משנה
אין גוזרין תענית על הציבור בראשי חדשים, בחנוכה ובפורים – אם גזרו בית דין סדרה של תעניות על הציבור (כגון שלוש תעניות שניות של גשמים או שבע תעניות אחרונות) קודם שבאו ראש חודש או חנוכה או פורים, ותענית אחת מסדרת התעניות חלה באחד מימים אלה, אין מתענים בימים אלה. ואם התחילו – כבר את סדרת התעניות, שהתחילו להתענות קודם שבאו ראש חודש או חנוכה או פורים, ותענית אחת מסדרת התעניות חלה באחד מימים אלה, אין מפסיקין – את סדרת התעניות, ומתענים אפילו בימים אלה; דברי רבן גמליאל. אמר רבי מאיר: אף על פי שאמר רבן גמליאל אין מפסיקין, מודה הוא שאין משלימין – את התענית בימים אלה עד הערב, אלא אוכלים סמוך לשקיעת החמה. וכן תשעה באב שחל להיות בערב שבת (בזמן שהיו מקדשים את החודש על פי הראייה) – אין משלימים את הצום עד הערב, מפני כבוד השבת, שלא ייכנסו לשבת כשהם רעבים.
בתוספתא תעניות ב,ד שנו: תענית ציבור (בתעניות שניות ואחרונות של גשמים, וכן בתעניות של שאר צרות) - אין מפסיקים (את סדרת התעניות) לימים טובים הכתובים במגילה (אם התחילו כבר להתענות, ומתענים אפילו בימים אלה), מה שאין כן בתענית יחיד (בתעניות היחידים ובתעניות ראשונות של גשמים, אפילו התחילו כבר להתענות - מפסיקים את סדרת התעניות, ואין מתענים בימים אלה, והוא הדין ביחידים שמתענים אחרי שלוש עשרה התעניות של ציבור).
התוספתא מלמדת על המשנה, שהיא מדברת בתעניות שניות ואחרונות של גשמים, וכן בתעניות של שאר צרות. והמשנה מלמדת על התוספתא, שהיא דברי רבן גמליאל.
ושם ב,ה שנו: מעשה וגזרו תענית בחנוכה (גזרו תעניות שניות וחלו בחנוכה, שאין הראשונות יכולות לחול בחנוכה, והתחילו להתענות קודם חנוכה) בלוד, אמרו לו לרבי ליעזר וסיפר, לרבי יהושע ורחץ (רבי אליעזר ורבי יהושע סוברים, שאפילו התחילו להתענות - מפסיקים). אמר להם רבי יהושע: צאו והתענו על מה שהתעניתם. כל זמן שהיה רבן גמליאל קיים, היתה הלכה נוהגת כדבריו (כדעתו במשנה, שאם התחילו להתענות - אין מפסיקים, ולפיכך גזרו בחנוכה תעניות שניות על פי ההלכה שהיתה נוהגת בזמן רבן גמליאל, שמת לפני רבי אליעזר ורבי יהושע). לאחר מיתתו של רבן גמליאל, ביקש רבי יהושע לבטל את דבריו (ולקבוע הלכה, שאם חלו התעניות בימים הכתובים במגילת תענית - מפסיקים, אף על פי שכבר התחילו להתענות). עמד רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר: חזי אנא (רואה אני), בתר רישא גופא אזיל (הגוף הולך אחר הראש). כל זמן שהיה רבן גמליאל קיים היתה הלכה נוהגת כדבריו, עכשיו שמת ביקשתם לבטל את דבריו?! יהושע, אין אנו שומעים לך, נקבעה הלכה כדברי רבן גמליאל, ולא ערער אדם על דבריו.
ובבבלי תענית י,א אמרו: תניא: יחידים מתענים שני וחמישי ושני, ומפסיקים בראשי חודשים (רש"י: שאם חל ראש חודש בשני ובחמישי לאחר שהתחילו להתענות - פוסקים תעניתם) ובימים טובים הכתובים במגילת תענית.
לפי רבן גמליאל, בתעניות ראשונות, אפילו התחילו להתענות קודם ימים טובים הכתובים במגילת תענית - אין מתענים בימים אלה, אבל בתעניות שניות ואחרונות, אם לא התחילו להתענות - אין מתענים בימים אלה, ואם התחילו להתענות - אין מפסיקים את סדרת התעניות, ומתענים בימים אלה, שהתעניות האלו חמורות יותר מהראשונות. ואילו לפי רבי אליעזר ורבי יהושע, בין בתעניות ראשונות ובין בתעניות שניות ואחרונות, אפילו התחילו להתענות קודם ימים טובים הכתובים במגילת תענית - אין מתענים בימים אלה.
לפני חורבן הבית השני לא היו מתענים בכל המועדים שנקבעו במגילת תענית. רבן גמליאל וחכמים נחלקו בתוקפם של מועדי המגילה לאחר החורבן. לדעת רבן גמליאל, יש להקל לאחר החורבן במועדי המגילה, וכשהם חלים בתענית מסדרת תעניות שהתחילה לפני המועדים - יש להתענות. ולדעת רבי אליעזר ורבי יהושע אין לשנות לאחר החורבן מכפי שנהגו בימי הבית.
בימי האמוראים בטלה מגילת תענית חוץ מחנוכה ופורים. התוספתא נשנתה בימי התנאים לפני שבטלה מגילת תענית, ולכן נזכרו בתוספתא "ימים טובים הכתובים במגילה". התוספתא הביאה מעשה בחנוכה, משום שהמעשה שהיה כך היה. במשנה נזכרו "חנוכה ופורים" בלבד, משום שכך שנו במשנה אחרי שבטלה מגילת תענית חוץ מחנוכה ופורים, אבל לפני שבטלה המגילה, שנו במשנה כמו בתוספתא. אחרי שבטלה מגילת תענית, מועדי המגילה האחרים, פרט לחנוכה ופורים, נדחים מפני תעניות ציבור, אפילו לא התחילו להתענות.
רחיצה אסורה בתענית ציבור (בתעניות שניות ואחרונות של גשמים, וכן בתעניות של שאר צרות). מהמעשה שבתוספתא למדים, שתספורת אסורה בתענית ציבור (וכן למדים גם מהמסופר על רבן יוחנן בן זכאי בירושלמי להלן ג,יג).
רבי אליעזר שסיפר ורבי יהושע שרחץ הביעו במעשים אלה את התנגדותם לתענית שגזרו בחנוכה. הם הפגינו את דעתם במעשים גלויים לכל. גם רבי יהודה הנשיא שהתרחץ בשבעה עשר בתמוז הביע במעשה זה את התנגדותו לתעניות החורבן.
• • •
תלמוד
במשנה שנינו, שלדברי רבן גמליאל, בתעניות שניות ואחרונות של גשמים, וכן בתעניות של שאר צרות, אם התחילו כבר להתענות, אין מפסיקים את התעניות.
ושואלים: כמה היא התחלה? – כמה תעניות חשובות התחלה? - ומשיבים: רבי בא (רבי אבא, אמורא בדור השלישי) אמר: אחת – שאם כבר התענו תענית אחת, והתענית השנייה מסדרת התעניות חלה בראש חודש או בחנוכה או בפורים, אין מפסיקים את התעניות, וכל שכן אם כבר התענו שתי תעניות. רבי יוסה (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור הרביעי) אמר: שתים – שאם כבר התענו שתי תעניות, והתענית השלישית מסדרת התעניות חלה בראש חודש או בחנוכה או בפורים, אין מפסיקים את התעניות, אבל אם כבר התענו תענית אחת בלבד, מפסיקים את התעניות. ואומרים: וכן נפק עובדא כהדא דרבי בא – וכך יצא מעשה (יצא פסק הלכה) כמו זאת (המימרה) של רבי בא (שבא מעשה, שכבר התענו תענית אחת, והתענית השנייה מסדרת התעניות חלה בראש חודש או בחנוכה או בפורים, ויצאה הוראה למעשה, שאין מפסיקים את התעניות).
בבבלי תענית יח,ב אמרו: וכמה הויא התחלה (רש"י: שאין מפסיקים לאחר מכאן)? - רבי אחא (אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי) אמר: שלוש (רש"י: תעניות, שני וחמישי ושני. ר"ג: שאם היו שלוש תעניות קודם ראש חודש ורביעית בראש חודש - אין מפסיקים). רבי יוסי אמר: אחת (רש"י: רבי אחא ורבי יוסי אמוראי נינהו).
לפי רבי אחא בבבלי, שאמר שלוש, אין להעמיד את דברי המשנה "אם התחילו - אין מפסיקים" בשלוש תעניות שניות אלא בשבע תעניות אחרונות.
אפשר שרבי אחא ורבי יוסי הם האמוראים שנזכרו בירושלמי כאן, אלא שהחליפו בבבלי 'אבא' ב'אחא', ו'אחת' שאמר רבי אבא ב'שלוש', ו'שתיים' שאמר רבי יוסי ב'אחת'.
לפי ירושלמי כתיבת יד, רבי אחא הוא שאמר אחת ("מלאכת שלמה").
נפק עובדא - יצא מעשה
בביטוי זה 'מעשה' פירושו: פסק.
הלשון "נפק עובדא כפלוני" מופיעה בירושלמי כמה פעמים.
בתוספתא גיטין א,ג שנו: ...אמר לו: הואיל ויצא מעשה בהיתר - יצא.
ובירושלמי נידה ב,ו אמרו: רבי חנינה היה דר בציפורין, והיו באים לפניו מעשים (שאלות בעניני הלכה), והיה מוציאם (מורה בהם הלכה) כמה פעמים, והיו רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דרים שם, ולא היה מצרף אותם (בהוראת ההלכה למעשה) עימו. אמרו: מכיר הוא זקן זה שסכינו חריפה (כלומר, יודע כוחו בתורה, ואינו זקוק לנו). פעם אחת צירפם עימו. אמרו: מה ראה רבי להשגיח (לתת דעתך) עלינו היום הזה? - אמר להם: יבוא עלי, אם לא כל מעשה ומעשה שהייתי מוציא, אם לא שמעתי אותו מרבי (יהודה הנשיא) להלכה כשערות ראשי (פעמים רבות), ולמעשה שלוש פעמים, ואותו מעשה לא בא לפני רבי אלא שתי פעמים, משום כך, צירפתיכם עימי.
• • •
הקטע הבא "ובמה קורים" וכו' הועתק לכאן מלהלן ד,א בענין ראש חודש שחל להיות בתענית. אפשר שהמעתיקים העתיקו משם לכאן גם את המילים "וכן נפק עובדא כהדא דרבי בא", שבאות לפני הקטע הבא, והן שייכות להלן בסיומו של הקטע הקודם שם "ראש חודש ותענית, איכן הוא מזכיר של ראש חודש", ואינן שייכות לכאן בסיומו של הקטע הקודם כאן "כמה היא התחלה".
או חילוף הדברים. הקטע הבא "ובמה קורים" וכו' הועתק להלן מכאן. אפשר שהמעתיקים העתיקו מכאן לשם גם את המילים "וכן נפק עובדא כהדא דרבי בא", ששייכות לכאן בסיומו של הקטע הקודם, ואינן שייכות להלן.
בכמה סוגיות בירושלמי שהועתקו מצאנו שמעתיקי הסוגיות התחילו את העתקת הסוגיה לפני תחילתה.
כאן התחלת מקבילה להלן ד,א ובברכות ד,א.
ועוד שואלים: ובמה קורים (קוראים) בתורה בראש חודש שחל להיות בתענית? – האם קוראים בתורה קריאה של ראש חודש או קריאה של תענית?
ומשיבים: רבי יוסה אמר: קורין ברכות וקללות – קוראים בתורה קריאה של תענית. בתעניות קוראים ברכות וקללות (משנה מגילה ג,ו) שבפרשת 'בחוקותי' (ויקרא כו,ג ואילך), כדי להודיע שעל עסקי החטא באה הפורענות לעולם, ויחזרו בתשובה ויינצלו מהצרה שהם מתענים עליה (רש"י מגילה לא,א).
אמר ליה – אמר לו רבי מנא (השני, מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור החמישי) לרבי יוסי: בגין מודעתין דהוא (דהיא) תעניתא?! – בשביל להודיע להם שהיא תענית?! (וכי יש צורך שיהיו קוראים קריאה של תענית כדי להודיע לציבור שהיום הוא תענית, אף על פי שהוא ראש חודש?!) רביעין על מעיהון ולא ידעין דהיא תעניתא?! – שוכבים על מעיהם (על בטנם) ואין יודעים שהיא תענית?! (הלא הם יודעים שהיום הוא תענית בלי קריאה זו, שהרי הם משתחווים על הארץ (משתטחים בפישוט ידיים ורגליים), והשתחוויה זו היתה סימן היכר של יום התענית, כיון שאין נוהגים בה אלא בתענית ציבור בלבד, ולכן אין צורך שיהיו קוראים קריאה של תענית כדי להודיע להם שהיום הוא תענית!)
אמר ליה – אמר לו (רבי יוסי לרבי מנא): להודיעך (נראה שצריך לומר: 'להודיע') שקורין ברכות וקללות – בראש חודש שחל בתענית קוראים בתורה קריאה של תענית כדי להודיע להם דבר זה עצמו, כלומר, קוראים קריאה זו מפני שהיא עניינו של היום, ולא כדי להודיע להם שהיא תענית (וכן פירש ב"פירושים וחידושים בירושלמי" ברכות ד,א).
קורין ברכות וקללות
במשנה מגילה ג,ו שנו: בתעניות - ברכות וקללות.
ובמסכת סופרים יז,ה נאמר: בתעניות - של תשעה באב ושבע אחרונות של עצירת גשמים - ברכות וקללות, אבל תעניות אחרות - "ויחל משה".
בתוספתא תעניות ב,ד שנו: תענית ציבור (בתעניות שניות ואחרונות של גשמים, וכן בתעניות של שאר צרות) - נכנסים לבתי כנסיות וקורים (בתורה), מה שאין כן בתענית יחיד (בתעניות היחידים וראשונות של גשמים).
לפי התוספתא, בתעניות שניות ואחרונות של גשמים, וכן בתעניות של שאר צרות, קוראים בתורה ברכות וקללות, אבל בתעניות אחרות אין קוראים בתורה כלל, שלא כנאמר במסכת סופרים.
"ברכות וקללות" בספרות התנאית מובנן הברכות והקללות שאמרו הלוויים בהר גריזים ובהר עיבל (דברים כז,טו-כו. - משנה סוטה ז,ב; תוספתא סוטה פרק ח), אלא שאינן עניין לקריאה בתעניות. ויש "ברכות וקללות" בספרות התנאית שמובנן הברכות והקללות שבתורת כוהנים (ויקרא כו,ג ואילך. - מכילתא דרבי ישמעאל מסכתא ד"בחודש" פרשה ג). אין "ברכות וקללות" בספרות התנאית שמובנן הברכות והקללות שבמשנה תורה (דברים כח,א ואילך). לכן יש לפרש שבברכות וקללות שקוראים בתעניות (משנה מגילה) הכוונה לברכות ולקללות שבתורת כוהנים. בתעניות קוראים ברכות וקללות, כדי להודיע שבגלל החטאים באה הצרה, ואם יחזרו בתשובה יינצלו מצרתם (רש"י בבלי מגילה לא,א).
קריאת התורה שדיברו בה כאן היא בשחרית של תעניות.
והיכן קוראים בתענית ציבור?
בירושלמי מגילה ג,א אמרו: רחובה של עיר יש לה קדושה, שכן מוציאים ספר תורה וקורים בו ברבים (בתעניות).
ושם ד,א אמרו: אמר רבי יוסה: מן מה דאנן חמיין רבנן נפקין לתעניתא וקראיי ולא מתרגמין, הדא אמרה שאין התרגום מעכב (ממה שאנו רואים שחכמים יוצאים לרחובה של עיר לתענית וקוראים בתורה ולא מתרגמים, זאת אומרת שאין התרגום מעכב את מילוי חובת קריאת התורה).
בתענית ציבור מוציאים לרחובה של עיר את התיבה עם ספר התורה ששמים עליה, ולכן בתענית ציבור קוראים בתורה ברחובה של עיר. נראה שהמילים "נכנסים לבתי כנסיות" בתוספתא שהובאה לעיל הם אשגרה מאותן מילים בתחילת אותה ברייתא בתוספתא: "יום שני וחמישי הוחדו (יוחדו) לתענית ציבור, ובהם בתי דינים יושבים בעיירות, ובהם נכנסים לבתי כנסיות וקורים".
רביעין על מעיהון
בירושלמי עבודה זרה ד,א אמרו: רב מפקד לבית רב אחא, רבי אמי מפקד לאינשי ביתיה: כד תהוון נפקין לתעניתא, לא תהוון רבעין כאורחכון (לא תהיו שוכבים כדרככם, שברחובה של עיר יש רצפה של אבנים, ואסור להשתחוות עליה). רבי יונה רבע על סיטריה (שכב על צידו, במקום שיש רצפה של אבנים). רבי אחא רבע על סיטריה. אמר רבי שמואל: אנא חמית רבי אבהו רבע כאורחיה (שכב כדרכו). רבי יוחנן אמר לרבי חייה בר בא: בבלייא, תרין מילין סלקון מן גביכון (הבבלי, שני דברים עלו מאצלכם): מפשוטיתא דתעניתא (השתחוויה בפישוט ידיים ורגליים שנוהגים בתענית ציבור) וערובתא דיומא שביעיא (ערבה שנוהגים ביום השביעי של חג הסוכות). ואתייא כיי דמר (ובאה דעה זו כמו ההיא שאמר) רבי אמי בבלייא (הבבלי) בשם רבנן דתמן (החכמים ששם, בבבל): לא התירו השתחוייה אלא לתענית ציבור, ובלבד על הצד.
אמרו כאן "רביעין על מעיהון", משום שבמקום שיש רצפה של אבנים אסורה השתחוויה כדרכה, והשתחוויה על המעיים, כמו על הצד, אינה כדרכה.
השתחוויה בתענית ציבור היתה מנהג בבלי, שאומץ בארץ ישראל לפני זמנו של רבי יוחנן. בבבל נפלו על פניהם בלא פישוט ידיים ורגליים (בבלי מגילה כב,ב), ובארץ ישראל השתטחו על הארץ בפישוט ידיים ורגליים (כדרכם או בשינוי מסוים). רב, שבא לבבל מארץ ישראל, נהג להשתחוות בפישוט ידיים ורגליים (בבלי שם). בארץ ישראל נוהג זה היה ברחובה של עיר.
ומספרים (בענין הקריאה בתורה בראש חודש שחל להיות בתענית): רבי יודן קפודקייא (אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי, מקפדוקיה שבאסיה הקטנה) אמר קומי – אמר לפני רבי יוסה בשם רבי יודה בר פזי (רבי יהודה בר סימון, אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי והרביעי, בנו של רבי סימון (רבי שמעון בן פזי). משפחת בן פזי מקומה בלוד): קורין בראש חדש – בראש חודש שחל בתענית קוראים בתורה קריאה של ראש חודש, שלא כדעת רבי יוסי שקוראים קריאה של תענית. - בראשי חודשים קוראים "ובראשי חודשיכם" (משנה מגילה ג,ו) - פרשת הקורבנות בראש חודש (במדבר כח,יא-טו).
קם רבי יוסה עם רבי יודה בר פזי – עמד רבי יוסי עם רבי יהודה בר פזי (ניגש אליו כדי להעלות בפניו תמיהה על מה שאמר לפניו רבי יודן קפודקיא. 'קם עם' בארמית שומרונית מתפרש כמו 'נאבק עם'), אמר ליה – אמר לו (רבי יוסי לרבי יהודה בר פזי): אתה שמעת מן אבוך הדא מילתא? – (האם) אתה שמעת מאביך את הדבר הזה (שקוראים קריאה של ראש חודש, כפי שאמר בשמך רבי יודן קפודקייא)?
אמר ליה – אמר לו (רבי יהודה בר פזי לרבי יוסי): אבא לא אמר כן – אבי לא אמר כך (לא שמעתי מאבי את הדבר הזה). אלא בעייני טב (יישוב ביהודה, בסביבות לוד, בצידה הדרומי, שבו היו יושבים בית דין שהיו מקבלים את העדים שראו את הירח החדש ומקדשים את החודש, וממנו היו מודיעים על כך לכל ישראל), על ידי דאינון ידעין דהיא (דהוא) ריש ירחא – על ידי (מכיון, מפני) שהם יודעים שהוא ראש חודש (שבעין טב היו מקדשים את החודש), - הן קורין בראש חדש – קוראים שם בראש חודש שחל בתענית קריאה של ראש חודש ולא קריאה של תענית (רבי יודה בן פזי ידע זאת בשל קרבתו לאותו מקום. וזה המקור למה שאמר בשמו רבי יודן קפודקיא); ושאר כל המקומות - קורין ברכות וקללות – אבל בשאר כל המקומות, מכיון שאין הם יודעים שהיום הוא ודאי ראש חודש, שעדיין לא הודיעו בית דין לכל המקומות שביום הזה נתקדש החודש, קוראים קריאה של תענית, מפני שאין קריאת ראש חודש שהיא ספק דוחה קריאת תענית שהיא ודאי (בכך קיבל רבי יוסי אישור לדעתו שקוראים ברכות וקללות).
כאן מסתיימת המקבילה להלן ובירושלמי ברכות.
• • •
במשנה שנינו, שתשעה באב שחל להיות בערב שבת - מתענים אבל אין משלימים את התענית עד הערב, אלא אוכלים סמוך לשקיעת החמה.
ואומרים: תני – שנוי (שנו בברייתא בתוספתא): תשעה באב שחל להיות בערב שבת - אוכל אפילו ביצה אחת ושותה אפילו כוס אחד – סמוך לשקיעת החמה, כדי שלא ייכנס לשבת כשהוא מעונה; דברי רבי יודה. רבי יוסי אומר: מתענה ומשלים – את התענית עד הערב. הרי שדברי המשנה, שאין משלימים, הם דברי רבי יהודה.
בתוספתא תעניות ב,ז שנו: תשעה באב שחל להיות בערב שבת, אוכל אדם אפילו כביצה ושותה אפילו כביצה, כדי שלא ייכנס לה כשהוא מעונה; דברי רבי יהודה. רבי יוסה אומר: הרי זה מתענה ומשלים. אמר לו רבי יוסה: אי אתה מודה בתשעה באב שחל להיות אחר שבת שאוכלים ושותים מבעוד יום? מה לי נכנס לה מעונה, מה לי יצא ממנה מעונה? - אמר לו: לא, אם אמרת בזה שאוכלים ושותים כל היום, תאמר בזה שאין אוכלים ושותים אלא משחשכה?!
ואומרים: רבי זעורה (רבי זירא, מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השלישי) אמר בשם רב יהודה (בר יחזקאל, מגדולי אמוראי בבל בדור השני), וכן רבי בא (רבי אבא, אמורא בדור השלישי) אמר בשם רבי אימי בר יחזקאל (רמי בר יחזקאל, אמורא בבלי בדור השני) שאמר בשם רב (אמורא בבלי בדור הראשון, מגדולי האמוראים): הלכה כמי שהוא אומר: תשעה באב שחל להיות בערב שבת - מתענה ומשלים.
ושואלים: ולמה לא אמר הלכה כרבי יוסה? – שהרי רבי יוסי אמר מתענה ומשלים, כמו ששנו בברייתא.
ומשיבים: אית תניי תני ומחלף – יש תנא השונה ומחליף (שונה את הברייתא בתוספתא בגרסה הפוכה), ששונה דברי רבי יוסי בשמו של רבי יהודה ודברי רבי יהודה בשמו של רבי יוסי, ולפי תנא זה, לא אמר רבי יוסי שמתענה ומשלים, ולכן אמר האומר שהלכה כמי שהוא אומר מתענה ומשלים, ולא אמר שהלכה כרבי יוסי.
• • •
ואומרים: דברי חכמים – החכמים פסקו הלכה כך (כמימרה הבאה): - רבי זעורה אמר בשם רב חונה (רב הונא, גדול אמוראי בבל בדור השני): ואפילו יחיד שגזר על עצמו תענית בערב שבת - מתענה ומשלים – את התענית עד הערב, כרבי יוסי. כהדא – כמו זו (שמספרים להלן): רבי ביבי (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) הוה יתיב קומי – היה יושב לפני רבי יסא (רבי אסי, אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי), בעא מילף מיניה הדין עובדא – ביקש (רבי ביבי) ללמוד ממנו (מרבי אסי) את המעשה הזה (את פסק ההלכה הזה, שיחיד שגזר על עצמו תענית בערב שבת - מתענה ומשלים את התענית).
אמר ליה – אמר לו (רבי ביבי לרבי אסי בערב שבת סמוך לשקיעת החמה): נימטי בייתא ציבחד? – האם אגיע לבית מעט? (האם אוכל ללכת הביתה לזמן מעט? רבי ביבי נטל רשות מרבי אסי רבו ללכת לביתו).
אמר ליה – אמר לו (רבי אסי לרבי ביבי): רומשא הוא?! – וכי ערב הוא?! (עדיין יום הוא, ולמה לך ללכת הביתה עתה?).
אמר ליה – אמר לו (עוד רבי אסי לרבי ביבי): אית בתענה (אולי צריך לומר: את בתעני)? – האם אתה בתענית? (האם אתה מתענה, ולכן אתה רוצה ללכת לביתך עתה, משום שכוונתך לאכול בביתך, כדי שלא תיכנס לשבת כשאתה מעונה?).
אמר ליה – אמר לו (עוד רבי אסי לרבי ביבי): אם אתה בתענית, אית גבי תורמוסין – יש אצלי (ברשותי) תורמוסים (מין קטניות, ותוכל לאכול מהם כשיבוא הערב, ולא תהיה מעונה בערב עד שתלך לביתך לאכול).
אמר ליה – אמר לו (עוד רבי אסי לרבי ביבי): ומשלימין (=והא משלימין), כרבי יוסי – והרי משלימים את התענית עד הערב, כרבי יוסי (ואין לך לאכול קודם שיבוא הערב. כך למד רבי ביבי מרבי אסי את פסק ההלכה הזה, שיחיד שגזר על עצמו תענית בערב שבת - מתענה ומשלים).
רבי ביבי לא גזר על עצמו תענית בערב שבת, אלא שהיתה כוונתו של רבי ביבי, כשנטל רשות מרבי אסי ללכת לביתו, שיתמה רבי אסי על כך ויהיה סבור שהוא מתענה ורוצה ללכת לביתו לאכול קודם שיבוא הערב, וכך ילמד ממנו את פסק ההלכה הזה. משום כך לא פתח רבי ביבי ואמר שהוא מתענה ורוצה לאכול, וגם לא השיב למה שאמר לו רבי אסי, וגרם לרבי אסי שאמר וחזר ואמר.
הטעם, שביקש רבי ביבי ללמוד בדרך זו את פסק ההלכה הזה, הוא, שאין למדים (הלכה למעשה) לא מן ההורייה (ההוראה שהורה חכם לרבים) ולא מן המעשה (שעשה חכם), עד שיאמר לו (החכם לתלמיד) הלכה למעשה (שבא מעשה לידי התלמיד, ושאל את החכם היאך ההלכה כדי לעשות, ואמר לו החכם שהלכה כפלוני) (ירושלמי פאה ב,ו וחגיגה א,ח, ובבלי בבא בתרא קל,ב).
תלמידים שאלו את רבם: אם הם יושבים בתענית בערב שבת, מהו להשלים את התענית?
בבבלי עירובין מ,ב-מא,ב אמרו: אמר רבה: כי הוינן בי רב הונא, איבעיא לן: בר בי רב (תלמיד של בית הרב) דיתיב בתעניתא במעלי שבתא, מהו לאשלומי? לא הוה בידיה. אתאי לקמיה דרב יהודה ולא הוה בידיה. אמר רבא: נחזי אנן, דתניא: חל להיות תשעה באב בערב שבת, מביאים לו כביצה ואוכל, כדי שלא ייכנס לשבת כשהוא מעונה. אמר רבי יהודה: פעם אחת היינו יושבים לפני רבי עקיבא, ותשעה באב שחל להיות בערב שבת היה, והביאו לו ביצה מגולגלת (רש"י: צלויה רכה) וגמעה בלא מלח. ולא שהיה תאב לה, אלא להראות לתלמידים הלכה (רש"י: שאין משלימים תענית ערב שבת). ורבי יוסי אומר: מתענה ומשלים. אמר להם רבי יוסי: אי אתם מודים לי בתשעה באב שחל להיות באחד בשבת, שמפסיק (רש"י: סעודה) מבעוד יום (רש"י: שצריך לאכול מבעוד יום, ומקבל תענית עליו משגמר לאכול, ואף על פי שהוא שבת)? - אמרו לו: אבל (רש"י: באמת). - אמר להם: מה לי ליכנס בה כשהוא מעונה (רש"י: שהשלים תעניתו בערב שבת), מה לי לצאת ממנה כשהוא מעונה (רש"י: שמתחיל תעניתו מבעוד יום)? - אמרו לו: אם אמרת לצאת ממנה, שהרי אכל ושתה כל היום כולו, תאמר ליכנס בה, שלא אכל ושתה כל היום כולו?! ואמר עולא: הלכה כרבי יוסי.
אמר רב יוסף: לא שמיע לי הא שמעתא (רש"י: דקבע עולא הלכה כרבי יוסי). אמר ליה אביי: את אמרת ניהלן (רש"י: רב יוסף חלה ושכח תלמודו, והיה אביי תלמידו מזכירו), ואהא אמרת ניהלן: אין גוזרים תענית על הציבור בראשי חודשים, בחנוכה ובפורים, ואם התחילו - אין מפסיקים, דברי רבן גמליאל. אמר רבי מאיר: אף על פי שאמר רבן גמליאל, אין מפסיקים, מודה היה שאין משלימים (רש"י: תענית בראש חודש ובחנוכה, להתענות כל היום), וכן בתשעה באב שחל להיות בערב שבת (רש"י: נמי אין משלימים). ואמרת לן עלה: אמר רב יהודה אמר רב: זו דברי רבי מאיר שאמר משום רבן גמליאל, אבל חכמים אומרים: מתענה ומשלים. מאי לאו אכולהו? (רש"י: חכמים אכולהו קיימי, בין אחנוכה ופורים בין אערב שבת, ומדאפקיה רב יהודה לרבי יוסי בלשון חכמים, שמע מינה הלכה כרבי יוסי) - לא, אחנוכה ופורים. הכי נמי מסתברא, דאי סלקא דעתך אכולהו (רש"י: אמרה רב יהודה), הא בעי מיניה רבה מרב יהודה ולא פשט ליה! (רש"י: כדאמרינן לעיל: אתאי לקמיה דרב יהודה ולא הוה בידיה) - ולטעמיך, הא דדרש מר זוטרא משמיה דרב הונא: הלכה, מתענה ומשלים (רש"י: בערב שבת). הא בעא מיניה רבה מרב הונא (רש"י: לעיל) ולא פשט ליה! אלא: הא - מקמי דשמעה (רש"י: רב הונא מרב להא "אבל חכמים אומרים", בעא רבה מיניה ולא פשט ליה), והא - לבתר דשמעה (רש"י: אגמריה למר זוטרא). הכא נמי (רש"י: דרב יהודה לא תקשי), הא - מקמי דשמעה (רש"י: מרב), הא - לבתר דשמעה (רש"י: רב הונא ורב יהודה תלמידי דרב הוו). דרש מר זוטרא משמיה דרב הונא: הלכה - מתענה ומשלים.
ובבבלי תענית יח,ב אמרו: אמר רב יהודה אמר רב: זו דברי רבי מאיר שאמר משום רבן גמליאל (ר"ג ורש"י: אדברי רבי מאיר דמתניתין קאי, דאמר: אם התחילו - אין מפסיקים, אבל אין משלימים), אבל חכמים אומרים: מתענה ומשלים. דרש מר זוטרא משמיה דרב הונא: הלכה - מתענה ומשלים (רש"י: עד חשכה).
גם בבבלי וגם בירושלמי אמרו בשם רב ורב יהודה, שהלכה כדברי רבי יוסי, שתשעה באב שחל להיות בערב שבת - מתענה ומשלים. כמו כן, גם בבבלי וגם בירושלמי אמרו בשם רב הונא, שהיושב בתענית בערב שבת - מתענה ומשלים.
ובמדרש תנחומא פרשת 'בראשית' סימן ב נאמר: האי דיתיב בתעניתא במעלי שבתא (בערב שבת), מהו לאשלומי? כיון דקא עייל לשבת כשהוא מעונה - אסור, או דלמא כיון דבשבת גופא לא מעני - שפיר דמי. - תא שמע, דאמר רבא: כי הוינן בי רב נחמן, איבעיא לן: הני בני בי רב (תלמידים של בית הרב) דיתבי בתעניתא במעלי שבתא, מהו לאשלומי? מי אסור ליכנס בשבת כשהוא מעונה או לא? לא הוה בידיה. כי אתאן בבי רב יהודה, בעינן מיניה, ולא הוה בידיה. אמר רבא: נחזי אנן, דתניא: תשעה באב שחל להיות בערב שבת - מביאים לו ביצה מגולגלת בלא מלח ואוכלה, כדי שייכנס לשבת כשהוא בתאוה; דברי רבי יהודה שאמר בשם רבי עקיבא. אמר רבי יהודה: מעשה היה והיינו יושבים לפני רבי עקיבא בתשעה באב שחל להיות ערב שבת, והביאו לו ביצה מגולגלת וגמעה בלא מלח, ולא מפני שתאב לה, אלא להראות בה הלכה לתלמידיו. רבי יוסי אומר: מתענה ומשלים. ואמר עולא: הלכה - מתענה ומשלים.
בירושלמי כאן מסופר, שרבי ביבי, כשהיה תלמיד בבית רבו, רבי אסי, שאל את רבו: אם הוא יושב בתענית בערב שבת, מהו להשלים את התענית. מעשה זה של רבי ביבי הוא כאותם תלמידים בבית רבם, שהוזכרו בבבלי עירובין ובמדרש תנחומא, ששאלו את רבם: אם הם יושבים בתענית בערב שבת, מהו להשלים את התענית.
דברי חכמים
המילים "דברי חכמים" בלשון הירושלמי מוסבות על מה שכתוב אחר כך, ומשמען שהחכמים מסרו או פסקו הלכה כנאמר אחר כך, ואין לחבר את המילים האלו למה שנאמר קודם כסגנון המשנה ("ירושלמי כפשוטו" עירובין ז,ו).
• • •