משנה
העושה סוכתו תחת האילן – שענפי האילן סוככים על גבי הסכך של הסוכה, - כאילו עשאה בתוך הבית – תחת תקרת הבית, והיא פסולה, לפי שהסיכוך בא גם מענפי האילן שהם פסולים לסכך (דבר המחובר לקרקע פסול לסכך).
סוכה על גבי סוכה - העליונה כשירה, והתחתונה פסולה – שהרי היא כאילו עשאה בתוך הבית. רבי יהודה (בר אלעאי, מגדולי התנאים בדור הרביעי) אומר: אם אין דַּיּוֹרִין (דיירים) בעליונה - התחתונה כשירה – משום שהעליונה אינה נחשבת כדירה.
• • •
תלמוד
במשנה שנינו: "סוכה על גבי סוכה - העליונה כשירה, והתחתונה פסולה".
שואלים: שני סככין זה על גבי זה – סוכה המסוככת בשני סככים שיש חלל ביניהם, העליון חמתו מרובה מצילתו – שהוא לעצמו סכך פסול, התחתון אין חמתו מרובה מצילתו (נראה שהמילה 'אין' יתירה, שהרי אם התחתון צילתו מרובה מחמתו, אין צורך בצירוף הסככים; ועוד, שבהמשך נאמר שעל ידי צירוף שני הסככים צילתם מרובה מחמתם, ומשמע שבלי צירוף העליון, התחתון אין צילתו מרובה מחמתו) – שגם הוא לעצמו סכך פסול, על ידי זה ועל ידי זה צילתן מרובה מחמתן, כמה יהא ביניהן ויצטרפו? – עד כמה יהיה גובה החלל שבין שני הסככים כדי שיצטרפו להיחשב סכך אחד כשר ותהיה הסוכה כשירה?
ומשיבים (בהבאת מחלוקת אמוראים): תרין אמורין – שני אמוראים (נחלקו בדבר). חד אמר: – (חכם) אחד אומר: עשרה – אם יש בין שני הסככים עד גובה עשרה טפחים, הם מצטרפים להיחשב סכך אחד, והסוכה כשירה. אבל אם גובה החלל שבין שני הסככים הוא עשרה טפחים, שהוא שיעור גובהה הקטן ביותר של סוכה כשירה, אינם מצטרפים להיחשב סכך אחד, והסוכה פסולה משום שהסכך התחתון חמתו מרובה מצילתו, וחורנה אמר: – ו(החכם) האחר אומר: ארבעה – אם יש בין שני הסככים עד גובה ארבעה טפחים, הם מצטרפים להיחשב סכך אחד, והסוכה כשירה. אבל אם גובה החלל שבין שני הסככים הוא ארבעה טפחים, אינם מצטרפים להיחשב סכך אחד, והסוכה פסולה.
ומציעים קושיה: מתיב מאן דאמר – משיב (מקשה) מי שאומר: עשרה למאן דאמר – למי שאומר: ארבעה: משֵּׁם (משום) אהל? מצאנו אוהל שהוא טפח! – האם ארבעה טפחים שאתה אומר הוא משום אוהל, שחלל בגובה ארבעה טפחים נחשב אוהל? אם כן, לא היה לך לומר ארבעה טפחים אלא טפח, שכן כך ההלכה שחלל בגובה טפח נחשב אוהל לעניין טומאת המת (משנה אהילות ג,ז)! - אין משיבים על קושיה זו.
בבבלי סוכה י,א אמרו: וכמה יהא בין סוכה לסוכה (סוכה על גבי סוכה שבמשנתנו) ותהא התחתונה פסולה / ותיפסל התחתונה (משום סוכה תחת סוכה)? -
אמר רב הונא: טפח, שכן מצינו באוהל הטומאה טפח (חלל טפח מחשיב מקום להיות אוהל לעניין טומאת המת).
רב חסדא ורבה בר רב הונא דאמרי תרווייהו: ארבעה (טפחים), שלא מצינו מקום פחות מארבעה.
ושמואל אמר: עשרה (טפחים). - מאי טעמא דשמואל? - כהכשרה כך פסולה. מה הכשרה בעשרה, אף פסולה בעשרה.
הסדר בבבלי: טפח, ארבעה, עשרה. הסדר בירושלמי הפוך.
הקשר בין סוגיות הבבלי והירושלמי בולט בגלל דעות החכמים הזהות, אלא שנושא הדיון שונה. לפי המסורת הבבלית, הדעות מיוחסות לשמואל, לרב חסדא ורבה בר רב הונא ולרב הונא. המסורת הארץ ישראלית לא שמרה על זיהוי שמות החכמים, אלא מסרה את שתי הדעות הראשונות בשם "תרין אמורין", והדעה השלישית לא נמסרה כדעה לעצמה אלא כקושיית האומר עשרה לאומר ארבעה.
לפי המסורת הבבלית, החכמים נחלקו בדין סוכה על גבי סוכה שהתחתונה פסולה, והם דנו בשאלת המרחק הקטן ביותר לפסילת הסוכה התחתונה. לפי המסורת הארץ ישראלית, מחלוקת החכמים נמסרה בשאלת צירוף שני סככים שחמתם מרובה מצילתם לשם הכשרת הסוכה התחתונה, והחכמים דנו בשאלת המרחק הגדול ביותר בין הסככים להכשרת הסוכה התחתונה ("מסכת סוכה של תלמוד בבלי, מקורותיה ודרכי עריכתה", עמוד 150).
• • •
במשנה שנינו: "רבי יהודה אומר: אם אין דיורין בעליונה - התחתונה כשירה".
מציעים שאלה: מה? – איזו משתי אפשרויות המפורטות בהמשך היא נכונה? דיורין ממש – האם כוונת רבי יהודה במילה "דיורים" - דיירים ממש (לפי זה, אם אין דיירים הדרים בסוכה העליונה - התחתונה כשירה), או אפילו ראויה לדיורין – או האם כוונת רבי יהודה במילה "דיורים" - ראויה לדיירים, ולא רק דיירים ממש (לפי זה, רק אם אין הסוכה העליונה ראויה לדירה - התחתונה כשירה, אבל אם הסוכה העליונה ראויה לדירה, אף על פי שאין דיירים הדרים בה - התחתונה פסולה)?
ופושטים את הבעיה: מן מה דתנא חד סב קומי – ממה ששנה (ברייתא) זקן אחד לפני רבי זעורה (רבי זירא, מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השלישי): רבי יהודה אומר: אם אין דיורין בעליונה - (ו)אפילו התחתונה כשירה, ולית בר נש אמר: – ואין אדם אומר: "אפילו", אלא דהוא מודה על קדמייתא – אלא שהוא מודה על (ההלכה) הראשונה (רבי יהודה האומר "אפילו", לפי מה ששנה זקן אחד, סבור, שאם אין דיורים בעליונה - אפילו התחתונה כשירה, וכל שכן שהעליונה כשירה), הדא אמרה: – זאת אומרת: דיורין ממש – יש להסיק שכוונת רבי יהודה במילה "דיורים" - דיירים ממש (כי אם כוונתו במילה "דיורים" - דיירים ממש, הרי שנכונה דעתו שאם אין דיירים הדרים בסוכה העליונה אבל היא ראויה לדירה - אפילו התחתונה כשירה, וכל שכן שהעליונה כשירה. אבל אילו כוונתו במילה "דיורים" - ראויה לדיירים, הרי שאין נכונה דעתו שאם אין הסוכה העליונה ראויה לדירה - אפילו התחתונה כשירה, וכל שכן שהעליונה כשירה, כי כשאין העליונה ראויה לדירה - פסולה היא).
בבבלי סוכה י,א אמרו: תנן: רבי יהודה אומר: אם אין דיורים בעליונה - התחתונה כשירה. - מאי "דיורים"? אילימא: דיורים ממש - אטו דיורים קא גרמי לה? (שאין הבדל אם יש או אין דיירים בעליונה!) אלא לאו: שאינה ראויה לדירה. היכי דמי? דלא גבוהה עשרה...
כי אתא רב דימי אמר: אמרי במערבא: אם אין התחתונה יכולה לקבל (להחזיק על גבי הסכך) כרים וכסתות של העליונה - התחתונה כשירה (שהעליונה אינה ראויה לדירה)...
לפי הבבלי, דיורים - ראויה לדירה. ולפי הירושלמי, דיורים - דיורים ממש.
לפי הירושלמי, התנאים נחלקו בראויה לדירה, שלדעת תנא קמא, אם עליונה ראויה לדירה - תחתונה פסולה, ולדעת רבי יהודה, אין תחתונה פסולה אלא אם כן יש בעליונה דיורים ממש. אבל לפי הבבלי, התנאים נחלקו באין ראויה לדירה, שלדעת תנא קמא, אף אם עליונה אינה ראויה לדירה - תחתונה פסולה, ולדעת רבי יהודה, אם עליונה ראויה לדירה - תחתונה פסולה. לפי הירושלמי, אם עליונה אינה ראויה לדירה - תחתונה כשירה לדברי הכל.
רב דימי בא לפרש את שיטת רבי יהודה, ולפי זה נחלקו התנאים באין ראויה לדירה.
מה שאמרו במערבא לפי רב דימי מנוגד לירושלמי המפרש דיורים ממש.
סוגיית הירושלמי אינה קושרת כלל את שאלת ראויה לדיורים למחלוקת החכמים שלעיל, שנחלקו לפי מסורת הירושלמי בשאלת צירוף סככים, שאינה עניין לסוכה על גבי סוכה של מחלוקת התנאים ("מסכת סוכה של תלמוד בבלי, מקורותיה ודרכי עריכתה", עמוד 158).
• • •