משנה
עברו אלו – שלוש התעניות השניות שגזרו בית דין על הציבור, ולא נענו – מן השמים, ולא ירדו גשמים, בית דין גוזרין עוד שבע – תעניות על הציבור: שני וחמישי, ושני וחמישי, ושני וחמישי ושני, שהן שלש עשרה תעניות על הציבור – עם שש התעניות הקודמות. דין שבע התעניות האחרונות כדין שלוש התעניות השניות. ומה אלו – שבע התעניות האחרונות, יתירות על הראשונות – שלוש התעניות שלפניהן? - שבאלו – בשבע התעניות האחרונות, מתריעין – מריעים ותוקעים בשופרות כשהם מתפללים, ונועלין את החנויות – כדי שלא יבואו לקנות בהן. ובשני – בתעניות שביום שני, מטין עם חשיכה – פותחים מעט את דלתי החנויות לעת ערב, כדי שיוכלו לקנות צורכי אוכל בשביל הערב, ובחמישי מותרין – לפתוח את החנויות כל היום, מפני כבוד השבת – שיוכלו לקנות צורכי השבת.
שלוש עשרה תעניות
במסורות האמוראיות המיוחסות לחכמי ארץ ישראל, המובאות להלן, נזכרות שלוש עשרה תעניות על הציבור. אולם במסורות של חכמי בבל אין לכך זכר, כי אין תענית ציבור בבבל.
בירושלמי תעניות ב,א אמרו: רבי ברכיה עבד תלת עשרה תעניין ולא נחת מיטרא.
ושם ג,ד אמרו: רבי אחא עבד תלת עשרה תעניין ולא נחת מיטרא.
ובבבלי תענית יד,א אמרו: רבי יהודה נשיאה גזר תליסר תעניתא ולא איעני.
ושם כה,ב אמרו: מעשה ברבי אליעזר שגזר שלוש עשרה תעניות על הציבור ולא ירדו גשמים.
מתריעים
מן התורה יש להריע ולתקוע בחצוצרות בשעת מלחמה ובעת כל צרה שבאה על הציבור (במדבר י,ט וספרי פסקה עו).
בירושלמי ראש השנה ג,ד אמרו: קומי רבי יהושע בן לוי תקעין בתעניתא (בשופרות). רבי יוסה בעי: ויתקעון קומוי בחצוצרתא? - ולא שמיע דתני: חצוצרות במקדש, אין חצוצרות בגבולים.
בגבולים היו תוקעים ומריעים ותוקעים בתעניות בשופרות אחר ברכת "גואל ישראל" ואחר כל ברכה וברכה משש הברכות הנוספות בתפילה (תוספתא תעניות א,י). אבל במקדש היו תוקעים ומריעים ותוקעים בתעניות בחצוצרות ובשופרות.
• • •
תלמוד
במשנה שנינו, שבית דין גוזרים שלוש עשרה תעניות על הציבור בשל עצירת גשמים. ונקטה המשנה את מנין התעניות, כדי להשמיענו שאין גוזרים יותר משלוש עשרה תעניות על הציבור. מה הטעם שגוזרים שלוש עשרה תעניות על הציבור ולא יותר? -
ואומרים (טעם ראשון): אמר רבי יודן בריה דרבי חמא (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) דכפר תחמין – של (מן) כפר תחומין (מקומו אינו ידוע): כבתוך ארבעים יום שעשה משה בהר – שלוש עשרה התעניות בימי שני וחמישי שגוזרים על הציבור הן כמספר ימי שני וחמישי שהיו בתוך ארבעים היום האחרונים שהיה משה בהר סיני והתפלל לה' שיכפר לישראל על מעשה העגל, שהם שנים עשר ימי שני וחמישי, בתוספת היום שבסוף ארבעים היום שהיה עשירי בתשרי ונקבע להיות צום יום הכיפורים, הרי שלושה עשר ימים. ולכן גוזרים שלוש עשרה תעניות על הציבור ולא יותר.
מתענים בשני ובחמישי כבתוך ארבעים יום שעשה משה בהר
במדרש תנחומא (בובר) פרשת 'וירא' סימן טז נאמר: ילמדנו רבנו, בית דין שגזרו תענית על הציבור שירדו גשמים, וירדו בו ביום, מהו שישלימו? - כך שנו רבותינו: היו מתענים וירדו גשמים... ומניין סמכו הדורות שיהיו מתענים בשני ובחמישי? - אלא כשעשו ישראל אותו מעשה (העגל), עלה משה בחמישי וירד בשני. מניין? - אמר רבי לוי: עלה בחמישי ומחמישי לחמישי ולחמישי, הרי ט"ו, ומערב שבת לערב שבת ולערב שבת - ט"ו, הרי ל', ומשבת לשבת - ח', הרי ל"ח, ואחד בשבת ושני בשבת, הרי מ'. לכך התקינו חכמים שיהיו מתענים בשני ובחמישי כעלייתו של משה וכירידתו, ובסוף מ' ימים התענו והיו בוכים כנגד משה, ונתמלא עליהם הקב"ה רחמים ועשה להם אותו יום יום כפרה לעוונותיהם, וזה יום הכיפורים.
לפי המדרש, מתענים על הגשמים בימי שני וחמישי מפני שבארבעים היום האחרונים שהיה משה בהר ירד ביום שני ועלה ביום חמישי. בארבעים הימים האלה התענה משה והתפלל לה', וכנגד הימים האלה מתענים ומתפללים על הגשמים. עשירי בתשרי, שעל ידו נשלם מנין שלוש עשרה התעניות על הגשמים, היה יום סליחה וכפרה על מעשה העגל, וכשם שנענו ישראל מן השמים ביום הכיפורים, כך ייענו מן השמים לאחר שלוש עשרה תעניות וירדו להם גשמים.
• • •
ואומרים (טעם שני): אמר רבי יוסה (במסירה מהגניזה: רבי יסה (רבי אסי, אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי)): על שם (משום, מפני) שאין מטריחין (גורמים טורח, מכבידים) על הציבור יותר מדאי (מדי) – לכן אין גוזרים יותר משלוש עשרה תעניות על הציבור בשל עצירת גשמים.
אמר רבי חייא בר בא (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי): שאם היו שני דברים, כגון עצירת גשמים וגוביי (ארבה), מתריעין (במסירה מהגניזה: מטריחין) עליהן – יש ללמוד מהדברים הללו, שאם באו עליהם שתי צרות יחד, שבאה עליהם צרה של גובאי מלבד הצרה של עצירת גשמים, מטריחים על הציבור וגוזרים עליהם יותר משלוש עשרה תעניות, שלא אמרו שאין מטריחים על הציבור יותר מדי אלא אם באה עליהם צרה אחת.
ושואלים: ולמה באילין תרתין מילייא? – מדוע באלה שני הדברים, עצירת גשמים וגובאי, מטריחים על הציבור? - ומשיבים: אמר רבי יוסי בירבי בון (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור החמישי): באילין תרתין מילייא שיערייה (שַׁעֲרַיָּה) רביי – באלה שני הדברים, עצירת גשמים וגובאי, השערים (המחירים) עולים, שעצירת גשמים וגובאי הבאים יחד מרבים את היוקר, ולכן באלה שני הדברים מטריחים על הציבור.
המימרה של רבי חייא בר אבא הובאה להלן ד,ד על ידי רבי חגי בשם רבי זעורה, וכן במקבילה באיכה רבה א,נא (ושם הובאה מפי רבי חייא בר אבא). להלן הגרסה במימרה זו: 'מתריעין', על פי הענין האמור שם, ומשם הועתקה מילה זו לכאן, אך כאן הגרסה הנכונה: 'מטריחין'.
אין מטריחים על הציבור יותר מדי
בבבלי תענית יד,א אמרו: רבי יהודה נשיאה הוה צערא, גזר תליסר תעניתא (רש"י: כדאמרינן במתניתין: שלוש ראשונות ושלוש אמצעיות ושבע אחרונות, ולשאר מיני פורענויות עביד להו רבי יהודה נשיאה ולא לגשמים) ולא איעני. סבר למגזר טפי. אמר ליה רבי אמי: הרי אמרו: אין מטריחים על הציבור יותר מדאי. אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: רבי אמי דעבד - לגרמיה הוא דעבד (רש"י במקבילות: לדעתו עשה, ואין אדם מודה לו, ואין הלכה כמותו). הכי אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: לא שנו (רש"י: שאין גוזרים יותר משלוש עשרה) אלא לגשמים, אבל לשאר מיני פורענויות - מתענים והולכים עד שייענו.
תניא נמי הכי: כשאמרו שלוש וכשאמרו שבע (רש"י: כשאמרו להתענות שלוש ראשונות ושלוש אמצעיות ושבע אחרונות) - לא אמרו אלא לגשמים, אבל לשאר מיני פורענויות - מתענים והולכים עד שייענו. לימא תהוי תיובתיה דרבי אמי! - אמר לך רבי אמי: תנאי היא; דתניא: אין גוזרים יותר משלוש עשרה תעניות על הציבור, לפי שאין מטריחים על הציבור יותר מדאי, דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא מן השם הוא זה (רש"י: אין זה הטעם, שאין מניחים בשביל טורח), אלא מפני שיצא זמנה של רביעה (ר"ג: שאם מתענים יותר משלוש עשרה, כבר יצא זמנה של רביעה, שבראש חודש כסליו מתחילים להתענות בשני וחמישי ושני, שאין גוזרים בתחילה תענית על הציבור אלא בשני (תענית טו,ב), ובט"ו יום בכסליו מתחילים השניות בשני וחמישי ושני, הרי יצא כל כסליו, ובראש חודש טבת מתחילים שבע התעניות בשני וחמישי בכל שבוע, הרי יצא כל טבת ושלוש עשרה תעניות, ואם היו גוזרים עוד תעניות לא היו יכולים לגזור בטבת, שאין גוזרים בתחילה אלא בשני, ושני שבטבת כבר עבר, אלא היה להם לגזור ביום שני שבשבט, וכבר עבר מקצת שבט, ובראש חודש שבט כבר יצא זמן רביעה וכבר יצאו רוב גשמי שנה (ראש השנה יד,א). רש"י: ואיכא למשמע מדרבן שמעון בן גמליאל דבשאר מיני פורעניות, דכל שעתא הוי זמנייהו למבטלי, אפילו טפי גזרינן, ורבי דאמר אין מטריחים סתמא - אכולהו קאמר, אפילו בשאר מיני פורעניות, ואנא (רבי אמי) דאמרי כרבי).
לפי הבבלי, רבי אמי סבור שאין מטריחים על הציבור יותר מדאי בין בתעניות של עצירת גשמים ובין בתעניות של שאר צרות, ואילו רבי חייא בר אבא סבור שאין מטריחים על הציבור יותר מדאי בתעניות של עצירת גשמים, אבל בתעניות של שאר צרות מטריחים עליהם. לפי הירושלמי, רבי אסי סבור כרבי אמי, ואף רבי חייא בר אבא סבור כך (שלא כדבריו לפי הבבלי), ורק בתעניות על עצירת גשמים וגובאי הבאים יחד מטריחים עליהם.
בעצירת גשמים ובגובאי השערים עולים
במסכת אבות דרבי נתן נוסחה ב פרק מא נאמר: בעוון גזל החגב / הגובאי עולה, והיוקר הווה, והם אוכלים בשר בנים ובנות.
ובבבלי שבת לב,ב אמרו: בעוון ביטול תרומות ומעשרות שמים נעצרים מלהוריד טל ומטר, והיוקר הווה (רש"י: מתוך שאין גשמים - היוקר הווה), והשכר אבד, ובני אדם רצים אחר פרנסתם ואין מגיעים.
הרי שעצירת גשמים וגובאי, והם בלבד, גורמים יוקר, כמו שאמרו כאן.
• • •
במשנה שנינו: ובשני מטין עם חשכה.
אומרים: אם יש לו שני פתחים בחנותו, בתעניות שביום שני פותח פתח אחד ונועל פתח אחד (אחר) עם חשכה, שבכך הוא נראה שנועל קצת את חנותו.
במשנה שנינו: ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת.
שואלים: מה – מה פירושו של דבר? (אם יש לו שני פתחים בחנותו, כיצד עושה בתעניות שביום חמישי?), האם פותח אחד ונועל אחד כל היום כולו, או שמא פותח את שניהם כל היום כולו? שבחמישי מותרים לפתוח את החנויות כדרכם. אין משיבים על שאלה זו.
בבבלי תענית יד,ב אמרו: בשני מטים עם חשכה, ובחמישי מותרים כל היום מפני כבוד השבת. איבעיא להו: היכי קתני: בחמישי מטים כל היום, או דילמא: פותחים כל היום מפני כבוד השבת? - תא שמע, דתניא: בשני מטים לעת ערב, ובחמישי פותחים כל היום מפני כבוד השבת. יש לו שני פתחים - פותח אחד ונועל אחד (ר"ג: בשני - פותח אחד לגמרי הואיל ונועל אחר. אבל ר"מ המאירי: אף בחמישי אם יש שני פתחים - פותח אחד ונועל אחד).
נראה שבירושלמי כאן ידעו מהברייתא שבבבלי, אלא שמהברייתא, שנאמר בה: 'פותח אחד ונועל אחד', אין לדעת האם הדבר מוסב רק על התעניות שביום שני, או שמא הדבר מוסב גם על התעניות שביום חמישי, ולכן בשני אמרו כאן: 'פותח אחד ונועל אחד', ובחמישי שאלו: 'מה' וכו', ולא השיבו.
• • •