משנה
על הראשונה הוא (שליח הציבור) אומר – בברכת גאולה שבתפילה, שבה הוא מתחיל להאריך ולהוסיף תחנונים, הרי הוא אומר בחתימתה: "מי (הוא ה') שענה את אברהם אבינו בהר המוריה – שלאחר שנאמר לאברהם להוריד את יצחק מהמזבח, עמד אברהם אבינו בתפילה לפני הקב"ה ואמר לפניו, שכשיחטאו בניו ויבואו לידי צרה, יזכור להם עקדת יצחק וירחם עליהם (כמו שמובא להלן), הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה. ברוך אתה יי' גואל ישראל" – ואף על פי שאין ברכה זו ממנין שש הברכות הנוספות, מכל מקום הואיל ומתחיל בה להאריך, מתחילה המשנה למנות בה את החתימות של הברכות וקוראת אותה "ראשונה".
• • •
תלמוד
שואלים (על דברי המשנה): ולא יצחק נגאל? – וכי לא יצחק הוא שנגאל בהר המוריה, שלא מת, כשנעקד על גבי המזבח? ומכיון שכן, היה צריך לומר בחתימת הברכה הראשונה שבתפילת התעניות: "ברוך אתה ה' גואל יצחק" (במקום החתימה הרגילה של ברכת גאולה: "גואל ישראל"), שהואיל והוא אומר בחתימת ברכה זו: "מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה", צריך לומר מעין זה בחתימה.
ומשיבים: (ב"שרידי הירושלמי": אלא) מכיון שנגאל יצחק, כמי (ב"שרידי הירושלמי": כמו) שנגאלו כל ישראל – ישראל הם בניו של יצחק, ולכן כשנגאל יצחק, הרי זה כמו שנגאלו כל ישראל, כי אם לא היה נגאל יצחק, הרי לא היה קיים עם ישראל בכלל, נמצא שגאולתו של יצחק היא גאולתם של כל ישראל, ולכן אומר בחתימת הברכה הראשונה שבתפילת התעניות: "גואל ישראל".
כיון שכל ישראל נגאלו בהר המוריה, לכן בברכה שהוא אומר בחתימתה: "גואל ישראל", הוא אומר סמוך לחתימתה: "מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה", שכן כל הברכות כולן צריך שיאמר מעין חתימתן סמוך לחתימתן.
• • •
במשנה נזכר, שה' ענה את אברהם בהר המוריה. מה התפלל אברהם אל ה' בהר המוריה, ומה ענה אותו ה'? - מביאים שלושה מאמרים בענין זה:
רבי ביבי אבא (ב"שרידי הירושלמי": רבי ביבי רובה. - אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) אמר בשם רבי יוחנן (גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני): אמר אבינו אברהם לפני הקב"ה – לאחר שנאמר לאברהם להוריד את יצחק מהמזבח: רבון העולמים (הקב"ה), גלוי וידוע לפניך, שבשעה שאמרת לי להעלות את יצחק בני על גבי המזבח, היה לי מה להשיב – כדי למנוע את שחיטת בני, ולומר לפניך: אתמול (לפני זמן) אמרת לי "כי ביצחק יקרא לך זרע" (בראשית כא,יב) – רק בניו של יצחק ייקראו על שמו של אברהם, ועכשיו את (אתה) אומר לי "והעלהו (את יצחק) שם לעולה" (בראשית כב,ב) – לשחוט אותו, ואם כן, איך יקוים "כי ביצחק ייקרא לך זרע"?! אין הדברים הללו אלא דברים של תימה. וחס ושלום לא עשיתי כן (כך) – לא השבתי לך, אלא כבשתי את יצרי – התגברתי על רצוני להשיב לך, ועשיתי רצונך – קיימתי את דבריך. כשם שהיה לי להשיבך, ולא השבתיך, כן יהי רצון (הלואי) מלפניך יי' אלהיי, שבשעה שיהיו בניו של יצחק בני נכנסים לידי (למצב של) צרה – מפני שיהיו חוטאים ועושים עברות ומעשים רעים, ואין להם מי שילמד עליהם סניגוריא (ילמד עליהם זכות, יטען לטובתם), אתה תהא (תהיה) מלמד עליהם סניגוריא, ותתגבר על כעסך, ולא תפרע מהם על שחטאו לך, אלא תזכור עקדתו של יצחק ותרחם עליהם, וזה הוא שנאמר: "ויקרא אברהם שם המקום ההוא יי' יראה" (בראשית כב,יד) - את (אתה) תהיה נזכר להם עקידתו של יצחק אביהם ומתמלא עליהם רחמים – שאמר אברהם, שבשעה שיהיו בניו של יצחק בצרה, יראה ה' את המקום שבו עקד את יצחק, ויזכור ה' להם את עקדת יצחק, וירחם עליהם.
בבראשית רבה נו,י נאמר: "ויקרא אברהם שם המקום ההוא יי' יראה" - רבי ביבי רבה בשם רבי יוחנן: אמר לפניו: ריבון כל העולמים, בשעה שאמרת לי "קח נא את בנך את יחידך" (בראשית כב,ב), היה לי להשיב: אתמול אמרת לי "כי ביצחק ייקרא לך זרע" (בראשית כא,יב), ועכשיו את אומר לי "קח נא את בנך", חס ושלום לא עשיתי כן, אלא כבשתי רחמיי לעשות רצונך, כן יהי רצון מלפניך יי' אלהינו, בשעה שיהיו בניו של יצחק באים לידי צרה, תזכור להם אותה העקדה ותתמלא עליהם רחמים.
ובויקרא רבה כט,ט נאמר: רבי ביבי בר אבא בשם רבי יוחנן אמר: עמד אברהם אבינו בתפילה ותחנונים לפני הקב"ה ואמר לפניו: ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך, שבשעה שאמרת לי "קח נא את בנך את יחידך", היה בליבי מה להשיבך והיה בליבי מה לומר: אתמול אמרת לי "כי ביצחק ייקרא לך זרע", ועכשיו אתה אומר לי "והעלהו שם לעולה". אלא כשם שהיה לי מה להשיבך וכבשתי את יצרי ולא השיבותיך, כך כשיהיו בניו של יצחק באים לידי עברות ומעשים רעים, תהא מזכיר להם עקדת יצחק אביהם, ועמוד מכיסא הדין לכיסא רחמים ותתמלא עליהם רחמים ותרחם עליהם ותהפוך להם מידת הדין למידת רחמים.
ובויקרא רבה (מרגליות) כט,ט נאמר: רבי ביבי בר אבא בשם רבי יוחנן: אמר אברהם לפני הקב"ה: ריבון העולמים, גלוי וידוע לפני כסא כבודך, שבשעה שאמרת לי "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק" (בראשית כב,ב), היה לי להשיבך ולומר לך: אתמול אמרת לי "כי ביצחק ייקרא לך זרע" (בראשית כא,יב), והיום אתה אומר לי "קח נא את בנך את יחידך", אלא כשם שהיה לי להשיבך ולא השבתיך, כך בשעה שבניו של יצחק באים לידי עברות ומעשים רעים, תזכור להם עקדתו של יצחק אביהם ותכפר להם.
ובפסיקתא דרב כהנא כג,ט נאמר: אמר רבי ביבה רבה בשם רבי יוחנן: אמר אבינו אברהם לפני הקב"ה: ריבון העולמים, גלוי וידוע היה לפניך, שבשעה שאמרת לי "קח נא את בנך את יחידך" וגו' (בראשית כב,ב), היה בליבי מה להשיבך ולומר לך: אתמול אמרת לי "כי ביצחק ייקרא לך זרע" (בראשית כא,יב), ועכשיו אתה אומר לי "קח נא את בנך", אלא כשם שהיה בליבי להשיבך וכבשתי את יצרי ולא השבתיך, כך בשעה שיהיו בניו של יצחק באים לידי עברות ומעשים רעים, תהא נזכר להם עקדת אביהם ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם והופך להם מידת הדין למידת רחמים.
ובפסיקתא רבתי פרשה מ נאמר: אמר רבי ירמיה: אמר לו: ריבונו של עולם, גלוי היה לפניך, שהיה לי מה להשיבך כשאמרת לי לקרב את יצחק, אילו השבתי אותך לא היה לך מה להשיבני, שהייתי אומר לך: אתמול אמרת לי "כי ביצחק ייקרא לך זרע" (בראשית כא,יב), ועכשיו אתה אומר לי לשוחטו, ולא השבתי אותך אלא עשיתי עצמי כאילם וכחרש. כשיהיו בניו של יצחק נידונים לפניך ביום זה (בראש השנה), ואפילו יש להם כמה קטגורים מקטרגים אותם, כשם שדממתי ולא השיבותיך, כך אתה לא תשים להם (לא תשים ליבך לדברי המקטרגים).
ובאגדת בראשית פרק לח נאמר: "וכהשחית (המלאך) ראה ה' ויינחם על הרעה" (דברי הימים א כא,טו), מה עשה המלאך?... - רבי נחמיה אומר: הלך לו המלאך וישב לו בהר המוריה, ואמר לפניו: ריבונו של עולם, אברהם אביהם כבש רחמיו לעשות רצונך בעולם הזה. לא כך אמר לפניך: "ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה" (בראשית כד,יד), כשם שהיה לי להשיב לפניך ולומר: אתמול אמרת לי "כי ביצחק ייקרא לך זרע" (בראשית כא,יב), ועכשיו אתה אומר "קח נא" וגו' (בראשית כב,ב), היה לי זכות להשיב לפניך ולא אמרתי כלום, אלא עשיתי עצמי כאילם ועשיתי רצונך, כך כל זמן שיהיו בני חוטאים לפניך ויש לך זכות על שחטאו לך, שתהא מכבש את חמתך, ולא תפרע מהם, אלא שתהא זוכר עקדתו של יצחק ומרחם עליהם. אמר לו המלאך: ולא כך התנית עימו, ועכשיו אתה מכלה אותן?! שנאמר: "ראה ה' ויינחם על הרעה" - מה ראה, עקדתו של יצחק ראה, ונתרחם עליהם.
ובמדרש תהילים כט,א נאמר: "ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה" (בראשית כב,יד) - מהו "יראה"? - אמר לו: ה', ראה מה יש לי להשיב. אתמול אמרת לי "כי ביצחק ייקרא לך זרע" (בראשית כא,יב), ועכשיו אמרת לי "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת" (בראשית כב,ב). (וכי) לא היה לי להשיבך ולומר לך: "ואת בריתי אקים את יצחק" (בראשית יז,כא) - היכן היא הברית? אלא כשם שהיה לי להשיבך ולא השיבותיך, כך כשיבואו בניי לידי עברות, זכור להם זו השעה ותישא להם פנים.
ובשכל טוב בראשית פרק כב נאמר: "ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה" - גלוי לפניך שהיה לי מה להשיב, וכבשתי רחמי לעשות רצונך, כן יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך על בני ועל דורותיהם.
המאמר בירושלמי כאן הוא הרכבה של המאמרים המקבילים במדרשים הללו.
• • •
מה כתיב בתריה – מה כתוב אחריו (וב"שרידי הירושלמי": כתיב): "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אַחַר נאחז בסבך בקרניו" (בראשית כב,יג). מהו (מה הוא) "אחר"? – מה פירוש המילה הזו? (שקשה לפרשה בלשון הכתוב) - אמר רבי יודה בירבי סימון (רבי יהודה בר פזי, אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי והרביעי): [אמר הקב"ה לאבינו אברהם: אברהם, (מילים אלו נוספו על פי "שרידי הירושלמי")] אחר כל הדורות – באחרית הימים, עתידין בניך ליאחז בעונות ולהסתבך בצרות – כעונש על עוונותיהם, וזה הוא שכתוב: "וירא והנה איל" - שראה אברהם בשעת העקדה מה שיקרה את בניו באחרית הימים, והאיל אלו ישראל, "אחר נאחז בסבך" - אחר כל הדורות ישראל נאחזים בעברות ומסתבכים בצרות, וסופן – ועתידים בניך להיגאל בקרניו של האיל הזה – וזה הוא שכתוב: "בקרניו", (ב"שרידי הירושלמי" נוסף: הדא הוא דכתיב -) זה הוא שכתוב (בענין הגאולה העתידה): "ויי' אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן" (זכריה ט,יד) – לעתיד לבוא יתקע ה' באותו שופר של איל זה, ולכן נאמר: "בַּשופר" - בה"א היידוע המובלעת בבי"ת.
רבי חונה (רבי הונא, אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי) אמר בשם רבי חיננה בר יצחק (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי): כל אותו היום היה אבינו אברהם רואה את האיל נאחז באילן זה – ומסתבך בו, וניתור – משתחרר מהאילן, ויוצא, ואחר כך נאחז בחורש (ענף) זה וניתור ויוצא, ואחר כך נאחז בסבך זה וניתור ויוצא – וזה הוא שכתוב: "וירא והנה איל אחר נאחז בסבך" - האיל נאחז באילן ובחורש, ו"אחר (אחר כך) נאחז בסבך" (הגרסה ב"שרידי הירושלמי": רואה את האיל, נאחז בסבך זה וניתור ויוצא, נאחז בחורש זה וניתור ויוצא). אמר לו הקב"ה: אברהם, כך עתידין בניך להיות נאחזים בעונות (צריך לומר כמו במקבילות במדרשים: נאחזים באומות. ב"שרידי הירושלמי" אין המילה 'בעוונות') ומסתבכין במלכיות – שיהיו משתעבדים למלכות אחת ומשתחררים ממנה, ואחר כך משתעבדים למלכות אחרת ומשתחררים ממנה, וכך נמשכים ממלכות למלכות, מבבל למדי, ממדי ליון, ומיון לאדום – אלו ארבע מלכויות שעתידים לשעבד את ישראל. אמר (אברהם) לפניו: רבון העולמים, יהיה כן לעולם? - אמר ליה (ב"שרידי הירושלמי" נוסף: לא) – אמר לו (הקב"ה): לא יהיה כן לעולם, וסופן – ועתידים בניך להיגאל מאדום בקרניו של האיל הזה – וזה הוא שכתוב: "בקרניו", (ב"שרידי הירושלמי" נוסף: הדא הוא דכתיב -) זה הוא שכתוב (בענין הגאולה העתידה): "ויי' אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן" (זכריה ט,יד) – לעתיד לבוא יתקע ה' באותו שופר של איל זה, ויילחם בסערה בתימן, היא אדום, להושיע את ישראל ממנה.
בבראשית רבה נו,ט נאמר: "ויישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר" וגו' - מהו אחר? - אמר רבי יודה ברבי סימון: אחר כל הדורות, ישראל נאחזים בעברות ומסתבכים בצרות, וסופם להיגאל בקרניו של איל, הדא הוא דכתיב: "ויי' אלוהים בשופר יתקע" וגו' (זכריה ט,יד).
רבי אבא בר רב פפי רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי: לפי שהיה אבינו אברהם רואה את האיל ניתש (נעקר) מן החורש הזה והולך ומסתבך בחורש אחר. אמר לו הקב"ה: כך בניך עתידים להסתבך ממלכות למלכות, מבבל למדי, וממדי ליוון, ומיוון לאדום, וסופם להיגאל בקרניו של איל, הדא הוא דכתיב: "ויי' אלוהים בשופר יתקע" וגו' "יי' צבאות יגן עליהם" (זכריה ט,יד-טו).
ובויקרא רבה כט,י נאמר: "ויישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו" - מלמד שהראה הקב"ה לאברהם אבינו את האיל ניתש מחורש זה ונסבך בחורש אחר. אמר הקב"ה לאברהם: כך עתידים בניך להיות נאחזים בעוונות ונסבכים בצרות, וסופם ליגאל בקרניו של איל, הדא הוא דכתיב: "וה' אלוהים בשופר יתקע" (זכריה ט).
אמר רבי הונא ברבי יצחק: מלמד שהראה הקב"ה לאברהם את האיל ניתש מחורש זה ונסבך בחורש זה. אמר הקב"ה לאברהם: כך עתידים בניך להיות נאחזים באומות ונסבכים בצרות ונמשכים ממלכות למלכות, מבבל למדי, ממדי ליוון, ומיוון לאדום, וסופם ליגאל בקרניו של איל, הדא הוא דכתיב: "וה' עליהם ייראה ויצא כברק חיצו" (זכריה ט).
ובויקרא רבה (מרגליות) כט,י נאמר: רבי יהודה בר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: כתיב: "ויישא אברהם את עיניו וירא והנה איל" (בראשית כב,יג), מלמד שהראהו הקב"ה לאברהם את האיל ניתש מחורש זה ונסבך בחורש אחר, ניתש מחורש זה ונסבך בחורש אחר. אמר לו: כך יהיו בניך נאחזים באומות ומסתבכים במלכויות, וסופם ליגאל בקרניו של איל, הדא הוא דכתיב: "והיה ביום ההוא ייתקע בשופר גדול" (ישעיהו כז,יג).
רבי אבא בריה דרב פפי ורבי יהושע דסיכני בשם רבי לוי: כתיב: "ויישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו" (בראשית כב,יג), מלמד שהראהו הקב"ה לאברהם אבינו את האיל ניתש מחורש זה ונסבך בחורש אחר, ניתש מחורש זה ונסבך בחורש אחר. אמר לו: כך יהיו בניך נאחזים בעוונות ומסתבכים בצרות, וסופם ליגאל בקרניו של איל, הדא הוא דכתיב: "ויי' עליהם ייראה ויצא כברק חיצו ויי' אלוהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן. יי' צבאות יגן עליהם" (זכריה ט,יד-טו).
ובפסיקתא דרב כהנא כג,י נאמר: "ויישא אברהם את עיניו" (בראשית כב,יג) - אמר רבי יודן: מלמד שהראה הקב"ה לאבינו אברהם את האיל ניטש (נעזב) מחורש זה ונסבך בחורש אחר. אמר לו הקב"ה: אברהם, כך עתידים בניך להיות נאחזים בעוונות ונסבכים בצרות, וסופם להיגאל בקרניו של איל, "ויי' עליהם ייראה ויצא כברק חיצו ויי' אלוהים בשופר יתקע" (זכריה ט,יד).
אמר רבי חנינה: מלמד שהראה הקב"ה לאברהם את האיל ניטש מחורש זה ונסבך בחורש אחר. אמר לו הקב"ה: אברהם, כך עתידים בניך להיות נאחזים באומות ונסבכים במלכויות ונמשכים ממלכות למלכות, מבבל למדי, וממדי ליוון, ומיוון לאדום, וסופם להיגאל בקרניו של איל, "ויי' עליהם ייראה" וגו' (זכריה ט,יד).
ובשכל טוב בראשית פרק כב נאמר: "וירא והנה איל" - רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: לפי שהיה רואה אברהם שהאיל ניתוש מחורש זה לחורש אחר ונסבך. אמר לו הקב"ה: כך עתידים בניך להסתבך במלכויות, מבבל למדי, וממדי ליוון, ומיוון לאדום, ומאדום עתידים להיגאל בתקיעת שופר, שנאמר: "ביום ההוא ייתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור" וגו' (ישעיהו כז,יג).
במקורות השונים הדברים באים בשינוי שמות האמוראים ובהיפוך סדר המאמרים.
מה כתיב בתריה
בבראשית רבה ובשכל טוב דרשו את הכתובים בפרשת העקדה על הסדר, ולכן תחילה דרשו את הכתוב: "ויישא אברהם את עיניו וירא והנה איל" (בראשית כב,יג), ואחר כך דרשו את הכתוב: "ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה" (בראשית כב,יד). ואילו בויקרא רבה ובפסיקתא דרב כהנא, שלא דרשו את הכתובים בפרשת העקדה, באו הדרשות בסדר הפוך מסדרן בבראשית רבה. בויקרא רבה ובפסיקתא דרב כהנא לא הזכירו במאמר הראשון את הכתוב "ה' יראה" (בראשית כב,יד).
גם בירושלמי כאן באו הדרשות בסדר הפוך מסדרן בבראשית רבה, כמו בויקרא רבה ובפסיקתא דרב כהנא. ואף שכאן הזכירו בסוף המאמר הראשון את הכתוב "ה' יראה" (בראשית כב,יד), אמרו כאן בראש המאמר השני: מה כתיב בתריה: "ויישא אברהם את עיניו וירא והנה איל" (בראשית כב,יג), משום שהכתוב הזה בא אחר הכתוב: "והעלהו שם לעולה" (בראשית כב,ב) שנזכר בכל המקורות במאמר הראשון.
סופם להיגאל בקרניו של איל
במדרש אגדה בראשית כב,יג נאמר: בזמן שישראל נאחזים בסבך המלכויות, עתיד לפדותם בקרניו של איל, שנאמר: "והיה ביום ההוא ייתקע בשופר גדול" (ישעיהו כז,יג). שני קרנות היו לו לאיל, באחד מהם תקע ביום שנתן תורה לישראל, שנאמר: "ויהי קול השופר" (שמות יט,יט), וקרן הימין עתיד הקב"ה לתקוע בו לקיבוץ הגלויות, לכך קראו גדול, לפי שהוא של ימין.
ובפרקי דרבי אליעזר פרק ל נאמר: קרניו של איל, של שמאל תקע בו בהר סיני, שנאמר: "ויהי במשוך בקרן היובל", ושל ימין שהוא גדול משל שמאל הוא עתיד לתקוע בו לעתיד לבוא, שנאמר: "והיה ביום ההוא ייתקע בשופר גדול".
על הראשונה הוא אומר
כיון שעתידים ישראל להיגאל בקרניו של האיל הזה שראה אברהם בהר המוריה, לכן בברכה שהוא אומר בחתימתה: "גואל ישראל", הוא אומר סמוך לחתימתה: "מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה", שכן כל הברכות כולן צריך שיאמר מעין חתימתן סמוך לחתימתן. זה טעם נוסף לטעם שנאמר לעיל: "כמי שנגאלו כל ישראל".
• • •