משנה
מעשה שהביאו לרבן יוחנן בן זכאי (גדול החכמים בדור הראשון לתנאים) לטעום את התבשיל – בחג הסוכות, ולרבן גמליאל (ראש בית הדין ביבנה ותנא בדור השני) – הביאו בחג הסוכות, שתי כותבות (תמרים מיובשים) ודלי של מים, ואמרו: העלום לסוכה – שהם החמירו על עצמם שלא לאכול ושלא לשתות עראי חוץ לסוכה.
וכשנתנו לו לרבי צדוק (תנא בדור הראשון) – בחג הסוכות, אוכל – לחם, פחות מכביצה – מגודל ביצה בינונית של תרנגולת, ונטלו (בכתב יד אחד של המשנה: 'נטלו') במפה (יריעה של אריג (מקור המילה בלטינית)) – נטל את האוכל במפה בלי נטילת ידיים, ואכלו חוץ לסוכה – כדין, ולא החמיר על עצמו, ולא בירך אחריו – לאחר אכילתו.
בבבלי יומא עט,א אמרו: מעשה והביאו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל, ולרבן גמליאל שתי כותבות ודלי של מים, ואמרו: העלום לסוכה. ותני עלה: לא מפני שהלכה כך, אלא שרצו להחמיר על עצמם.
• • •
תלמוד
במשנה שנינו: "וכשנתנו לו לרבי צדוק אוכל פחות מכביצה... ולא בירך אחריו".
מציעים קביעה פרשנית שנדחית בהמשך: הוינן סברין מימר – היינו סוברים לומר, שלא בירך אחריו שלש ברכות – ברכת המזון, לפי שלא היה באוכל כביצה, וסבר שאין חייבים בברכת המזון אלא כשאוכלים לחם כשיעור ביצה (עיין משנה ברכות ז,ב), ויש להציע דיוק: הא – אבל ברכה אחת בירך אחריו (ברכה אחת בימי התנאים לא היתה ברכה אחת מעין שלוש המיוחסת לאמוראים. ראה בפירושנו לירושלמי ברכות פרק ו). ומציעים ברייתא השוללת את הקביעה: אשכח תני: – נמצא (תנא ש)שונה: לא בירך אחריו לא ברכה אחת ולא שלש ברכות.
כאן התחלת מקבילה בירושלמי ברכות ו,א.
ומציעים ברייתא: תני: – שונה (התנא): כל שאומרין עליו (במקבילה: 'אחריו') שלש ברכות – שמברכים לאחר אכילתו ברכת המזון, - אומרים לפניו "המוציא לחם מן הארץ" – מברכים לפני אכילתו ברכת הלחם. כל שאין אומרים אחריו שלש ברכות - אין אומרים לפניו "המוציא לחם מן הארץ".
ומציעים קושיה (בהצעת מקרה שממנו מקשים על הקביעה של הברייתא): התיבון: – השיבו (הקשו): הרי פחות מכזית אין אומרים עליו (במקבילה: 'אחריו') שלש ברכות! – הרי במקרה של אכילת לחם פחות מכזית ההלכה היא שאין מברכים לאחר אכילתו ברכת המזון! מעתה (אם כן) – אם דברי הברייתא נכונים, יש להקשות: לא יאמרו לפניו "המוציא לחם מן הארץ"! – לא יברכו ברכת הלחם לפני אכילת לחם פחות מכזית! והרי ההלכה היא שמברכים ברכת הלחם אף לפני אכילת לחם פחות מכזית! ולכן יש לפרוך את הקביעה של הברייתא!
ומתרצים את הקושיה (בהצעת מקרה שבו מדובר בברייתא): רבי יעקב בר אחא (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי והרביעי) אמר: לשאר המינין נצרכה – לשאר מיני מאכל, חוץ מלחם, כגון תבשיל שעשוי מחמשת מיני דגן, או לשאר מיני דגן, חוץ מחמשת מיני דגן, כגון אורז ודוחן שעשו מהם לחם, נצרכה הברייתא לומר (ללמד דין זה), שכל שאין אומרים אחריו שלוש ברכות - אין אומרים לפניו: "המוציא", שהברייתא באה לחלק בין לחם מחמשת מיני דגן, שאומרים לפניו ברכת הלחם ואומרים אחריו ברכת המזון, ובין שאר מיני מאכל ושאר מיני דגן, שאין אומרים לפניהם ברכת הלחם אלא "בורא מיני מזונות" ואין אומרים אחריהם ברכת המזון אלא ברכה אחת. אבל לחם מחמשת מיני דגן פחות מכזית - אומרים לפניו ברכת הלחם ואין אומרים אחריו לא ברכה אחת ולא ברכת המזון (כמו שאמרו לעיל).
עד כאן המקבילה בירושלמי ברכות.
המקבילה מקורה בברכות, ששם דנו לפני כן בברכת הלחם על פחות מכזית, ומשם הועתקה לכאן, משום שאמרו כאן שרבי צדוק לא בירך אחריו לא ברכה אחת ולא שלוש ברכות.
• • •