משנה
אחת לשלשים יום משערין את הלשכה – קובעים את השער (המחיר) למשך שלושים יום עם הספק שקיבל עליו לספק להקדש יינות ושמנים וסלתות בשביל נסכים ומנחות. ובתוך אותם שלושים יום, אם התייקר השער - מספק כפי שקבעו, ואם הוזל - נותן כשער הזול, כמפורש להלן. כל המקבל עליו לספק סלתות – וכן יינות ושמנים, מארבע – סאים בסלע, ואחר כך עמדו משלש – סאים בסלע, שהתייקרו הסלתות, יספק מארבע – סאים בסלע, כפי השער שקבעו בתחילה; משלש – אם קיבל עליו לספק סלתות משלוש סאים בסלע, ועמדו מארבע – סאים בסלע, שהוזלו הסלתות, יספק מארבע – סאים בסלע, כפי השער הזול, שיד הקדש על העליונה – ואין ההקדש מפסיד אם התייקרו או הוזלו הדברים שהספקים מוכרים להקדש.
אם התליעה סולת – שנמלאה תולעים, אפילו לאחר שנמסרה להקדש, - התליעה לו – לספק, והוא חייב לספק להקדש סולת אחרת, ואם החמיץ יין - החמיץ לו – לספק, והוא חייב לספק להקדש יין אחר, שהספק חייב באחריות הסולת והיין עד שיקרבו על המזבח. אינו מקבל מעותיו – מגזבר ההקדש תמורת הדברים שסיפק לו, עד שיהא המזבח מרצה – מכפר, כלומר, לאחר שקרבו המנחות והנסכים על המזבח.
בתוספתא שקלים ב,יא שנו: אחד לשלושים יום משערים את הלשכה. כל מי שמכר להם יינות שמנים וסלתות, רצה לחזור בו בתוך שלושים יום (אם התייקר השער ורוצה לחזור בו כדי שלא יפסיד) - אין שומעים לו (והתחייבותו במקומה עומדת למשך שלושים יום). ואם נשפכו בעזרה - נשפכו לו (שהספק חייב באחריותם עד שיקרבו על המזבח).
• • •
תלמוד
מציעים ברייתא: תני – שונה (התנא) / שנוי (שנויה ברייתא) בשם רבי שמעון (בן יוחאי, תנא בדור הרביעי): מיד היו מקבלין (בנוסח הבבלי של מסכת שקלים: 'היה מקבל' (כמו בירושלמי לעיל ב,ב)) את מעותיו – הספק שמכר להקדש סלתות ויינות מקבל מיד את מעותיו מגזבר ההקדש תמורת הדברים שסיפק לו, והכהנים זריזין הן – הכוהנים המקריבים מנחות ונסכים מיומנים וזהירים, ואין אנו חוששים שמא תתליע הסולת או יחמיץ היין לפני שיקרבו על המזבח ויפסיד ההקדש. רבי שמעון חולק על סתם המשנה כאן ששנו בה, שאין הספק מקבל את מעותיו עד לאחר שקרבו המנחות והנסכים על המזבח.
ברייתא זו הובאה בירושלמי לעיל ב,ב.
• • •