משנה
אתרוג הגזול והיבש - פסול.
של האשירה ושל עיר הנדחת - פסול.
של ערלה – אתרוג של שלוש השנים הראשונות לנטיעת האילן, והוא אסור באכילה ובהנאה, - פסול.
של תרומה טמיאה – שאסורה באכילה, ודינה בשריפה, - פסול, ושל תרומה טהורה - לא יטול, ואם נטל – של תרומה טהורה, - כשר – יצא בו ידי חובתו.
ושל דמאי (פירות שקיים ספק האם הם חייבים במעשרות, שנובע בדרך כלל מחוסר ידע לגבי מקור הפירות, כגון פירות עם הארץ) – שאסור לאוכלו עד שיעשר, - בית שמי (בני בית המדרש שיסד שמאי, מחכמי הזוגות) פוסלין, ובית הלל (בני בית המדרש שיסד הלל, מחכמי הזוגות) מכשירין.
ושל מעשר שני בירושלם – שמצווה לאוכלו שם, - לא יטול, ואם נטל - כשר.
• • •
תלמוד
מביאים מדרש: כתיב: – כתוב (בפרשת חג הסוכות): "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם... פְּרִי עֵץ הָדָר" (ויקרא כג,מ) – כל אחד מכם חייב לקחת פרי של עץ הדר, ויש לפרש את הכתוב: - עץ שפריו הדר ועצו הדר – גם הפרי וגם העץ יפים ונאים במראם (המילה "הדר" מוסבת גם על "פרי" וגם על "עץ"). אי זה זה? זה אתרוג – שהאתרוג יש לו שני הסימנים: פריו הדר ועצו הדר.
ומבססים את הקביעה הזו באמצעות הוכחה בדרך השלילה: אין תימר: – אם תאמר: רימונא – הרימון, - יש להקשות על כך: פיריו הדר ואין עצו הדר – אין לרימון אלא אחד משני הסימנים (עץ הרימון לרוב בעל צורה שיחית, חסר גזע מרכזי ואינו מהודר, אך הפרי יפה מאוד), ולכן לא ייתכן לומר שהרימון זה "פרי עץ הדר". אין תימר: – (ו)אם תאמר: חרובה – החרוב, - יש להקשות על כך: עצו הדר ואין פיריו הדר – אין לחרוב אלא אחד משני הסימנים, ולכן לא ייתכן לומר שהחרוב זה "פרי עץ הדר". אלא כך יש לומר: אי זה זה? זה אתרוג – שהרי נשללה האפשרות ש"פרי עץ הדר" איננו אתרוג.
"הָדָר" (ויקרא כג,מ) - אמר רבי לוי (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי): שהוא דר באילנו משנה לחבירתה – וזה פרי האתרוג, שהוא מתקיים על האילן כשנה תמימה ("הדר" מתייחס לפרי).
אמר רבי תנחומא (בר אבא, אמורא ארץ ישראלי בדור החמישי): תירגם עקילס (גר שהתגייר לפני מרד בר כוכבא, בתקופת התנאים, וחיבר תרגום של המקרא ליוונית): "הָדָר" - הידור – מילה יוונית, שפירושה: מים, אילן שהוא גדל על פני המים – וזה עץ האתרוג ("עץ הדר" - עץ מים, עץ מושקה. "הדר" מתייחס לעץ. האתרוג היה בתקופת המשנה העץ היחידי שלא יכול להתקיים ללא השקאה. - שיטתו של עקילס היתה להשתמש במילים יווניות הדומות בצלילן למילים עבריות. יש המציע שאין כאן תרגום אלא העתקת המילה העברית "הדר" לאותיות יווניות).
ומציעים ברייתא: תני – שונה רבי שמעון בן יוחי (תנא בדור הרביעי): "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר" (ויקרא כג,מ) - עץ שפריו הדר ועצו הדר – ש"הדר" הוא תואר גם לעץ וגם לפרי, טעם פריו כטעם עצו, טעם עצו כטעם פריו – בתקופת המשנה והתלמוד אכלו גם את העלים והגבעולים הרכים (התימורות) של האתרוג, פריו דומה לעצו, עצו דומה לפיריו – במראה הירוק. ואי זה זה? זה אתרוג.
בספרא "אמור" פרשה יב נאמר: "פרי עץ" - עץ שטעם עצו דומה לפריו, זה אתרוג. - בן עזאי אומר: "הדר" - הדר באילנו משנה לחברתה.
ובויקרא רבה ל,ח ובפסיקתא דרב כהנא כז,ח נאמר: "פרי עץ הדר" - תני רבי חייא: עץ שטעם עצו ופריו שווים, זה אתרוג. - "הדר" - בן עזאי אומר: "הדר" - זה הדר באילנו משנה לשנה. - תרגם עקילס: "הדר" - הידור, שהוא דר על פני המים.
בבבלי סוכה לה,א אמרו: תנו רבנן: "פרי עץ הדר" - עץ שטעם עצו ופריו שווה. הווי אומר: זה אתרוג.
רבי אומר: אל תקרי 'הדר' אלא 'הַדִּיר', מה דיר זה (של כבשים) יש בו גדולים וקטנים, תמימים ובעלי מומים, הכי נמי (עץ זה של אתרוגים) יש בו גדולים וקטנים, תמימים ובעלי מומים. - אטו שאר פירות לית בהו גדולים וקטנים, תמימים ובעלי מומים? - אלא הכי קאמר: עד שבאים קטנים עדיין גדולים קיימים.
רבי אבהו / בן עזאי אמר: אל תקרי 'הדר' אלא 'הַדָּר' - דבר שדר באילנו משנה לשנה.
בן עזאי / רבי אבהו אומר: אל תקרי 'הדר' אלא 'הידור', שכן בלשון יווני קורים למים הידור. ואיזה הוא שגדל על כל מים? הווי אומר: זה אתרוג.
כאן התחלת מקבילה בירושלמי עירובין ג,ב.
במשנה עירובין ג,ב שנינו: מערבים (עירובי תחומים וחצרות) בדמאי.
מציעים שאלה או קביעה: רבי יעקב דרומייא – הדרומי (אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי, מהדרום (מלוד או מסביבתה)) בעי – שואל (מסתפק / דורש וחוקר ומעלה): מתניתא דלא כבית שמי – המשנה (המקור התנאי, והוא המשנה עירובין ג,ב) שלא כבית שמי (שיטת המשנה אינה מתאימה לשיטתם של בית שמי), דתנינן: – ששנינו (משנה סוכה ג,ה): ושל דמאי - בית שמי פוסלין, ובית הלל מכשירין. ושל מעשר שני בירושלם - לא יטול, ואם נטל - כשר – לשיטתם של בית שמי, כשם שאתרוג של דמאי פסול, כך אין מערבים בדמאי, ולכן המשנה שאומרת שמערבים בדמאי אינה כבית שמי.
עד כאן המקבילה בירושלמי עירובין.
קטע זה הועבר מעירובין לכאן.
• • •