משנה
על השישית – בחתימה השישית, שחותם בה את המזמור "ממעמקים קראתיך ה'" (תהילים קל), שהיא החמישית בברכות הנוספות, הוא (שליח הציבור) אומר: "מי שענה את יונה במעי הדגה, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה. ברוך אתה יי' העונה בעת צרה".
• • •
תלמוד
במשנה נזכר, שבברכה זו הוא חותם: "העונה בעת צרה". מהיכן לקוחה חתימת הברכה?
כתיב – כתוב (בסיפור יונה במעי הדג): "ויאמר (יונה): קראתי מצרה לי (מצרתי) אל יי' ויענני" (יונה ב,ג) – כך פתח יונה הנביא את תפילתו אל ה' ממעי הדג שבלע אותו. מלשון זו לקוחה חתימת הברכה "העונה בעת צרה". תפילת יונה נאמרה שם בפסוקים ג-י.
על השישית הוא אומר
יונה במעי הדג היה בעת צרה, וה' ענה אותו וקיבל את תפילתו, והציל את יונה ממעי הדגה.
כיון ששמע ה' את תפילתו של יונה במעי הדגה, לכן בברכה שהוא אומר בחתימתה: "העונה בעת צרה", הוא אומר סמוך לחתימתה: "מי שענה את יונה במעי הדגה".
לשון פתיחת המזמור "ממעמקים קראתיך ה'" (תהילים קל), שהוא גוף הברכה הזו, יש בה רמז ליונה שירד למעמקי הים.
• • •
במשנה הקודמת נזכר ענינו של אליהו, במשנתנו נזכר ענינו של יונה, ובמשנה הבאה נזכר ענינם של דוד ושלמה.
ושואלים: לא צורכא דֶלָּא (=דְאֶלָּא) – אין צורך אלא (לא היתה צריכה המשנה לומר אלא) דוד ושלמה ואחר כך אליהו ויונה! – שכן דוד ושלמה היו קודם לאליהו ויונה, ומדוע נזכרו במשנה אליהו ויונה ואחר כך דוד ושלמה?
ומשיבים: אלא בשביל לחתום ב"מרחם על הארץ" – בחתימה השביעית, שהיא השישית והאחרונה בברכות הנוספות בתפילה בתעניות, הוא אומר: "ברוך אתה ה' המרחם על הארץ", כאמור במשנה הבאה, מפני שצריכים לסיים את הברכות הנוספות בענינו של יום, שהוא יום תענית על עצירת גשמים, וכיון שדוד ושלמה התפללו אל ה' בעת עצירת גשמים שירחם על ארץ ישראל, לכן ראוי להזכיר את דוד ושלמה בחתימה השביעית, ומשום כך נצרך להקדים ולהזכיר את אליהו ויונה בחתימות החמישית והשישית.
בבבלי תענית יז,א אמרו: על השישית הוא אומר: מי שענה את יונה כו'. על השביעית הוא אומר: מי שענה את דוד כו'. מכדי יונה בתר דוד ושלמה הוה, מאי טעמא מקדים ליה ברישא? - משום דבעי למחתם (רש"י: בסוף כל הברכות) "ברוך המרחם על הארץ" (רש"י: ולהכי בעי באותה חתימה דוד ושלמה, שהם התפללו על ארץ ישראל).
• • •
תלמוד
במשנה שנינו: על השביעית הוא אומר: ברוך המרחם על הארץ.
ואומרים: משום (בשם) סומכוס אמרו: ברוך משפיל רמים (גאים) – כך הוא אומר בחתימה השביעית, ולא כפי ששנינו במשנה. לדעת סומכוס, כיון שדוד ושלמה התגאו וה' השפיל אותם, לכן בברכה שהוא אומר סמוך לחתימתה: "מי שענה את דוד ושלמה", הוא אומר בחתימתה: "משפיל הרמים". ואומרים (בדעת סומכוס): ניחא – נוח (מובן) שלמה – שנזכר בחתימה, משום שמצאנו שהתגאה שלמה, דכתיב ביה – שכתוב בו (בשלמה): "בנה בניתי בית זבול לך" (מלכים א ח,יג, ומעין זה בדברי הימים ב ו,ב) – בניתי לך בית רם ונישא. כך אמר שלמה לה' לאחר השכנת השכינה בתוך בית המקדש. בית המקדש נבנה על ידי בונים רבים או שנבנה מאליו, ולא נבנה על ידי שלמה לבדו. הרי שהתגאה שלמה שהוא שבנה בית לה'. ושואלים: דוד למה? – מדוע דוד נזכר בחתימה? שלא מצאנו שהתגאה דוד. ומשיבים: על ידי (מפני) שביקש דוד לעמוד על (לבחון ולבדוק את) מניינן של ישראל – דוד התגאה, מפני שרצה לדעת את מספרם של ישראל, כדי לראות שהוא מלך על עם גדול ורב.
בתוספתא תעניות א,י שנו: שביעית - סומכוס אומר: "משפיל הרמים".
ובבבלי תענית יז,א אמרו: תנא: משום סומכוס אמרו: על השביעית הוא אומר: "ברוך משפיל רמים" (רש"י: היו אומרים במקום "ברוך מרחם", שהכניעם במטר ששבו בתשובה).
שלמה נתגאה
בבמדבר רבה יד,ג ובמדרש תהילים כד,י נאמר: בשעה שבנה שלמה את בית המקדש, ביקש להכניס את הארון לבית קודשי הקודשים. באותה שעה דבקו השערים זה בזה, ואמר שלמה עשרים וארבעה רננות ולא נענה... ולמה נצטער שלמה כל כך? - על ידי שנתגאה ואמר: "בנה בניתי בית זבול לך" וגו' (מלכים א ח,יג).
ובבמדבר רבה יד,ג ובשיר השירים רבה פרשה א ובמדרש תהילים כד,י נאמר: רבי הונא בשם רבי יוסי אמר: הכל מסייעים למלך (לשלמה, כשבנה את בית המקדש), אפילו הרוחות, אפילו השדים, אפילו המלאכים. אמר רבי ברכיה: כתיב: "והבית בהיבנותו" וגו' (מלכים א ו,ז) - 'אשר הם בונים' אין כתיב כאן, אלא "בהיבנותו" - מאליו היה נבנה. "אבן שלמה מסע נבנה" (שם) - 'בנו' אין כתיב כאן, אלא "נבנה" - מלמד שהיתה האבן מסעת את עצמה ועולה וניתנת על גבי הדימוס (שכבה בבנין).
• • •
כיון שנזכר מעשה המפקד של בני ישראל שנכשל בו דוד, מביאים מאמר בענין זה:
אמר רבי אבהו (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי): כתיב – כתוב: "בקראי ענני אלהי צדקי, בצר הרחבת לי" (תהילים ד,ב) – כך פנה דוד אל ה', - אמר דוד לפני הקב"ה: רבון העולמים, כל צרה שהייתי נכנס לה – כל צרה שהייתי נתון בה (-"בצר"), אתה הייתה (היית) מרחיבה לי – אתה היית מוציא אותי מן הצרה אל המרחב ומושיעני (-"הרחבת לי"). נכנסתי לצרתה של בת שבע – באה עליו צרה, מפני שנכשל ובא על בת שבע, אשת אוריה, ונתת לי את שלמה – שנולד לדוד מבת שבע, וממנו יצאה מלכות בית דוד, ועל ידי זה ידעו הכל שכיפר ה' לדוד על חטאו במעשה בת שבע. נכנסתי לצרתן של ישראל – באה עליו צרה, מפני שנכשל ומנה (ספר) את ישראל, ונתת לי את בית המקדש – שלאחר שמנה דוד את ישראל ונענש, בנה במצות ה' מזבח בגורן אורנן שבהר המוריה והניח את היסוד לבית המקדש, ועל ידי זה ידעו הכל שכיפר ה' לדוד על חטאו במנינם (ספירתם) של ישראל. [(המוסגר הוסף על פי "שרידי הירושלמי") הדה היא דכתיב – זו היא שכתוב (בענין בניית המזבח בגורן): "ויאמר דויד זה הוא בית יי' האלוהים וזה מזבח לעולה לישראל" (דברי הימים א כב,א) – דוד הכריז, שמקום זה בגורן נועד לבנות שם את בית המקדש, ומקום מזבח זה שבנה נועד למזבח העולה בבית המקדש. בכך הניח דוד את היסוד לבית המקדש].
במדרש תהילים ד,ב נאמר: "בקוראי ענני" - אמר רבי יוחנן: שלושה דברים היה דוד מצטער עליהם, והרחיב לו הקב"ה בהם, ואלו הם: בית המקדש, ומעשה בת שבע, ועסק מלכות שלמה. בית המקדש - שכן הוא אומר: "זכור ה' לדוד את כל ענותו, אם אתן שנת לעיני" וגו' "עד אמצא מקום" (תהילים קלב,א-ה). והרחיב לו הקב"ה ומצא את המקום, שנאמר: "ויאמר דוד זה הוא בית ה' האלוהים" (דברי הימים א כב,א). ומעשה בת שבע - שהיו ישראל מליזים עליו ואומרים: אפשר דוד ששבה את הכבשה והרג את הרועה והפיל את ישראל בחרב, יש לו תשועה?! והרחיב לו הקב"ה ואמר לו: "גם ה' העביר חטאתך לא תמות" (שמואל ב יב,יג). ועסק מלכות שלמה - שהיו ישראל אומרים: מה דוד סבור שתישתל המלכות מן בנה של בת שבע (שמגזעו יצאו מלכים לבית דוד)?! והרחיב לו הקב"ה ואמר לו: "הנה בן נולד לך" וגו' "כי שלמה יהיה שמו" (דברי הימים א כב,ט) - וכי כל הבנים אינם נולדים?! ומהו "נולד לך"? - לרפאותך מן החטא שלך (שחטא בבת שבע), על ידי מי? - על ידי נתן הנביא, שנאמר: "וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה" (שמואל ב יב,כה).
ושם סג,א נאמר: דוד, כשנכנס לצרה, היה מבקש להקב"ה, שנאמר: "בבורחו מפני אבשלום בנו" (תהילים ג,א), ואומר: "בבוא הזיפים ויאמרו לשאול" (שם נד,ב), ואומר: "בבוא דואג האדומי" (שם נב,ב), ואומר: "בבורחו מפני שאול במערה" (שם נז,א), ואף כאן: "בהיותו במדבר יהודה" (שם סג,א), וכן הוא אומר: "מן המצר קראתי יה" (שם קיח,ה).
על השביעית הוא אומר
דוד התפלל אל ה' וביקש רחמים כשהיו עצירת גשמים ורעב בימיו (שמואל ב כא,א), וה' קיבל את התפילה, כמו שנאמר: "וייעתר אלוהים לארץ" (שם יד). כמו כן, דוד התפלל אל ה' וביקש שתיעצר המגפה כשהיה דבר בישראל, לאחר שנכשל דוד ומנה את העם (שמואל ב כד; דברי הימים א כא), וה' קיבל את התפילה, כמו שנאמר: "וייעתר ה' לארץ" (שמואל ב כד כה), וענה לו באש שירדה מן השמים (דברי הימים א כא,כו).
שלמה התפלל אל ה', שישמע את התפילה שיתפללו ישראל על עצירת גשמים ועל כל צרה שלא תבוא בארץ (מלכים א ח; דברי הימים ב ו), וה' ענה לו באש שירדה מהשמים (דברי הימים ב ז,א).
כיון ששמע ה' את תפילתם של דוד ושל שלמה שהתפללו על ארץ ישראל, לכן בברכה שהוא אומר בחתימתה: "המרחם על הארץ", הוא אומר סמוך לחתימתה: "מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלים".
חתימת הברכה "המרחם על הארץ" היא מעין הלשון "אתה תקום תרחם ציון" שבמזמור "תפילה לעני כי יעטוף" (תהילים קב), שהוא גוף הברכה הזו. מזמור זה מזכיר כמה פעמים את ציון וירושלים, וזה מתקשר להזכרת דוד ושלמה בירושלים סמוך לחתימה.
• • •