משנה
שיעור אתרוג קטן – הגודל הקטן ביותר של אתרוג, - רבי מאיר (גדול התנאים בדור הרביעי) אומר: כאגוז – כגודל אגוז; רבי יהודה (בר אלעאי, מגדולי התנאים בדור הרביעי) אומר: כביצה – כגודל ביצה בינונית של תרנגולת.
והגדול – השיעור הגדול ביותר של אתרוג, - כדי שיאחוז את שניהם – הלולב והאתרוג, בידו אחת – כדי שתהיה ידו השנייה פנויה לשעת הצורך; דברי רבי יהודה. רבי יוסי (בר חלפתא, תנא בדור הרביעי) אומר: אפילו בשתי ידיו – אפילו כדי שיאחוז את הלולב והאתרוג בשתי ידיו, האתרוג באחת והלולב בשנייה.
• • •
תלמוד
כאן התחלת מקבילה בירושלמי מעשרות א,ד.
במשנה מעשרות א,ד שנינו: רבי שמעון פוטר את האתרוגים (ממעשרות) בקוטנם (בעודם קטנים, שכמעט שאינם ראויים למאכל).
מביאים ברייתא: אתרוג הבוסר (פרי שלא הבשיל כל צורכו) – אתרוג שנמצא עדיין בשלב הבשלה כזה, שאם ייקטף - לא יצהיב ויבשיל, - רבי עקיבה (תנא בדור השלישי, מגדולי התנאים) אומר: אינו פרי – לנטילת לולב, ואין אדם יוצא בו ידי חובת לולב, וחכמים אומרים: פרי – לנטילת לולב, ואדם יוצא בו ידי חובת לולב.
ומציעים קשר בין דברי תנאים: רבי אילא (רבי אלעאי, אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) אמר בשם רבי יסא (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) שאמר בשם רבי לעזר (בן פדת, אמורא בדור השני): אתייא דרבי שמעון (בן יוחאי, תנא בדור הרביעי) – (שיטתו) של רבי שמעון (שפוטר את האתרוגים בקוטנם מן המעשרות) באה (הולכת) כשיטת (במקבילה: 'בשיטת') רבי עקיבה רבו. ומפרטים את הקביעה: כמה דרבי עקיבה אמר: – כמו שרבי עקיבה אומר: אתרוג בוסר אינו פרי – לנטילת לולב, ולכן אינו כשר בלולב, כן רבי שמעון אמר: – כך רבי שמעון אומר: אתרוג בוסר אינו פרי – למעשרות, ולכן אינו חייב במעשרות.
ומציעים קושיה (כדי לפרוך את הקביעה שלפני כן): אמר רבי יוסה (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור הרביעי): וכי (במקבילה במסירה שלפנינו ובכתב יד רומי אין מילה זו) כל שהוא כשר בלולב (במקבילה: 'ללולב', וכן להלן) חייב במעשרות, וכל שאינו כשר בלולב אינו חייב במעשרות – כפי שנובע מן הקביעה ששיטתו של רבי שמעון הולכת כשיטת רבי עקיבה?! ויש להקשות על כך: התיבון: – השיב אותם (הקשה רבי יוסה עליהם): הרי מנומר – אתרוג בעל צבעים שונים, הרי הוא (מילה זו יתירה ואינה במקבילה) גדל בדפוס (תבנית (מקור המילה ביוונית)) – אתרוג שהכניסו אותו כשהיה פרי צעיר לתוך בית קיבול ותוך כדי גדילתו קיבל את צורת בית הקיבול, ואין לו צורת אתרוג, הרי הוא (מילה זו יתירה ואינה במקבילה) עשוי ככדור – אתרוג שצורתו עגולה ככדור, הרי הוא פסול בלולב וחייב במעשרות! – הרי במקרים האלה האתרוגים פסולים בלולב וחייבים במעשרות! מהמקרים האלה יש להסיק שגם אתרוג הבוסר שפסול בלולב חייב במעשרות, ואם כן, יש לפרוך את הקביעה ששיטתו של רבי שמעון הולכת כשיטת רבי עקיבה, שאפשר שלרבי עקיבא אתרוג הבוסר פסול בלולב וחייב במעשרות, ולרבי שמעון הוא כשר בלולב ואינו חייב במעשרות.
הגרסה העיקרית היא בסוכה: 'אמר רבי יוסה: וכי כל שהוא...', והכל הוא מדברי רבי יוסי שמקשה על מה שמסר לו רבו רבי אילא בשם רבי יסא בשם רבי אלעזר. אבל נראה יותר שאין לגרוס 'התיבון' ("אוצר לשונות ירושלמיים", עמוד 440, הערה 932).
בירושלמי מעשר שני ב,א ושבת יד,ג נמצא כסגנון הקושיה כאן: 'אמר רבי יוסה: וכי (בכתב יד רומי אין מילה זו) כל שמותר בשבת מותר במעשר שני, וכל שאסור בשבת אסור במעשר שני?! והתני...!'. לפי זה, המילה 'התיבון' כאן יתירה.
וסותרים או מסייגים את הקביעה המקשרת בין דברי התנאים: מסתברא – מסתבר (ש-) רבי שמעון יודה (יודי) לרבי עקיבה, רבי עקיבה לא יודי – לא יודה לרבי שמעון – כמבואר להלן. רבי שמעון – שפוטר את האתרוגים בקוטנם מן המעשרות, יודי – יודה לרבי עקיבה – שאתרוג הבוסר פסול בלולב, - דכתיב: – שכתוב (בפרשת חג הסוכות): "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם... פְּרִי עֵץ הָדָר" (ויקרא כג,מ) – זה אתרוג; הרי שהכתוב מצריך פרי למצוות נטילת לולב, ואינו פרי – ולכן אתרוג הבוסר פסול בלולב, ובזה רבי שמעון יסכים לרבי עקיבה. ורבי עקיבה – שאומר שאתרוג הבוסר פסול בלולב, לא יודי – לא יודה לרבי שמעון - הרי מנומר, הרי גדל בדפוס, הרי הוא (מילה זו יתירה ואינה במקבילה) עשוי ככדור, הרי הוא פסול בלולב וחייב במעשרות – וגם אתרוג הבוסר פסול בלולב וחייב במעשרות, כי אפשר שרבי עקיבה סבור שרק בלולב צריך שהאתרוג יהיה פרי מושלם, אבל במעשרות כיוון שאתרוג בעודו בוסר ראוי כבר למאכל הוא חייב במעשרות, ובזה רבי עקיבה יחלוק על רבי שמעון.
עד כאן המקבילה בירושלמי מעשרות.
לפי רבי אילא, רבי יסא בשם רבי אלעזר, 'אתייא דרבי שמעון כשיטת רבי עקיבה רבו'. לפי רבי יוסה, לא זה מודה לזה ולא זה מודה לזה. ולפי סתם הירושלמי, 'מסתברא רבי שמעון יודי לרבי עקיבה, רבי עקיבה לא יודי לרבי שמעון'.
סוגיה במבנה דומה לסוגיה כאן נמצאת בירושלמי תרומות ח,ח ופסחים א,ז: "אמר רבי יוחנן: רבי יהושע ורבי שמעון שניהן אמרו דבר אחד. - אמר רבי אילא: רבי שמעון דבכורות ורבי יהושע דתרומות - לא הדין מודי לדין ולא הדין מודי לדין. - אמר רבי זעירא: מסתברא רבי שמעון מודי לרבי יהושע ורבי יהושע לא מודי לרבי שמעון".
בבבלי סוכה לו,א-ב אמרו: אתרוג מנומר - פסול. אתרוג ככדור - פסול. אתרוג הבוסר - רבי עקיבא פוסל וחכמים מכשירים. גידלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת - פסול.
אמר רבה: רבי עקיבא ורבי שמעון אמרו דבר אחד (יש להם שיטה אחת). רבי עקיבא - הא דאמרן. רבי שמעון מאי היא? דתנן: רבי שמעון פוטר את האתרוגים בקוטנם.
אמר ליה אביי: דלמא לא היא (אין זו אותה שיטה). עד כאן לא קאמר רבי עקיבא הכא, דבעינן "הדר" וליכא; אבל התם, כרבנן סבירא ליה (שאפילו אתרוג קטן חייב במעשרות). אי נמי: עד כאן לא קאמר רבי שמעון התם אלא דכתיב: "עשר תעשר את כל תבואת זרעך" - כדרך שבני אדם מוציאים לזריעה (חובת מעשר היא רק בתבואה בשלה שראויה לזריעה); אבל הכא, כרבנן סבירא ליה (שאפילו אתרוג הבוסר כשר למצוות ארבעת המינים).
ותו לא מידי.
רבה בבבלי, שאמר שרבי עקיבא ורבי שמעון אמרו דבר אחד, הוא כרבי אילא, רבי יסא בשם רבי אלעזר בירושלמי. אביי בבבלי, שאמר שרבי עקיבא לא יודה לרבי שמעון ורבי שמעון לא יודה לרבי עקיבא, הוא כרבי יוסה בירושלמי. אלא שאביי אמר שלרבי עקיבא אתרוג הבוסר פסול בלולב משום הכתוב, כמו שאמרו בסתם הירושלמי, אם כי אביי נקט את הכתוב "הדר" וסתם הירושלמי נקט את הכתוב "פרי". ואילו רבי יוסה בירושלמי אמר שלרבי עקיבא אתרוג הבוסר פסול בלולב וחייב במעשרות כמו שאר האתרוגים הפסולים המנויים בברייתא שהובאה בבבלי (בירושלמי הביאו מברייתא זו רק את המחלוקת באתרוג הבוסר).
אפשר ש"ותו לא מידי" בבבלי בא לשלול את מה שאמרו בסתם הירושלמי, שרבי שמעון יודה לרבי עקיבא ורבי עקיבא לא יודה לרבי שמעון.
נראה שמובן המונח "ותו לא מידי" אינו אלא סימון לביטוי, שלא מצאו העורכים האחרונים חומר נוסף לסוגיה זו ("ותו לא מידי", "תרביץ" לז, עמוד 38).
• • •
במשנה שנינו: "שיעור אתרוג קטן - רבי מאיר אומר: כאגוז".
מציעים גרסאות חלופיות עלומות שם של מקורות תנאיים: אנן תנינן: – אנחנו שָׁנינו (במשנתנו): כאגוז. אית תניי תני: – יש תנא (ש)שונה (את משנתנו בגרסה שונה, או ברייתא המקבילה למשנתנו): עד כאגוז.
ומציעים הסבר למקורות שהוצעו: מאן דאמר: – מי שאומר: כאגוז - כאגוז עצמו כשר – ש"כאגוז" משמע שכגודל אגוז הוא השיעור הקטן ביותר של אתרוג כשר. מאן דאמר: – (ו)מי שאומר: עד כאגוז - כאגוז עצמו פסול – ש"עד כאגוז" משמע שכגודל אגוז אינו בכלל השיעור הקטן ביותר של אתרוג כשר ("עד" ולא "עד" בכלל).
• • •
במשנה שנינו: "והגדול - כדי שיאחוז את שניהם בידו אחת; דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר: אפילו בשתי ידיו".
מציעים הסבר לדעתו של רבי יוסי במשנתנו: אמר (נראה שצריך לומר כמו בכמה ראשונים: 'סבר' - סובר) רבי יוסה – התנא שבמשנתנו: אילו הוה כתיב: – אילו היה כתוב: 'ולקחתם לכם... פרי עץ הדר וכפות תמרים' – המילה "כפות" בוי"ו החיבור, - יאות – יפה (שהיה לנו לומר שצריך ליטול שניהם, הלולב והאתרוג, ביד אחת, כיוון שהוי"ו מחברת את שניהם). לית כתיב – לא כתוב אלא: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם... פְּרִי עֵץ הָדָר, כַּפֹּת תְּמָרִים" (ויקרא כג,מ) – המילה "כפות" בלא וי"ו החיבור, - אפילו זה בידו אחת וזה בידו אחת – שאין לנו לומר שצריך ליטול שניהם ביד אחת, כיוון שאין וי"ו המחברת את שניהם, אלא אפילו כדי שיאחוז את הלולב ביד אחת והאתרוג ביד אחרת.
ומביאים ברייתא: אמרו עליו, על רבי עקיבה (תנא בדור השלישי, מגדולי התנאים), שנכנס לבית הכנסת – בחג הסוכות, ואתרוג על כתיפיו – כשהלך לבית הכנסת נשא אותו על כתיפו מפני גודלו הרב וכובדו, וכך נכנס לבית הכנסת. וכשנטל את הלולב והאתרוג אחז את הלולב ביד אחת והאתרוג ביד אחרת, וממעשה זה ראיה לדברי רבי יוסי.
בבבלי סוכה לו,ב אמרו: תניא: אמר רבי יוסי: מעשה ברבי עקיבא שבא לבית הכנסת ואתרוגו על כתיפו (ומכאן שמותר לצאת באתרוג גדול כל כך). אמר לו רבי יהודה: משם ראיה?! אף הם (חכמים שראוהו) אמרו לו: אין זה הדר.
• • •