משנה
המקרה (התקין תקרה, כיסה מלמעלה) סוכתו בשפודין (קנים מחודדים בקצותם המשמשים לתחיבה בנתחי בשר לצלותם על האש) – של עץ, והם פסולים לסכך, משום שהם חשובים ככלים ומקבלים טומאה, או בארוכות המיטה (המוטות הארוכים של המיטה הנתונים לאורכה משני צדדיה) – של עץ, והם פסולים לסכך, משום שהם מקבלים טומאה, אם יש ריוח ביניהן כמותן – אם הרווח שבין שפוד לשפוד כרוחבו של שפוד, והרווח שבין ארוכה לארוכה כרוחבה של ארוכה, ונותן ברווחים סכך כשר, - כשירה – הסוכה.
החוטט (חופר ומוציא) בגדיש (ערימת תבואה שנקצרה, ציבור אלומות שנערמו יחד) לעשות לו סוכה – שהוציא את העומרים שבגדיש מלמטה, ועשה חלל כשיעור סוכה מתחת לעומרים שנשארו במקומם מלמעלה, והסכך נעשה מאליו, - אינה סוכה.
• • •
תלמוד
במשנה שנינו: "אם יש ריוח ביניהן כמותן - כשירה".
מציעים ברייתא: תני: – שונה (התנא): יותר מכמותן – צריך שיהיה הרווח שבין שפוד לשפוד יותר מרוחבו של שפוד, והרווח שבין ארוכה לארוכה יותר מרוחבה של ארוכה.
ומסבירים: חברייא אמרין: – החברים (קבוצת תלמידי החכמים) אומרים: שאין טפח נכנס לתוך טפח – צריך שיהיה הרווח שבין שפוד לשפוד יותר מרוחבו של שפוד, כדי שייתן ברווחים סכך כשר ברוחבם של השפודים, שכן אם יהיה הרווח שבין שפוד לשפוד כרוחבו של שפוד, יהיה קשה לתת ברווחים סכך כשר ברוחבם של השפודים, מפני שאין דבר שרוחבו טפח נכנס לתוך דבר אחר שרוחבו טפח, אלא לתוך דבר אחר שרוחבו גדול מעט מטפח, ונמצא שהסכך הפסול מרובה מן הסכך הכשר.
ומציעים קושיה: התיב – השיב (הקשה) רבי בא בר ממל (אמורא ארץ ישראלי בדור השני והשלישי): הרי כלי זכוכית, הרי טפח נכנס לתוך טפח! – הרי במקרה של כלי זכוכית, דבר שרוחבו טפח נכנס לתוך דבר שרוחבו טפח! מכאן שיש לפרוך את הקביעה שהחברים אומרים.
ומתרצים את הקושיה (בהצעת הבחנה בין שני המקרים): אמר רבי יוסה (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור הרביעי): תמן – שם (בכלי זכוכית), - נכנס ויוצא (צריך לומר: 'נכנס ואינו יוצא') – כלי זכוכית שרוחבו טפח נכנס לתוך דבר שרוחבו טפח, אך שלאחר שנכנס הכלי לתוכו אינו יוצא ממנו, ברם הכא – אבל כאן (בסוכה), - נכנס ואינו יוצא (צריך לומר: 'נכנס ויוצא') – בסוכה דינה שיהיה הסכך הכשר נכנס לתוך הרווחים וגם יוצא מהם, ולכן, כדי שייתן ברווחים סכך כשר ברוחבם של השפודים שיהיה נכנס ויוצא, צריך שיהיה הרווח שבין שפוד לשפוד יותר מרוחבו של שפוד (כך הגיה ופירש ב"שערי תורת ארץ ישראל").
בבבלי סוכה טו,ב אמרו: אמר רבי אמי: במעדיף (שעושה את הרווח בין השפודים גדול מעט מהם).
דברי רבי אמי בבבלי הם דברי הברייתא שבירושלמי.
• • •
במשנה שנינו: "החוטט בגדיש לעשות לו סוכה - אינה סוכה".
מה הטעם שאינה סוכה? -
רבי אבהו (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) אמר בשם רבי יוחנן (גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני): מפני שהיא – הסוכה, נראית כאוצר (מחסן, מקום ששמורים בו דברים שונים) – שאינה נראית כעשויה לצל, אלא נראית כעשויה לאוצר.
ומציעים ברייתא: תני – שונה (ברייתא) רבי חייה (בדור המעבר שבין התנאים לאמוראים): "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ" (דברים טז,יג) - לא מן העשוי לך – דרשו "תעשה" את הסוכה, כלומר, תעשה את הסכך לצל, ולא שיהיה הסכך עשוי מאליו. ולכן החוטט בגדיש לעשות לו סוכה - אינה סוכה, מפני שהסכך עשוי מאליו ולא הונח לשם סכך.
ומציעים מקרה נפקות בין שתי הדעות: מה נפק מביניהון? – מה יוצא מביניהם? ויש בה (נראה שצריך לומר כסגנון הירושלמי במקומות אחרים: 'עבר וישב בה') – במקרה שעבר על האיסור לחטוט בגדיש לעשות לו סוכה, וחטט בגדיש ועשה לו סוכה וישב בה. ומפרטים את הדין החל במקרה זה לפי שני החכמים: על דעתיה דרבי חייה – על (לפי) דעתו של רבי חייה, פסולה – הסוכה אפילו ישב בה, כי אינה סוכה מן התורה. על דעתיה דרבי יוחנן – על (לפי) דעתו של רבי יוחנן, כשירה – הסוכה אם ישב בה, ואינה סוכה רק לכתחילה, כי אינה סוכה משום איסור שאסרו חכמים.
• • •