משנה
המשלשל (המוריד) דפנות מלמעלן למטן – שהתחיל לעשות את הדפנות למעלה סמוך לסכך, והמשיך ועשה אותן מלמעלה למטה, ולא הגיע עד לקרקע, אם גבוהה – הסוכה, מן הארץ שלשה טפחים – שהדפנות גבוהות מן הקרקע שלושה טפחים או יותר, - פסולה – הסוכה. אבל אם אין הדפנות גבוהות מן הארץ שלושה טפחים, הרי הן כמחוברות לארץ; מלמטן למעלן – שהתחיל לעשות את הדפנות למטה סמוך לקרקע, והמשיך ועשה אותן מלמטה למעלה, ולא הגיע עד לסכך, אם גבוהה מן הארץ עשרה טפחים – שהדפנות גבוהות מן הקרקע עשרה טפחים או יותר, - כשירה – הסוכה. רבי יוסי (בר חלפתא, תנא בדור הרביעי) אומר: כשם שמלמטן למעלן עשרה טפחים, כך מלמעלן למטן עשרה טפחים – אם גובה הדפנות עשרה טפחים - הסוכה כשירה, אפילו הן גבוהות מן הארץ שלושה טפחים או יותר.
הרחיק את הסיכוך (כסוי) מן הדפנות שלשה טפחים – שיש רווח של שלושה טפחים בין הדופן לסכך באורך הסוכה או ברוחבה, - פסולה – הסוכה, שאוויר פוסל מן הצד בשלושה טפחים.
תלמוד
במשנה שנינו: "רבי יוסי אומר: כשם שמלמטן למעלן עשרה טפחים, כך מלמעלן למטן עשרה טפחים".
כאן התחלת מקבילה בירושלמי עירובין ח,ח.
מציעים פרשנות מצמצמת: אמר רבי יוחנן (גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני): לא אמר רבי יוסה אלא לעניין סוכה – רק בדיני סוכה אמר רבי יוסי שמחיצה בגובה עשרה טפחים הגבוהה מן הארץ שלושה טפחים או יותר נחשבת מחיצה, אבל לעניין שבת אף רבי יוסי מודה – בדיני שבת רבי יוסי מודה שמחיצה זו אינה נחשבת מחיצה, מפני שסוכה קלה, שאינה אלא מצוות עשה, ושבת חמורה, שיש בה חיוב מיתה.
ומציעים היסק ממקור אמוראי: מילתיה דרבי חנינה (בר חמא, אמורא ארץ ישראלי בדור הראשון) אמרה: – דברו של רבי חנינא אומר: אף לעניין שבת – גם בדיני שבת אמר רבי יוסי שמחיצה זו נחשבת מחיצה, שלא כדברי רבי יוחנן, דאמר רבי חנינה: שלטון (מושל) בא לציפורין (עיר בגליל התחתון) ותילו (ותלו) לו (מגיה במסירה שלפנינו מחק 'לו' וכתב 'בו', אולי בהשפעת הלשון הדומה לעיל א,ג, אבל גם במקבילה: 'לו'. הצורה 'תִּלּוּ' ישנה ביחזקאל כז,י-יא) קיטיות (יריעות (מקור המילה ביוונית)) – על גבי עמודים, כדי להגן עליו מפני השמש, והתיר רבי ישמעאל בירבי יוסי (תנא בדור החמישי, בנו של התנא רבי יוסי) לטלטל תחתיהן – לטלטל בשבת תחת היריעות התלויות ברשות הרבים, בשיטת אביו – לפי רבי חנינה, רבי ישמעאל בירבי יוסי שהתיר לטלטל תחת היריעות הורה כדעת רבי יוסי אביו שאמר שמחיצה בגובה עשרה טפחים הגבוהה מן הארץ שלושה טפחים או יותר נחשבת מחיצה לעניין שבת, והטעם הוא שרואים את המחיצה כאילו היא יורדת למטה וסותמת, ואף ביריעות התלויות על גבי עמודים רואים את קצות היריעות כאילו הם יורדים למטה ויוצרים מחיצות.
ומציעים קשר בין דברי אמוראים: רבי יוסי בירבי בון (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור החמישי) אמר בשם רבי שמואל בר רב יצחק (אמורא בדור השלישי): אתייא דרבי יוסי בן חנינה (אמורא ארץ ישראלי בדור השני) – באה (הולכת שיטתו) של רבי יוסי בן חנינה (המובאת להלן), כרבי חנינה – שלפי שיטת שניהם, גם בדיני שבת אמר רבי יוסי שמחיצה הגבוהה מן הארץ שלושה טפחים או יותר נחשבת מחיצה, ותריהון פליגין על שיטתיה דרבי יוחנן – ושניהם (רבי יוסי בן חנינה ורבי חנינה) חלוקים על שיטתו של רבי יוחנן (שלפי שיטתו, בדיני שבת לא אמר רבי יוסי שמחיצה הגבוהה מן הארץ שלושה טפחים או יותר נחשבת מחיצה), ומביאים מקור לדברי האמורא האחר: דאמר רבי יוחנן (צריך לומר כמו שהגיהו מפרשי הירושלמי: 'דאמר רבי יוסי בן חנינה'. - מסתבר שיש לגרוס כך, שהרי הוא בא להוכיח שרבי יוסי בן חנינה כרבי חנינה, ועדיין לא נזכר רבי יוסי בן חנינה בסוגיה. ועוד, שרבי יוחנן אמר לעיל: "לא אמר רבי יוסה אלא לעניין סוכה", וזה בניגוד ל"שלשתן אמרו דבר אחד" שבמאמר זה ("מסכת סוכה של תלמוד בבלי, מקורותיה ודרכי עריכתה", עמוד 281, הערה 1). - הגרסה 'יוחנן' היא אשגרה, שכיוון שסופו של המשפט הקודם התייחס לשיטת רבי יוחנן, שיערו המעתיקים שההמשך מציע את שיטתו, על אף שלמעשה דעת רבי יוחנן הופיעה לעיל ("אמרו דבר אחד", 91 JQR, עמוד 120, הערה 72). - אפשר שהגרסה 'יוחנן' היא אשגרה ממקומות אחרים, שכן כשהמונח "אמרו דבר אחד" בא בפי אמוראים בירושלמי הוא בא במקרים רבים בפי רבי יוחנן. ואפשר שהגרסה 'יוחנן' היא בהשפעת הבבלי, ששם אמרו: "אמר רבי יוחנן: רבי יהודה בשיטת רבי יוסי אמרה, דאמר: מחיצה תלויה מתרת", כמו בירושלמי כאן): רבי יודה (בר אלעאי, מגדולי התנאים בדור הרביעי) ורבי יוסה ורבי חנניה בן עקביה (תנא בדור הרביעי) שלשתן אמרו דבר אחד – שמחיצה שאינה גמורה נחשבת מחיצה לעניין שבת, ואין צורך במחיצות גמורות, כמפורש להלן.
רבי יודה - דגשרים המפולשין (פתוחים מכאן ומכאן) – של (משנת) גשרים המפולשין (ששנינו במשנה עירובין ט,ד: "גשרים המפולשים - מטלטלים תחתיהם בשבת; דברי רבי יהודה" - גשרים ברשות הרבים הפתוחים משתי רוחות מתחתיהם, אבל בשתי הרוחות האחרות מחיצות מחזיקות את הגשרים, מותר לכתחילה לטלטל תחת הגשרים בשבת, אף על פי שאין אלא שתי מחיצות, מפני שהם רשות הרבים מקורה, ובשני הצדדים הפתוחים אנו רואים את קצות התקרה כאילו הם יורדים למטה ויוצרים מחיצות).
רבי יוסי - ההן דהכא – (החכם) הזה של כאן (ששנינו במשנה כאן לעניין סוכה שאמר רבי יוסי שמחיצה הגבוהה מן הארץ שלושה טפחים או יותר נחשבת מחיצה, וכן גם לעניין שבת. מכאן ששיטתו של רבי יוסי בן חנינה כרבי חנינה).
רבי חנניה בן עקביה - דתני: – ששונה (התנא): שלשה דברים התיר רבי חנניה בן עקביה: התיר עצה (החלק הקשה בצמחים שונים) שבים – אסור להטמין בשבת תבשיל חם בתוך חומר אוגר חום כשהוא לח, כיוון שהחומר הלח עשוי ליצור תוספת חום. ובא רבי חנניה בן עקביה והתיר להטמין אוכל בעצה שבאה מן הים (בבבלי עירובין פז,ב פירשו דבר זה בדרך אחרת), והתיר כצוצרה (גזוזטרה (מילה שמקורה ביוונית)) – רחבה הבולטת בקיר הבניין כלפי חוץ, ששנינו בתוספתא עירובין ו,כז: "רבי חנניה בן עקביא אומר: גזוזטרה שהיא למעלה מן הים גבוהה עשרה טפחים - נוקבה ומשלשל וממלא הימנה בשבת" - מותר לשאוב מים מהים בשבת דרך חור שברצפת הגזוזטרה, ואין צורך במחיצות גמורות מתחת לגזוזטרה, שרואים את קצות הגזוזטרה כאילו הם יורדים למטה ויוצרים מחיצות / שרואים את המחיצות שסביב הגזוזטרה כאילו הן יורדות למטה ויוצרות מחיצות גבוהות עשרה טפחים מכל הצדדים, ומכוח מחיצות אלה מותר לשאוב מים דרך החור (בשני התלמודים מגבילים את דברי רבי חנניה בן עקביה הרבה), והתיר הבאת לונטיות (מגבת (מילה שמקורה ביוונית)) – ששנינו במשנה שבת כב,ה: "הרוחץ במערה או במי טבריה - מסתפג אפילו בעשר לונטיות ולא יביאם בידו" - הרוחץ מותר לנגב את הגוף לכתחילה, אבל אסור להחזיר את המגבת מבית המרחץ לביתו (במקום שמותר לטלטל אותה בשבת), משום שהיא ספוגה במים ויש חשש שיסחוט אותם ממנה אגב נשיאתה. ההלכה שבמשנה השתנתה, ורבי חנניה בן עקביה התיר החזרת המגבת לבית ולא חשש שמא יסחוט.
עד כאן המקבילה בירושלמי עירובין.
דעות התנאים המקושרות כאן ("אמרו דבר אחד") מבוססות על שיקולים הלכתיים שונים: הקביעות של רבי יוסי ורבי חנניה בן עקביה מבוססות על ההנחה שמחיצה תלויה נחשבת מחיצה, בעוד שהקביעה של רבי יהודה מבוססת על עיקרון אחר: "פי תקרה יורד וסותם", שבניגוד לרעיון של מחיצה תלויה, מתאים אף אם הדבר התלוי אינו מחיצה אלא כל סוג של מבנה עם קצה. לכן כל התנאים שדעותיהם מקושרות כאן מסכימים שמחיצה ממש אינה הכרחית להתיר טלטול, על אף שהם מדברים על סוגים שונים של מעין מחיצה המתירה זאת. אף על פי כן, אין ראיה שחכמים אלה חלוקים זה על זה, הם רק מדברים על סוגים שונים של מבנים ("אמרו דבר אחד", 91 JQR, עמודים 120-121).
בבבלי סוכה טז,א-ב אמרו: משנה. המשלשל דפנות מלמעלה למטה, אם גבוהות מן הארץ שלושה טפחים - פסולה; מלמטה למעלה, אם גבוהות עשרה טפחים - כשירה. רבי יוסי אומר: כשם שמלמטה למעלה עשרה טפחים, כך מלמעלה למטה עשרה טפחים.
תלמוד. במאי קמיפלגי? מר (רבי יוסי) סבר: מחיצה תלויה (שאינה מגיעה עד למטה) מתרת (ונחשבת כיורדת עד למטה וסותמת), ומר (התנא הראשון) סבר: מחיצה תלויה אינה מתרת.
תנן התם: בור שבין שתי חצירות (שלא עירבו) - אין ממלאים ממנו (מים) בשבת (שהשואב ממנו הרי הוא כמטלטל מחצר לחצר), אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים (בבור בין שתי החצירות) בין מלמעלה בין מלמטה בין בתוך אוגנו. אמר רבי יהודה: לא תהא מחיצה (בבור) גדולה מן הכותל שביניהן (שבין החצירות העובר מעל הבור). - אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: רבי יהודה בשיטת רבי יוסי אמרה, דאמר: מחיצה תלויה מתרת (המחיצה התלויה מעל הבור נחשבת כיורדת וסותמת).
ולא היא, לא רבי יהודה סבר לה כרבי יוסי, ולא רבי יוסי סבר לה כרבי יהודה. לא רבי יהודה סבר לה כרבי יוסי - עד כאן לא קאמר רבי יהודה התם (שמחיצה תלויה מתרת) אלא בעירובי חצירות דרבנן, אבל הכא סוכה דאורייתא - לא. ולא רבי יוסי סבר לה כרבי יהודה - עד כאן לא קאמר רבי יוסי הכא אלא בסוכה דמצוות עשה הוא, אבל בשבת דאיסור סקילה הוא - לא. ואם תאמר: מעשה שנעשה בציפורי (שסמכו על מחיצות תלויות בשבת) על פי מי נעשה? לא על פי רבי יוסי אלא על פי רבי ישמעאל ברבי יוסי.
ומאי מעשה? דכי אתא רב דימי אמר: פעם אחת שכחו ולא הביאו ספר תורה מערב שבת (לבית הכנסת), למחר פירסו סדינים על גבי עמודים (שהיו בין בית הכנסת למקום שהיה בו הספר) והביאו ספר תורה וקראו בו. - פירסו סלקא דעתך? לכתחילה היכי פרסי? אלא: מצאו סדינים פרוסים על גבי עמודים, והביאו ספר תורה וקראו בו.
ובבבלי עירובין פו,א-פז,ב אמרו: משנה. בור שבין שתי חצירות - אין ממלאים ממנו בשבת, אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים בין מלמעלה בין מלמטה בין מתוך אוגנו. אמר רבי יהודה: לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהם.
תלמוד. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: רבי יהודה בשיטת רבי יוסי אמרה, דאמר: מחיצה תלויה מתרת. דתנן: המשלשל דפנות מלמעלה למטה, אם גבוהות מן הארץ שלושה טפחים - פסולה; מלמטה למעלה, אם גבוהות עשרה טפחים - כשירה. רבי יוסי אומר: כשם שמלמטה למעלה עשרה טפחים, כך מלמעלה למטה עשרה טפחים. - ולא היא, לא רבי יהודה סבר לה כרבי יוסי, ולא רבי יוסי סבר לה כרבי יהודה. לא רבי יהודה סבר לה כרבי יוסי - עד כאן לא קאמר רבי יהודה אלא בעירובי חצירות דרבנן, אבל סוכה דאורייתא - לא. ולא רבי יוסי סבר לה כרבי יהודה - עד כאן לא קאמר רבי יוסי אלא בסוכה דמצוות עשה הוא, אבל בשבת דאיסור סקילה הוא - לא. ואם תאמר: אותו מעשה שנעשה בציפורי על פי מי נעשה? לא על פי רבי יוסי אלא על פי רבי ישמעאל ברבי יוסי.
ומאי מעשה? דכי אתא רב דימי אמר: פעם אחת שכחו ולא הביאו ספר תורה מבעוד יום, למחר פירסו סדינים על גבי עמודים והביאו ספר תורה וקראו בו. - פירסו? לכתחילה מי שרי? והא הכל מודים שאין עושים אוהל עראי בשבת! (והפורס סדינים על עמודים הריהו כעושה אוהל) - אלא: מצאו סדינים פרוסים על גבי עמודים, והביאו ספר תורה וקראו בו.
אמר רבה: רבי יהודה ורבי חנניא בן עקביא אמרו דבר אחד. רבי יהודה - הא דאמרן. רבי חנניא בן עקביא - דתניא: רבי חנניא בן עקביא אומר: גזוזטרא שיש בה ארבע אמות על ארבע אמות (והיא תלויה מעל למים) - חוקק בה (חור של) ארבעה על ארבעה (טפחים) וממלא.
תנו רבנן: שלושה דברים התיר רבי חנניא בן עקביא לאנשי טבריא: ממלאין מים מגזוזטרא בשבת, וטומנים בעצה, ומסתפגים באלונטית.
לפי הבבלי, אמר רבה בר בר חנה בשם רבי יוחנן ש"רבי יהודה בשיטת רבי יוסי אמרה", ורבי יוסי סבר כרבי יהודה, הרי שאף לעניין שבת אמר רבי יוסי. ואילו לפי הירושלמי, אמר רבי יוחנן ש"לא אמר רבי יוסה אלא לעניין סוכה אבל לעניין שבת אף רבי יוסי מודה".
לפי הבבלי, רבי יהודה שסבור כרבי יוסי הוא רבי יהודה של משנת עירובין ח,ו: "בור שבין שתי חצירות". ואילו לפי הירושלמי, רבי יהודה שסבור כרבי יוסי הוא רבי יהודה של משנת עירובין ט,ד: "גשרים המפולשים".
לפי הבבלי, המעשה בציפורי לא נעשה על פי רבי יוסי אלא על פי רבי ישמעאל ברבי יוסי. ואילו לפי רבי חנינה בירושלמי, רבי ישמעאל ברבי יוסי עשה את המעשה בציפורי על פי רבי יוסי.
בבבלי: "אמר רבה: רבי יהודה ורבי חנניא בן עקביא אמרו דבר אחד". ובירושלמי: "אמר רבי יוסי בן חנינה: רבי יודה ורבי יוסה ורבי חנניה בן עקביה שלשתן אמרו דבר אחד".
נראה שהדים מהדעה ברבי יוחנן בירושלמי (שלא כרבה בר בר חנה בבבלי) הגיעו לבבלי ולכן אמרו "ולא היא". אם לא כן, קשה לתאר שעל יסוד חילוק קלוש של "עד כאן לא קאמר רבי יוסי הכא אלא בסוכה..." ידחו את דברי רבי יוחנן המפורשים. ובזה מתורץ גם כן, מניין לבעל "ואם תאמר..." שהמעשה נעשה על פי רבי ישמעאל ברבי יוסי בניגוד לאביו, דבר לא רגיל, ושרבי יוסי חולק על רבי יהודה, שמא סובר הוא כרבי יהודה והמעשה נעשה על פיו? משום ששמע שיש דעה שרבי יוחנן אמר שרבי יוסי חולק על רבי יהודה ("מקורות ומסורות", מועד ג, עמוד קעח).
נראה שמסורת רבה בר בר חנה בשם רבי יוחנן בבבלי אינה סותרת כלל את מאמר רבי יוחנן בירושלמי: "לא אמר רבי יוסה אלא לעניין סוכה אבל לעניין שבת אף רבי יוסי מודה". רבה בר בר חנה מסר בשם רבי יוחנן רק ש"רבי יהודה בשיטת רבי יוסי אמרה", היינו שרבי יהודה שאמר שמחיצה תלויה מתרת לעניין שבת סובר בוודאי כרבי יוסי שמחיצה תלויה מתרת לעניין סוכה, ששבת חמורה מסוכה, אבל מכאן אין ראיה כלל שרבי יוסי המתיר מחיצה תלויה לעניין סוכה מתיר מחיצה תלויה לעניין שבת. לכן אין בדברי רבה בר בר חנה בשם רבי יוחנן בבבלי משום סתירה לדברי רבי יוחנן בירושלמי, ורק הדיון בדברי רבה בר בר חנה בבבלי, המבחין בין שיטות התנאים בשני הכיוונים, מניח שכוונתו של רבה בר בר חנה שגם רבי יוסי בשיטת רבי יהודה אמרה, ולא היא ("מסכת סוכה של תלמוד בבלי, מקורותיה ודרכי עריכתה", עמוד 282 ועמוד 285).
בירושלמי הסיקו מהמעשה בציפורי שרבי יוסי אמר אף לעניין שבת, שהרי לפי דברי רבי חנינה התיר רבי ישמעאל ברבי יוסי בשיטת אביו. סוגיית הירושלמי היתה לפני בעל סוגיית הבבלי, והוא מתייחס אליה ודוחה את מסקנתה: "ואם תאמר: מעשה שנעשה בציפורי על פי מי נעשה? לא על פי רבי יוסי (כ"מילתיה דרבי חנינה" בירושלמי) אלא על פי רבי ישמעאל ברבי יוסי". הרי לפנינו דוגמה לוויכוח של בעל סוגיית הבבלי עם סוגיית הירושלמי (שם, עמודים 283-284).
• • •