משנה
רבי יהודה (בר אלעאי, מגדולי התנאים בדור הרביעי) אומר: לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות – אין אומרים בתעניות זכרונות ושופרות כפי ששנינו במשנה הקודמת, אלא אומר תחתיהם (במקומם): "רעב כי יהיה בארץ, דֶּבֶר כי יהיה" וגו' (מלכים א ח,לז) – במקום זכרונות אומר פסוקים מתפילת שלמה (פסוקים לז-מ שם הם תפילה על כל צרה שלא תבוא: רעב, דבר, שידפון, ירקון, ארבה, חסיל ומצור אויבים), "אשר היה דבר יי' אל ירמיהו על דברי הבצרות" (ירמיהו יד,א) – במקום שופרות אומר פסוקים מפרשת הבצורת (פסוקים ב-ו שם הם תיאור הבצורת ותוצאותיה; פסוקים ז-ט שם הם תפילה ווידוי של העם על חטאיו ובקשת תשועה בעת צרה; ופסוקים יט-כב שם הם תפילה ווידוי נוספים של העם ופנייה אל ה' שיוריד להם גשם). לדעת רבי יהודה יש לומר בתענית ציבור פסוקים הקשורים לצרות שמתענים עליהן.
ואומר חותמיהם – אחר כל ברכה אומר את חתימתה, כמפורש במשניות הבאות (המילים "ואומר חותמיהם" אינן מדברי רבי יהודה, אלא הן מדברי סתם המשנה וממשיכות את תיאור התפילה).
• • •
תלמוד
לקטע הבא מקבילה בירושלמי ברכות א,ד.
במשנה הקודמת ובמשנתנו שנינו, שבברכות הנוספות שבתפילת התעניות אומר פסוקים, ואחר הברכות אומר את חתימותיהן.
ואומרים: כל הברכות אחר חיתומיהן (ב"שרידי הירושלמי": חותמותיהן) – כל הברכות הולכות אחר חתימתן, ואם אמר את חתימת הברכה כתקנה, אף על פי שלא אמר את גוף הברכה שלפני החתימה כתקנה, יצא, שעיקר הברכה היא החתימה, ואין אומרים ברכה פסוק – אין מזכירים בגוף הברכה פסוק בלבד וחותמים בברכה, שאין זה טופס (נוסח, צורה קבועה) של ברכה, שנראה כקורא פסוק ומברך אחריו.
התיב – השיב (הקשה על מימרה זו) רבי יצחק בר אלעזר קומי – לפני רבי יוסה (אמוראים ארץ ישראלים בדור הרביעי): מכיון דו (=דהוא) אמר – מכיון שהוא (בעל המימרה) אמר: כל הברכות אחר חותמותיהן, אם כן, ויאמר (במקבילה: יאמר) ברכה פסוק! – מה לי שאומר בגוף הברכה פסוק בלבד, והלא חותם בברכה, ומכיון שהכל הולך אחר החתימה, הרי זו ברכה, ומדוע אמר בעל המימרה שאין אומרים ברכה פסוק? נמצא ששני חלקי המימרה סותרים זה את זה.
אמרין (צריך לומר כמו בכתב יד רומא לברכות: אמר (רבי יוסי)) – על רבי יצחק בר אלעזר שהקשה לפניו קושיה זו): חכם (ב"שרידי הירושלמי": חכים) הוא (במקבילה: חכימי. וצריך לומר שם: חכימו = חכים הוא) הדין טלייא?! – וכי חכם הוא הצעיר הזה (רבי יצחק בר אלעזר, שהקשה על המימרה: כל הברכות אחר חותמותיהן)?! דהוא סבור (סבורא)! – שהרי הוא חריף ומפולפל! (ומשום כך הקשה על המימרה, אך הוא לא למד ולא שימש חכמים, ואינו יודע את הפירוש הנכון של המימרה, שאילו היה יודע, לא היה מקשה).
מהו (מה הוא) אחר חותמותיהן? – מה הוא פירוש המימרה: כל הברכות אחר חותמותיהן? - שאם היה עומד בשחרית – בברכות שלפני קריאת שמע או שלאחריה, והזכיר של ערבית – ואמר כל גוף הברכה בנוסח של ערבית, וחזר וחתם בשל שחרית – שאמר את חתימת הברכה כתקנה, יצא – שהכל הולך אחר החתימה. בכגון זה, שאמר טופס של ברכה, אף על פי שלא אמר את הנוסח שהיה צריך לומר, יצא, כיון שאמר את חתימת הברכה כתקנה. אבל אם אמר פסוק, שאין זה טופס של ברכה, מה יועיל לו שחותם בברכה. ולכן קושייתו של רבי יצחק בר אלעזר אינה קושיה כלל.
כל הברכות אחר חותמותיהן
בבבלי ברכות יב,א אמרו: שחרית, פתח ב"יוצר אור" וסיים ב"מעריב ערבים" - לא יצא, פתח ב"מעריב ערבים" וסיים ב"יוצר אור" - יצא; ערבית, פתח ב"מעריב ערבים" וסיים ב"יוצר אור" - לא יצא, פתח ב"יוצר אור" וסיים ב"מעריב ערבים" - יצא. כללו של דבר: הכל הולך אחר החיתום.
ובאוצר המדרשים עמוד שד ובבתי מדרשות חלק ב מדרש 'מניין' נאמר: מניין שכל הברכות הולכות אחר חתימתן? - שנאמר: "ואברכהו גם ברוך יהיה" (בראשית כז,לג).
חכים הוא?!
בירושלמי נזיר ז,ב אמר רבי יוסי (על זקן ששאל): חכים הוא ההן סבא?! דלא חכים מישאל!
הרי שסגנונו של רבי יוסי לומר כך על מי ששאל שאלה שלא היה צריך לשאול.
סבור
בירושלמי פאה ב,ו וחגיגה א,ח אמרו: רבי חנניה בשם שמואל: אין למדים (הלכה למעשה) מן ההורייה (ההוראה שהורה חכם לרבים). הכל מודים שאין למדים מן המעשה (שעשה חכם). - אמר ליה רבי מנא: הדא דתימר (זה שאתה אומר, שאין למדים) - בההוא דלא סבר (בתלמיד הזה שאינו מבין), ברם בההוא דסבר - עבד (אבל בתלמיד הזה שהוא מבין - עושה על סמך החכם). - אמר ליה: בין סבר בין לא סבר - בהוא דפליג (בין שהוא מבין בין שאינו מבין - לא יעשה על סמך החכם, שמא יבוא לידי טעות, אם בזה הדבר חלקו, שיש בו מחלוקת), ברם בהוא דלא פליג - בין סבר בין לא סבר עבד (אבל בזה שלא חלקו, בין שהוא מבין בין שאינו מבין - יעשה על סמך החכם).
ובירושלמי שבת ג,ד אמרו: ולא התירו הבאת לונטיות (מגבות). ומי התיר הבאת לונטיות? - רבי חנינה בן עקביה, דתני: רבי חנינה בן עקיבה התיר הבאת לונטיות. תמן תנינן (משנה שבת כב,ה): הרוחץ (בשבת) במערה או במי טיבריא מסתפג (מנגב את גופו) אפילו בעשר לונטיות (שמנגב בהן בזו אחר זו), ולא יביאם בידו (לביתו, גזרה שמא יבוא לסחטן). שמואל אמר: מה יעביד הדין סבורא דלא יליף ולא שמיש? (שאף על פי שהתלמיד הזה חריף, כיון שלא למד ולא שימש חכמים, ילמד מן המשנה שלא התירו הבאת לונטיות, ויבוא לידי טעות, שהרי לבסוף התירו הבאת לונטיות) והדא מתניתא קודם עד שלא התירו הבאת לונטיות.
"ירושלמי כפשוטו": לדעת רבי חנניה (ירושלמי פאה), שיטת שמואל היא, שאפילו התלמיד הוא סבור, אין לו רשות ללמוד מן ההורייה, ובוודאי למד זה רבי חנניה מדברי שמואל עצמו. ויש לשער שהביא שמואל דוגמה וראיה לדבריו ממשנת שבת, ואמר: "מה יעביד הדין סבורא דלא יליף ולא שמיש? והדא מתניתא" וכו', שאין להורות הלכה מן המשנה בלא לימוד ובלא שימוש חכמים, אף אם הוא סבורא.
המילה "סבורא" נזכרת גם בירושלמי קידושין ג,ב.
המילה "סביר" היא המילה המקבילה בבבלי הוריות ב,ב.
אמר רבי אחא (אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי): כל הברכות מעין חותמותיהן – כל הברכות כולן צריך שיאמר מעין (דומה ל)חתימתן בסופן סמוך לחתימתן, כדי להבליט את הקשר בין החתימה לברכה.
בבבלי פסחים קד,א אמרו: אמר רב יהודה אמר שמואל: כל הברכות כולן צריך שיאמר מעין חתימתן סמוך לחתימתן.
• • •
ואילין דאמרין – ואלה שאומרים (בברכת קדושה, הברכה השלישית מהברכות הראשונות שבתפילה): "צהלי ורוני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל" (ישעיהו יב,ו) – שאומרים פסוק זה סמוך לחתימת הברכה וחותמים, אין בו משום ברכה פסוק – שכשאומרים ברכה ומוסיפים פסוק מעין חתימת הברכה סמוך לחתימה, ברכה כתקנה היא.
ברכת קדושה
בכתבי היד של הגניזה יש שלוש נוסחים לברכת קדושה, ואין ברור אילו מהם נוסחי ארץ ישראל. בכתב יד אחד נמצא בסיומה של ברכת קדושה נוסח זה: "...צהלי ורוני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל. ואתה קדוש יושב תהילות ישראל. ברוך אתה ה' האל הקדוש". הרי שהוסיפו שני פסוקים לגוף הברכה סמוך לחתימה. בכתב יד אחר הוסיפו את הפסוק "צהלי ורוני" לבדו סמוך לחתימה. לנוסח זה נתכוונו בירושלמי כאן.
ברכת תשובה
נוסח ארץ ישראל לפי הגניזה: "השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם. ברוך אתה ה' הרוצה בתשובה". הרי שהברכה כוללת רק פסוק. נוסח זה מעורר בעיה, שכן אין לומר ברכה פסוק. אפשר שבימי התלמוד הברכה פתחה: "רצה תשובתנו..." וסיימה בפסוק, ובדורות שלאחר התלמוד נתקצרה הברכה ולא נשארה פתיחתה.
אף בברכות הנוספות שבתפילת התעניות אין אומר פסוקים בלבד, אלא מוסיף אותם לנוסח הברכות, משום שאין אומר ברכה פסוק.
בברכות רבות בנוסח ארץ ישראל פסוק קודם לחתימת הברכה, כפי שמצאנו בהלכה הקודמת.
• • •
לאחר שתיארו המשניות הקודמות את הברכות הנוספות בתפילה, המשניות הבאות מתארות את סופה וחתימתה של כל ברכה.