ה ובמדרשי אגדה דרשו: 'אמך' (בפסוקים שונים) זו אומתך. לפי זה, 'אמך' (בפסוק האמור כאן) היא אומתך, ו'יולדתך' היא אמך.
רבי יוסה בירבי בון (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור החמישי) אמר: 'יולדתך' היא שעתך – זמנך, דורך (שילד אותך, ואתה יליד הדור), שגרם חוני המעגל שמחה לבני דורו.
ורבנן אמרי: – וחכמים אומרים: 'יולדתך' היא 'אמך', וכפל הכתוב הזה שמחה לאם, משום שכשם שהוא (בן כסיל) מקללה (את אמו) בכפליים – שמצאנו שתי פעמים בכתובים להלן שבן כסיל גורם קללה לאמו, כך הוא (בן חכם) משמחה (את אמו) בכפליים – שמצאנו שתי פעמים בכתוב הזה שבן חכם גורם שמחה לאמו. ומניין שהוא מקללה בכפליים? - שנאמר: "כעס לאביו בן כסיל, וממר ליולדתו" (משלי יז,כה) – בן כסיל גורם מרירות לאמו יולדתו, הרי פעם אחת שבן כסיל גורם קללה לאמו, ונאמר: "בן חכם ישמח אב, ובן כסיל תוגת אמו" (משלי י,א) – בן כסיל גורם יגון וצער לאמו, הרי פעם שנייה שבן כסיל גורם קללה לאמו. מהו – מה פירוש המילים: "תוגת אמו"? - אמר רבי לודה (אמורא שאין זמנו ידוע): לישן גימטריון הוא – לשון גימטרייה הוא, שהמילה 'תוגת' מתפרשת בדרך גימטרייה (המובן של 'גימטרייה' כאן: חילוף אותיות א"ת ב"ש) - אפרא בעייני אמיה – אפר בעיני אמו, ש'תוגת' היא 'אפרא' ב-א"ת ב"ש, והכוונה, שבן כסיל זורה אפר בעיניה של אמו, שמצער אותה. ומניין שהוא משמחה בכפליים? – שנאמר (על בן חכם): "ישמח אביך ואמך, ותגל יולדתך" – 'ישמח (אביך ו)אמך' - הרי פעם אחת שבן חכם גורם שמחה לאמו. 'ותגל יולדתך' - הרי פעם שנייה שבן חכם גורם שמחה לאמו. הרי 'ישמח אמך' כנגד 'תוגת אמו', 'ותגל יולדתך' כנגד 'וממר ליולדתו'.
• • •