משנה
מעשה בימי רבי חלפתא ובימי רבי חנניה בן תרדיון (תנאים בדור השלישי) שעבר אחד לפני התיבה – בתעניות, וגמר את כל הברכה – "גואל ישראל", וענו (הציבור) אחריו אמן. ואחר כך אמר חזן הכנסת (השמש של בית הכנסת): "תקעו, הכהנים, תקעו!". ושליח הציבור אמר: "מי שענה את אברהם בהר המוריה, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה". והכוהנים תקעו והריעו ותקעו. וכן בסיום ברכת זכרונות אמר חזן הכנסת: "הריעו, בני אהרן, הריעו!". ושליח הציבור אמר: "מי שענה את אבותיכם על ים סוף, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה". והכוהנים תקעו והריעו ותקעו. וכן בסיום כל ברכה מהברכות הנוספות. וכשבא דבר אצל חכמים – כשנודע להם אותו מנהג שהנהיגו רבי חלפתא ורבי חנניה בן תרדיון, אמרו: לא היו נוהגין כן אלא בשער המזרח – במקדש.
ההבדל בין המקדש לגבולים (כל מקום שאינו בתחום בית המקדש) הוא, שבגבולים היו אומרים "מי שענה" לפני חתימת הברכה, ואחרי החתימה היו עונים אמן ותוקעים, אבל במקדש, הואיל והיו עונים על כל ברכה "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", אילו היו תוקעים אחר כך, נמצאת התקיעה על "ברוך שם כבוד מלכותו", שהיא כעין ברכה בפני עצמה, והרי רוצים לסמוך התקיעה לאמירת "מי שענה", לכן היו נוהגים במקדש לחזור ולומר "מי שענה" אחרי חתימת הברכה ואחר כך תוקעים, שהיה שליח הציבור אומר קודם החתימה "מי שענה" וחותם את הברכה, והיו עונים אחריה "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", ואחר כך היה השמש אומר: "תקעו, הכוהנים", ושליח הציבור אומר שוב: "מי שענה" וכו', ואחר כך תוקעים, כדי לסמוך את התקיעה לאמירת "מי שענה".
רבי חלפתא ורבי חנניה בן תרדיון הנהיגו במקומותיהם לחזור ולומר "מי שענה" אחר חתימת הברכות, אף שלא היו צריכים לכך, לפי שאין "אמן" מפסיק בין ברכה לתקיעה.
בתוספתא תעניות א,י-יג שנו: היכן אומרן (לשש הברכות הנוספות)? - בין "גואל" ל"רופא חולים". עונים אמן על כל ברכה וברכה, תוקעים ומריעים ותוקעים (אחר כל ברכה וברכה), כך היו נוהגים בגבולים.
במקדש מה הם אומרים? - "ברוך ה' אלוהי ישראל מן העולם ועד העולם (בכל הזמנים)" (תהילים מא,יד; שם קו,מח; דברי הימים א טז,לו), ואין עונים אמן במקדש. מניין שאין עונים אמן במקדש? - שנאמר: "קומו ברכו את ה' אלוהיכם" וגו' (נחמיה ט,ה. הכוונה לסוף הפסוק: "ויברכו שם כבודך", שעונים בברכה, והיא "ברוך שם כבוד מלכותו" וכו'). מניין על כל ברכה וברכה ועל כל תהילה ותהילה? - שנאמר: "ומרומם על כל ברכה ותהילה" (שם) - על כל ברכה וברכה ועל כל תהילה ותהילה.
על הראשונה הוא אומר (התוספתא מבארת כאן את הנוהג במקדש): "ברוך ה' אלוהי ישראל מן העולם ועד העולם, ברוך גואל ישראל", והם עונים אחריו: "ברוך שם כבוד מלכותו" וגו'. וחזן הכנסת אומר להם: "תקעו, הכוהנים, תקעו", וחוזר ואומר להם (אחרי שענו: "ברוך שם כבוד מלכותו" וכו', חזר ואמר שוב): "מי שענה את אברהם בהר המוריה, הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה" (כדי להפסיק בין "ברוך שם כבוד מלכותו" ובין התקיעות, שלא ייראה כאילו תוקעים על "ברוך שם כבוד מלכותו", שהיא ברכה לעצמה). תוקעים ומריעים ותוקעים.
על השנייה הוא אומר: "ברוך ה' אלוהי ישראל מן העולם ועד העולם, ברוך זוכר הנשכחות", והם עונים אחריו: "ברוך שם כבוד מלכותו". וחזן הכנסת אומר להם: "הריעו, בני אהרן, הריעו", וחוזר ואומר להם: "מי שענה משה ואבותינו על ים סוף, הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה". תוקעים ומריעים ותוקעים, עד שיגמור את כולן.
וכך הנהיג רבי חלפתא בציפורי (עיר בגליל התחתון) ורבי חנניא בן תרדיון בסיכני (עיירה בגליל המערבי), וכשבא דבר אצל חכמים אמרו: לא היו נוהגים כן (שלאחר הברכה חזרו ואמרו "מי שענה" וכו') אלא בשערי מזרח בלבד (כדי שלא לתקוע אחר "ברוך שם כבוד מלכותו").
ובתוספתא ברכות ו,כב שנו: אין עונים אמן במקדש. ומניין שאין עונים אמן במקדש? - שנאמר: "קומו ברכו את ה' אלוהיכם מן העולם ועד העולם ויברכו שם כבודך". ומניין על כל ברכה וברכה ועל כל תהילה ותהילה? - תלמוד לומר: "ומרומם על כל ברכה ותהילה" - על כל ברכה וברכה ועל כל תהילה ותהילה.
במשנה ראש השנה ג,ג-ד שנו: שופר של ראש השנה של יעל, פשוט, ופיו מצופה זהב, ושתי חצוצרות מן הצדדים. שופר מאריך וחצוצרות מקצרות, שמצות היום בשופר. בתעניות, בשל זכרים כפופים, ופיהם מצופה כסף, ושתי חצוצרות באמצע. שופר מקצר וחצוצרות מאריכות, שמצות היום בחצוצרות.
ובבבלי ראש השנה כז,א אמרו: תניא: במה דברים אמורים - במקדש, אבל בגבולים: מקום שיש חצוצרות (ראשונים: כגון שעת מלחמה) - אין שופר, מקום שיש שופר (ראשונים: כגון ראש השנה ויובל ותעניות) - אין חצוצרות. וכן הנהיג (רש"י: כמשנתנו, שופר וחצוצרות) רבי חלפתא בציפורי, ורבי חנניא בן תרדיון בסיכני, וכשבא דבר אצל חכמים אמרו: לא היו נוהגים כן אלא בשערי מזרח ובהר הבית בלבד.
ובירושלמי ראש השנה ג,ד אמרו: תני: חצוצרות במקדש, אין חצוצרות בגבולים.
נראה שהמסופר במשנה ובתוספתא בתעניות והמסופר בברייתא בראש השנה מתייחסים לאותה הנהגה שהנהיגו רבי חלפתא ורבי חנניה בן תרדיון במקומותיהם. הם הנהיגו בתעניות לאחר חורבן הבית (בימים שלפני חורבן ביתר) שני דברים שנהגו בתעניות במקדש: אמירת "מי שענה" אחר חתימת הברכות, ותקיעה ותרועה בשופר ובחצוצרות על ידי בני אהרן הכוהנים. שוני המשניות והברייתות הפרידו בין שני הדברים שהנהיגו, וכל דבר נשנה במקומו.
חכמים, החלוקים על שני התנאים האלה, סבורים, שבתעניות בגבולים אין לחזור ולומר "מי שענה" אחר חתימת הברכות, ואין לתקוע אלא בשופר (ירושלמי ראש השנה ג,ד), וכל אדם תוקע ולאו דווקא כוהן.
• • •
תלמוד
תני – שנוי (שנו בברייתא בתוספתא): לא היו עונין אמן בבית המקדש – אחר החתימה של כל ברכה. ומה היו אומרים? – מה היו עונים אחר החתימה של כל ברכה? - "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" – שהיו עונים בברכה, משום שבמקדש היו מזכירים את השם המפורש (כפי שהוא נכתב). ומניין שלא היו עונין אמן במקדש? - תלמוד לומר (על כך נאמר בכתוב בענין הצום והוידוי שהיה במקדש בימי עזרא ונחמיה): "ויאמרו הלויים: קומו ברכו את יי' אלהיכם מן העולם עד העולם" (נחמיה ט,ה) – הלויים, שהתפללו לה', אמרו לכל העם, שיענו אחריהם בברכה לה'. ולומדים מכאן, שהיו העם עונים במקדש: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". ומניין על כל ברכה וברכה? – מניין שלאחר כל ברכה במקדש עונים בברכה (ואין עונים בברכה לאחר כל הברכות כולן בלבד)? - תלמוד לומר (על כך נאמר בכתוב שם): "ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהילה" (המשך הפסוק לעיל) – הלויים פנו אל ה' ואמרו, שהנקהלים יברכו את שמו הנכבד של ה' המרומם מכל ברכה ותהילה. ודורשים מכאן, שהיו העם עונים "ברוך שם כבוד מלכותו" (-"ויברכו שם כבודך") לאחר כל ברכה (-"על כל ברכה").
ברייתא זו מובאת בירושלמי ברכות ט,ה.
המילים "ומה היו אומרים? - ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" אינן מדברי התוספתא, אלא הן תוספת של הירושלמי.
בבבלי ברכות סג,א ותענית טז,ב אמרו: אין עונים אמן במקדש. ומניין שאין עונים אמן במקדש? - שנאמר: "קומו ברכו את ה' אלוהיכם מן העולם עד העולם (רש"י: היינו שהמברך אומר: "ברוך ה' אלוהי ישראל מן העולם ועד העולם"), ויברכו שם כבודך" (רש"י: היינו שעונים אחריו: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד") (נחמיה ט). יכול על כל הברכות כולן תהילה אחת? (רש"י: שיענו פעם אחת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" על כל הברכות בסוף ברכה אחרונה) - תלמוד לומר: "ומרומם על כל ברכה ותהילה" (שם) - על כל ברכה וברכה תן לו תהילה.
בנחמיה ח,ו מסופר, שכל העם ענו אמן על הברכה שבירך עזרא, שכן שם נאספו כל העם חוץ למקדש.
• • •