משנה
מסככין – את כל הסוכה, בנסרין (קרשים, לוחות עץ); דברי רבי יהודה (בר אלעאי, מגדולי התנאים בדור הרביעי). ורבי מאיר (גדול התנאים בדור הרביעי) אוסר – לסכך את כל הסוכה בנסרים.
נתן עליה – על הסוכה שסיכך אותה בסכך כשר, נסר שהוא רחב ארבעה טפחים - כשירה – הסוכה, ובלבד שלא יישן תחתיו – אסור לשבת בסוכה תחת הנסר אלא תחת הסכך הכשר.
• • •
תלמוד
במשנה שנינו: "מסככין בנסרין; דברי רבי יהודה. ורבי מאיר אוסר".
רבי (צריך לומר: 'רב') ירמיה (בר אבא, אמורא בבלי בדור השני) אמר בשם רב (אמורא בבלי בדור הראשון, מגדולי האמוראים): בשיש בהן רוחב ארבעה נחלקו – רבי יהודה ורבי מאיר נחלקו בנסרים הרחבים ארבעה טפחים, שרבי מאיר אוסר לסכך בהם, מפני שנסרים אלה משמשים לקרות בהם תקרות בתים, וייעודם לעשיית תקרת בית בגלל שיעורם מבטל מהם דין סכך כשר, ורבי יהודה מתיר לסכך בהם. אבל בנסרים שאין בהם רוחב ארבעה טפחים - דברי הכל מסככים בהם.
רבי יסא (רבי אסי, אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) אמר בשם רבי יוחנן (גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני): במשופין (מהוקצעים, מוחלקים) בכלים (צריך לומר כמו להלן: 'לכלים') נחלקו – רבי יהודה ורבי מאיר נחלקו בנסרים המשופים כדי לעשות מהם כלים, שרבי מאיר אוסר לסכך בהם, משום שייעודם לעשיית כלים המקבלים טומאה על ידי שיפויים מבטל מהם דין סכך כשר, ורבי יהודה מתיר לסכך בהם. אבל בנסרים שאינם משופים לכלים - דברי הכל מסככים בהם (נסרים המשופים לכלים אינם בהכרח נסרים שיש בהם רוחב ארבעה) (פירוש טעמי רב ורבי יוחנן הוא לפי "מסכת סוכה של תלמוד בבלי, מקורותיה ודרכי עריכתה", עמוד 257).
ומציעים בעיה (בהצעת דיוק): והא (צריך לומר: 'הא') – הנה, רבי (צריך לומר: 'רב') ירמיה אמר בשם רב: בשיש בהן רוחב ארבעה נחלקו, הא – אבל במשופין לכלים - דברי הכל מותר?! (בתמיהה) – וכי יש לדייק שכלל החכמים (רבי יהודה ורבי מאיר) סבורים שמסככים בנסרים המשופים לכלים (שגם רבי מאיר מתיר לסכך בהם, שנסרים המשופים לכלים קלים מנסרים הרחבים ארבעה טפחים)?!
ופושטים את הבעיה (בהצעת היסק): מן מה דאמר – ממה שאומר רבי (צריך לומר: 'רב') ירמיה בשם רב: סיככה – את הסוכה, בשלביות (שליבות - מדרגות בסולם, חווקים) - פסולה – הסוכה, אם השלבים נקיבות, שהם משופים לכלים (ראה לעיל א,ד), ואמרין: – ואומרים: כרבי מאיר הורי – הורה (רב ירמיה בשם רב פסק הלכה שאין מסככים בשלביות כשיטת רבי מאיר), יש להסיק: הדא אמרה: – זאת אומרת: היא הדא, היא הדא – היא זאת, היא זאת (שני העניינים זהים, ואותה מחלוקת קיימת בשניהם, שגם בנסרים המשופים לכלים נחלקו רבי יהודה ורבי מאיר, שלרבי יהודה מסככים בהם, ולרבי מאיר אין מסככים בהם).
ומציעים בעיה (בהצעת דיוק): הא – הנה, רבי יוסי (צריך לומר: 'יסא'. - הסופר במסירה שלפנינו כתב 'הא ר' יוסה' וחזר וכתב 'הא ר' יוסי' ומחק את המילים 'יוסה הא', והיה צריך למחוק גם את המילה 'ר'' הראשונה. ובדפוס ונציה לא שמו לב למחיקת הסופר וכפלו את הלשון) אמר בשם רבי יוחנן: במשופין לכלים נחלקו, הא – אבל בשיש בהם רוחב ארבעה - דברי הכל אסור?! (בתמיהה) – וכי יש לדייק שכלל החכמים (רבי יהודה ורבי מאיר) סבורים שאין מסככים בנסרים הרחבים ארבעה טפחים (שגם רבי יהודה אוסר לסכך בהם, שנסרים הרחבים ארבעה טפחים חמורים מנסרים המשופים לכלים)?!
ופושטים את הבעיה (בהצעת היסק): מן מה דהורי – ממה שהורה רבי יסא בסדרא רבא – בסדר הגדול (בית המדרש הגדול של טבריה. - סידרא הוא מוסד ציבורי, שהיו בו בית ספר שבו לימדו מקרא, בית כנסת שבו התפללו או שמעו דרשה, ובית מדרש שבו עסקו בתלמוד ("מסביב ל'סידרא'", "בר אילן" ל-לא, עמודים 359-365)): מלתרה (קורה להחזקת תקרת הבניין (מקור המילה ביוונית)) – שסתמה רחבה ארבעה טפחים (ראה "הירושלמי כפשוטו", עמודים 228-229), - מסככין בה, ואמרין: – ואומרים: כרבי יודה הורי – הורה (רבי יסא פסק הלכה שמסככים במלתרה כשיטת רבי יהודה), יש להסיק: הדא אמרה: – זאת אומרת: היא הדא, היא הדא – היא זאת, היא זאת (שני העניינים זהים, ואותה מחלוקת קיימת בשניהם, שגם בנסרים הרחבים ארבעה טפחים נחלקו רבי יהודה ורבי מאיר, שלרבי יהודה מסככים בהם, ולרבי מאיר אין מסככים בהם).
בתוספתא סוכה א,ז שנו: מסככים בנסרים; דברי רבי יהודה. וחכמים (רבי מאיר של משנתנו) אוסרים.
בבבלי סוכה יד,א אמרו: "מסככים בנסרים; דברי רבי יהודה. ורבי מאיר אוסר".
אמר רב: מחלוקת בנסרים שיש בהם ארבעה, דרבי מאיר אית ליה גזירת תקרה (אוסר לסכך בהם, שמא ישב בביתו תחת תקרה ולא בסוכה, שכן תקרות הבתים עשויות מנסרים), ורבי יהודה לית ליה גזירת תקרה. אבל בנסרים שאין בהם ארבעה - דברי הכל כשירה.
ושמואל אמר: בשאין בהם ארבעה מחלוקת, אבל יש בהם ארבעה - דברי הכל פסולה. - אין בהם ארבעה, אפילו פחות משלושה - קנים בעלמא נינהו! (ומה טעם ייאסרו?) - אמר רב פפא: הכי קאמר: יש בהם ארבעה - דברי הכל פסולה. פחות משלושה - דברי הכל כשירה. כי פליגי - משלושה ועד ארבעה. מר סבר: כיוון דלית בהו / דליכא שיעור מקום (שמקום חשוב הוא מארבעה טפחים ומעלה) - לא גזרינן, ומר סבר: כיוון דנפקי להו מתורת לבוד (שדין לבוד חל רק בפחות משלושה טפחים) - גזרינן.
ובבבלי סוכה טו,א אמרו: אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: רישא (המשנה שנחלקו בנסרים) בנסרים משופים עסיקינן, ומשום גזירת כלים נגעו בה (ולא משום גזירת תקרה, שרבי מאיר אוסר לסכך בהם, אף על פי שאינם מקבלים טומאה, שמא יסכך בכלים המקבלים טומאה).
ולרב יהודה אמר רב, דאמר: סיככה בחוצים / בהוצים זכרים - כשירה, נקיבות - פסולה, ולא גזרינן / אלמא לא גזרינן זכרים אטו נקבות. הכא נמי לא גזרינן / לא נגזור נסרים משופים אטו כלים! על כורחך, רישא במאי פליגי? / פליגי בגזירת תקרה...
שיטות רב ורבי יוחנן בהעמדת מחלוקת רבי יהודה ורבי מאיר במשנה שוות בשני התלמודים. בירושלמי לא נמסרו בשם רב ובשם רבי יוחנן טעמי המחלוקת, אבל הבבלי מביא בשם רב שחולקים בגזירת תקרה ובשם רבי יוחנן שחולקים בגזירת כלים. שיטת שמואל אינה מובאת בירושלמי.
לפי הבבלי, שיטת רב היא, שרבי יהודה ורבי מאיר נחלקו בנסרים שיש בהם ארבעה, ומשום גזירת תקרה נגעו בה, אבל בנסרים משופים דברי הכל כשירה, שהרי רב הכשיר שלבים זכרים כדברי הכל ולא גזר בהם משום נקיבות שהם כלים. אבל לפי הירושלמי, שיטת רב היא, שרבי יהודה ורבי מאיר נחלקו גם בנסרים משופים, ורב פסל שלבים נקיבות כדברי רבי מאיר.
לפי הבבלי, שלבים זכרים הם כנסרים משופים, ושלבים נקיבות הם ככלים. ולפי הירושלמי, שלבים זכרים אינם כנסרים משופים לכלים, ושלבים נקיבות הם כנסרים משופים לכלים.
אפשר שהטעם של גזירת תקרה אינו מדברי רב עצמו אלא פירוש לדבריו לפי הסוגיה הסתמית בבבלי טו,א ("מסכת סוכה של תלמוד בבלי, מקורותיה ודרכי עריכתה", עמוד 252).
בירושלמי לא נזכרו הטעמים, לא גזירת תקרה לרב ולא גזירת כלים לרבי יוחנן, ומכאן ראיה שהטעמים בבבלי אינם מדברי רב ורבי יוחנן, אלא פירושים של תלמידים לאוקימתות של רב ורבי יוחנן.
בירושלמי נידון היחס בין שתי האוקימתות. מתוך דיון זה נראה, שלכל הדעות יש להחמיר בנסרים של ארבעה. ונראה שאילו הבינו בירושלמי את האוקימתות מטעם גזירת תקרה וגזירת כלים, לא היה אפשר לקבוע יחס זה ביניהם או כל יחס אחר, שאין להשוות כלל גזירה לגזירה. גם היחס של קל וחמור בין שתי הגזירות אינו הגיוני. ומכאן שבסוגיית הירושלמי לא פירשו את דברי רב ורבי יוחנן מטעם גזירה.
לפי מסקנת סוגיית הירושלמי נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה בכל הנסרים - בנסרים של ארבעה העשויים לתקרת בית ובנסרים משופים העשויים לכלים, שטעם אחד לשניהם, שהוכנו לשימוש פסול. מסקנה זו הוסקה מהוראותיהם של רב ירמיה ורבי יסא, שהם בעלי המסורות בשם רב ורבי יוחנן, ומכאן שלא נחלקו רב ורבי יוחנן, ומר אמר חדא ומר אמר חדא.
בניגוד לתפיסה הארץ ישראלית, פירשו בבבלי את האוקימתא של רבי יוחנן מטעם גזירת כלים, ועל יסוד זה הסיקו שרב חולק עליו ואין לו גזירת כלים. אך לפי הירושלמי מודה רב שגם בנסרים משופים נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה ואף שאין בהם ארבעה טפחים, ולא מטעם גזירה (שם, עמודים 256-258).
בבבלי יש סוכות הפסולות משום גזירה, כגון גזירת אוצר, גזירת תקרה וגזירת כלים. אבל בירושלמי (לפי פירושנו) אין סוכות הפסולות משום גזירה.
• • •
במשנה שנינו: "נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים - כשירה, ובלבד שלא יישן תחתיו".
מצמצמים את תחולת הקביעה: שמואל (מגדולי אמוראי בבל בדור הראשון) אמר: הדא דאת אמר – זאת שאתה אומר (דבר זה שאתה אומר, שנתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים - כשירה, ובלבד שלא יישן תחתיו), - לאורך – שנתן את הנסר לאורך הסוכה, דהיינו בסמוך ובמקביל לאחת מהדפנות (בלשון הבבלי: מן הצד), אבל לרוחב – אם נתן את הנסר לרוחב הסוכה, דהיינו בניצב לאחת מהדפנות (בלשון הבבלי: באמצע), - כשר (נראה שצריך לומר: 'פסול') – הסוכה פסולה.
רבי יוחנן (גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני) ורבי שמעון בן לקיש (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השני) תריהון אמרין – שניהם אומרים: בין לאורך בין לרוחב – גם אם נתן את הנסר לאורך הסוכה וגם אם נתן לרוחבה (בלשון הבבלי: בין מן הצד בין באמצע), - כשר – הסוכה כשירה, ובלבד שלא יישן תחתיו.
רבי זריקן (רבי זריקא, אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) אמר בשם רב המנונא (אמורא בבלי בדור השני): כדברי מי שהוא פוסל כאן פוסל כאן – לדברי רבי מאיר שהוא אוסר לסכך בנסרים הרחבים ארבעה טפחים, הוא אוסר לשבת בסוכה תחת נסר שהוא רחב ארבעה טפחים שנתן על הסוכה, שנסר שהוא רחב ארבעה טפחים הוא סכך פסול לדברי רבי מאיר, ורק לדברי רבי מאיר נחלקו שמואל ורבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש (אבל לדברי רבי יהודה שהוא מתיר לסכך בנסרים הרחבים ארבעה טפחים, הוא מתיר לשבת בסוכה תחת נסר שהוא רחב ארבעה טפחים שנתן על הסוכה).
רבי בון ורבי בון (שני רבי בון, האחד רבי בון בר חייה תלמידו המובהק של רבי זעירא, והשני רבי בון בר כהנא או רב אבין (רבין) ("לפירושו של מונח מוקשה בירושלמי", "סידרא" כא, עמוד 61). האחד מהם הוא רבי בון בר חייה הרגיל לשאול מרבי זעירא רבו, והשני ספק האם הוא רבי בון סתם, כלומר, רבין נחותא, או רבי בון בר כהנא ("אוצר לשונות ירושלמיים", עמוד 246, הערה 349).- מגיה הגיה במסירה שלפנינו 'רבין' במקום 'ר' בון') בעון קומי – שאלו לפני רבי זעורה (רבי זירא, מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השלישי): מה רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תריהון אמרין – שניהם אומרים? – מה טעמם שהם אומרים שאם נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים בין לאורך בין לרוחב - כשירה? אמר לון: – אמר להם (רבי זעורה): משֵּׁם (משום) שאין סכך פסול פוסל – את הסוכה, אלא בארבע אמות – רק אם הסכך הפסול רחב ארבע אמות, אבל אם הסכך הפסול רחב ארבעה טפחים - אינו פוסל את הסוכה. נסר שהוא רחב ארבעה טפחים הוא סכך פסול לדברי רבי מאיר, ולדעת רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש סכך פסול בין מן הצד בין באמצע פוסל רק בארבע אמות, אבל לדעת שמואל סכך פסול באמצע פוסל בארבעה טפחים ומן הצד פוסל בארבע אמות.
ומציעים קושיה (בהצעת מקור תנאי חולק): מתניתא פליגא – המשנה (המקור התנאי, והוא הברייתא להלן) חלוקה על רב המנונא (נראה שצריך לומר: 'על שמואל'): סוכה שאינה מחזקת אלא ראשו ורובו ושולחנו – סוכה קטנה, שיש בשטחה רק כדי ראשו של אדם ורוב גופו ושולחנו שהוא אוכל עליו, שבפחות מזה אין סוכה כשירה, והביא (צריך לומר: 'יביא') נסר – שהוא רחב ארבעה טפחים, ויצרף ממנו שלשה טפחים – יצרף שלושה טפחים מהנסר לסכך כשר שעל גבי הסוכה (ולא יצרף את הנסר כולו, שאם כן - הסוכה תיפסל)! אין תימר: – אם תאמר: לרוחב – אם תציע את האפשרות, שהברייתא מדברת במקרה שהוא נותן את הנסר לרוחב הסוכה (באמצע), - לית יכיל – אין אתה יכול (יש לדחות אפשרות זו על סמך המקור המוצע להלן), דאמר רבי זריקן בשם רב המנונא: כדברי מי שהוא פוסל כאן פוסל כאן – לדברי רבי מאיר נסר שהוא רחב ארבעה טפחים הוא סכך פסול, ולדעת שמואל סכך פסול באמצע פוסל בארבעה טפחים, ואף במקרה שהוא נותן את הנסר לרוחב הסוכה ומצרף ממנו שלושה טפחים - הסוכה פסולה (לדעת רבה בבבלי סוכה יז,א לפי רש"י, סכך פסול באמצע פוסל בסוכה קטנה בשלושה טפחים. אפשר שמשום כך, בסוכה קטנה במקרה שהוא נותן את הנסר לרוחב הסוכה ומצרף ממנו שלושה טפחים - הסוכה פסולה). מכאן שאפשרות זו אינה נכונה. אלא כן אנן קיימין – (ב)כך אנו עומדים (עוסקים), - לאורך – יש להציע, שהברייתא מדברת במקרה שהוא נותן את הנסר לאורך הסוכה (מן הצד), ואיפשר שלא יישן תחתיו?! (בתמיהה) – וכי אפשר במקרה זה שלא יישב בסוכה תחת הנסר?! והרי בסוכה קטנה במקרה שהוא נותן את הנסר מן הצד, אי אפשר שלא יישב תחתיו, ונמצא שהוא יושב תחת סכך פסול, שהרי נסר שהוא רחב ארבעה טפחים הוא סכך פסול לדברי רבי מאיר! הרי שלדעת שמואל, בסוכה קטנה אין להביא נסר ולצרף ממנו שלושה טפחים, בין אם ייתן את הנסר לרוחב ובין אם ייתן אותו לאורך, וקשה על דעתו מהברייתא המכשירה סוכה זו! (אין מתרצים קושיה זו. - לדעת רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש יש להציע, שהברייתא מדברת במקרה שהוא נותן את הנסר לרוחב הסוכה (באמצע), שאפשר שלא יישן תחתיו, ולדעתם סכך פסול באמצע אינו פוסל בארבעה טפחים).
בבבלי סוכה יד,א אמרו: תנן: נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים - כשירה, ובלבד שלא יישן תחתיו. בשלמא לשמואל דאמר: בשאין בהם ארבעה מחלוקת, אבל יש בהם ארבעה - דברי הכל פסולה, משום הכי לא יישן תחתיו (שהרי נסר זה פסול לכל הדעות). אלא לרב דאמר: בשיש בהם ארבעה מחלוקת, אבל אין בהם ארבעה - דברי הכל כשירה, לרבי יהודה אמאי לא יישן תחתיו? (והלא לשיטתו נסר זה כשר לסיכוך!) - מי סברת דברי הכל היא (אף לשיטת רבי יהודה)? סיפא אתאן לרבי מאיר (ולשיטתו בלבד אסור לישון תחתיו).
דברי רב המנונא בירושלמי "כדברי מי שהוא פוסל כאן פוסל כאן" הם לפי פירושנו דברי הבבלי לדעת רב "סיפא אתאן לרבי מאיר".
בבבלי סוכה יז,ב אמרו: אמר רב יהודה אמר שמואל: סכך פסול, באמצע - פוסל בארבעה (טפחים), מן הצד - פוסל בארבע אמות. ורב אמר: בין מן הצד בין באמצע - בארבע אמות.
תנן: נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים - כשירה. בשלמא לרב דאמר: בין באמצע בין מן הצד - בארבע אמות - משום הכי כשירה (שהרי הנסר אינו רחב ארבע אמות). אלא לשמואל דאמר: באמצע - בארבעה, אמאי כשירה? - הכא במאי עסיקינן, מן הצד (אבל אם נתנו באמצע - פסולה).
דעת שמואל בבבלי כדעתו בירושלמי לפי פירושנו והגהתנו: סכך פסול, באמצע - פוסל בארבעה טפחים, מן הצד - פוסל בארבע אמות. דעת רב בבבלי כדעת רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש בירושלמי לפי פירושנו: סכך פסול, בין מן הצד בין באמצע - פוסל בארבע אמות.
• • •