משנה
של בית רבן גמליאל (הזקן, ראש בית הדין הפרושי בירושלים בתקופה שלפני החורבן) – האיש מביתו של רבן גמליאל שהיה מביא את שקלו של רבן גמליאל, היה נכנס – ללשכה, ביום שהתורם בא לתרום אותה, ושקלו בין אצבעותיו – להראות שנכנס לשקול, כדי שלא יחשדוהו שנכנס לגנוב מן הלשכה (תלמיד רשב"ש), וזורקו לפני התורם – הוא לא היה נותן את השקל לשופר שבלשכה, אלא היה זורק את השקל מבין אצבעותיו לפני התורם, כדי שיכניסו התורם לתוך הקופה, והתורם מתכוין ודוחפו לקופה – כדי שיהיה השקל בתרומת הלשכה ויביאו ממנו קורבנות ציבור, ולא ישתייר בלשכה ויבוא לשיירי הלשכה שהוצאו לצרכים אחרים ולא לקורבנות ציבור.
אין התורם תורם עד שהוא אומר להן – לאלו העומדים מחוץ ללשכה: "אתרום?" – האתרום? והן אומרים לו: "תרום! תרום! תרום!" - שלש(ה) פעמים – כדי לחזק את הדבר ולפרסמו.
הנוסח בכמה כתבי יד של המשנה: "והן אומרים לו: תרום! תרום! - שלשה פעמים". ופירוש הדברים, שהתורם אומר: "אתרום?", והם אומרים לו: "תרום! תרום!", ואחר כך התורם חוזר ואומר: "אתרום?", והם אומרים לו: "תרום! תרום!", וכן בפעם השלישית.
מעמד תרומת הלשכה דומה למעמד קצירת העומר. גם שם הקוצר שואל: "אקצור?", והם אומרים לו: "קצור!", "אקצור?", והם אומרים לו: "קצור!" שלוש פעמים (משנה מנחות י,ג). לפי דברי המשנה שם נקבעו כללי המעמד הציבורי כדי להוציא מליבם של הצדוקים ולהדגיש את ההכרעה כדעת הפרושים. גם מעמד תרומת הלשכה היה שלא לרצון הצדוקים (הם תבעו שקורבנות הציבור ימומנו מתרומות פרטיות), והפרושים קבעו את כללי המעמד כדי להוציא מליבם של הצדוקים ("משנת ארץ ישראל", מסכת שקלים, עמוד 124).
• • •
משנה
תרם – התורם את הלשכה, את הראשונה – התרומה הראשונה בפרס הפסח, וחיפה בקטבליות (מקור המילה ביוונית) – כיסה את השקלים שנשארו בלשכה במצעים של עור, כדי שיניחו עליהם את השקלים שיגיעו אחרי התרומה הראשונה ולא יתערבו בשיריים, השנייה – תרם את התרומה השנייה בפרס העצרת מן השקלים שעל הקטבליות, וחיפה בקבטליות (צריך לומר: 'בקטבליות') – חזר וכיסה את השקלים שנשארו בלשכה בקטבליות, כדי שיניחו עליהם את השקלים שיגיעו אחרי התרומה השנייה ולא יתערבו בשיריים, השלישית – אחרי שתרם את התרומה השלישית בפרס החג, לא היה מחפה – את השקלים שנשארו בלשכה בקטבליות, שהרי זו היתה התרומה האחרונה (שקלים שהובאו אחרי התרומה השלישית ניתנו בקופה של שקלים ישנים, שאין קונים מהם קורבנות ציבור). ולמה היה מחפה – אחרי שתרם את התרומה הראשונה והשנייה? שמא ישכח ויתרום מן הדבר התרום – מפני שחוששים שמא ישכח, ולא יתרום מן השקלים העליונים שנוספו אחרי שתרם בפעם הקודמת, אלא יתרום מן השקלים התחתונים שכבר תרם מהם בפעם הקודמת (אין פירוש זה מכוון ללשון "שמא ישכח", לפי שאם לא ייתן קטבליות לא יהיו עליונים ותחתונים אלא כולם יהיו מעורבים כאחד, ולא יבדיל בין הדבר התרום לשאינו תרום ("שישה סדרי משנה", מועד, השלמות ותוספות, עמוד 460).
הנוסח בכמה כתבי יד של המשנה: "ולמה לא היה מחפה?" וכו'. ופירוש הדברים, שאם לא יספיקו השקלים שתרם בפרס החג ויצטרך לחזור ולתרום, חוששים שמא ישכח ויתרום מן השקלים שתחת הקטבליות שכבר תרם מהם, הואיל ולא נוספו שם שקלים הרבה, לפיכך הניח בתרומה השלישית את השקלים שעל גבי הקטבליות השניות בלא חיפוי, להודיע שעדיין לא נגמרה תרומתם, ומהם היה תורם עד פרס הפסח הבא, וכל השקלים שהביאום מפרס החג עד פרס הפסח היו ניתנים על הקטבליות הללו ("שישה סדרי משנה", מועד, עמוד 194).
תרם את הראשונה – התרומה הראשונה בפרס הפסח, לשם ארץ ישראל – שבני ארץ ישראל הביאו את שקליהם עד פרס הפסח, השנייה – תרם את התרומה השנייה בפרס העצרת, לשם כרכים המוקפין לה – לשם המקומות הסמוכים לארץ ישראל, כגון סוריה ועבר הירדן המזרחי וכיוצא בהם, שהספיקו להביא את שקליהם עד פרס העצרת, כשעלו לרגל לעצרת (כרך הוא מקום גדול, מיושב בנוכרים ומוקף חומה ("משנת ארץ ישראל", מסכת שקלים, עמוד 127)), והשלישית – תרם את התרומה השלישית בפרס החג, לשם בבל ולשם מדי ולשם מדינות הרחוקות – שלא הספיקו להביא את שקליהם אלא עד פרס החג, כשעלו לרגל לחג (המדינות הרחוקות הן מדינות בתחום טורקיה של היום. עדויות חיצוניות מספרות על התרומות הגדולות של כסף וזהב ששלחו היהודים בבבל ובמדינות הרחוקות הללו למקדש).
• • •
תלמוד
במשנה שנינו: "של בית רבן גמליאל" כול'.
שואלים (על המסופר במשנה): אִילו שני כְּרָיִים (בנוסח הבבלי של מסכת שקלים נשתבשה המילה 'כריים') ותרם מאחד מהן על חבירו, שמא לא פטר חבירו?! (בתמיהה) – אילו היו בלשכה שתי ערימות שקלים, והתורם את הלשכה היה תורם מהשקלים שבערימה אחת גם בשביל מי ששקליהם בערימה השנייה, האם לא היה חלק בקורבנות הציבור שנקנו מהשקלים שנתרמו מהערימה הראשונה גם למי ששקליהם בערימה השנייה שלא נתרמו?! והרי ודאי שהיה חלק בקורבנות הציבור למי ששקליהם בערימה השנייה כמו למי ששקליהם בערימה הראשונה! ואם כן, מה הועיל האיש מביתו של רבן גמליאל במה שעשה? והלא אף אם היה השקל משתייר בלשכה ולא היה נתרם, היה לבית רבן גמליאל חלק בקורבנות הציבור!
ומשיבים: הנחת רוח היא להם, שלא יהא קרבן מתקרב (נקרב) אלא משלהן תחילה – נחת רוח (עונג ושביעות רצון) היתה לביתו של רבן גמליאל במה שעשה האיש שלהם, מפני שעל ידי כך היו מקריבים קורבן ציבור בראשונה מהשקלים שלהם לפני שהיו מקריבים מהשקלים של כל ישראל, שכיוון שהשקלים שלהם היו נתונים בקופה מעל השקלים של כל ישראל, היו קונים קורבן ציבור בראשונה מהשקלים שלהם.
• • •
תלמוד
במשנה שנינו: "תרם את הראשונה וחיפה בקטבליות" כול' "השלישית לא היה מחפה".
מציעים ברייתא: תני: – שונה (התנא) / שנוי (שנויה ברייתא): שמט את הקטבליות – אחרי שתרם את התרומה השלישית בפרס החג, הוא הפיל את הקטבליות שכיסה בהן את השקלים שנשארו בלשכה אחרי שתרם את התרומה הראשונה והשנייה, - נעשו (בנוסח הבבלי של מסכת שקלים: 'ונעשו') כולן שיריים – כל השקלים שנשארו בלשכה נחשבים שיירי הלשכה (המשנה להלן ד,ב מלמדת מה היו עושים בשיירי הלשכה).
בתוספתא שקלים ב,ד שנו: תרם את השלישית... שמט קטבליאות ונתערבו השיריים.
לפי הפירוש לנוסח המשנה "ולמה לא היה מחפה?" שהובא לעיל, צריך לומר שלא שמט את הקטבליות מיד אחרי שתרם את התרומה השלישית, אלא שמט אותן אחרי שנתברר שלא יצטרך לחזור ולתרום עד פרס הפסח הבא.
ומציעים ברייתא: תני: – שונה (התנא) / שנוי (שנויה ברייתא): שלישית – התרומה השלישית בפרס החג, היא היתה עשירה שבכולן – שבכל התרומות, שהיו בה איצטלי של זהב ודרכונות של זהב – מפני שבתרומה השלישית, שבה תרמו את מה שבא מהמדינות הרחוקות מארץ ישראל, היו מטבעות של זהב, שמפני משא הדרך היו מצרפים את שקליהם למטבעות של זהב (כמפורש במשנה לעיל ב,א). אבל בתרומה הראשונה והשנייה, שבהן תרמו את מה שבא מארץ ישראל ומהמקומות הסמוכים לארץ ישראל, היו שקלים של כסף בלבד.
בתוספתא שקלים ב,ד שנו: זו (התרומה השלישית) היתה עשירה מכולם, שהיו בה איסטראות (סטאטר - מטבע יווני) של זהב ודריאכונות (דרכונות) של זהב.
במשנה לעיל ב,א לא נזכרו אלא דרכונות, אבל כנראה שאיסטר של זהב ודרכון דבר אחד הם ("תוספתא כפשוטה").
איצטלי שבירושלמי הם איסטראות שבתוספתא, בחילוף צד"י - סמ"ך, ולמ"ד - רי"ש.
אפשר שאיסטראות (מטבעות יווניים) של זהב באו מהמדינות שבמלכות יוון ודרכונות (מטבעות פרסיים) של זהב באו מהמדינות שבמלכות פרס.
התרומה השלישית כללה את התרומות העשירות של יהודי בבל ומדיי והמדינות הרחוקות. תרומות מחצית השקל של יהודי בבל, שהיו מבחינה מספרית הקבוצה הגדולה ביותר מבין יהודי התפוצות, נאספו והופקדו בערים מבוצרות בבבל, ובהגיע הזמן נשלחו לירושלים, ובני אדם רבים ליוו את השיירות שהובילו את התרומות.
• • •
במשנה שנינו: "תרם את הראשונה לשם ארץ ישראל" כול'.
מציעים ברייתא: תני: – שונה (התנא) / שנוי (שנויה ברייתא): תרם את הראשונה – התרומה הראשונה בפרס הפסח, לשם ארץ ישראל – בשביל בני ארץ ישראל, שבני ארץ ישראל הביאו את שקליהם עד פרס הפסח, ולשם כל ישראל – וגם בשביל כל ישראל שבשאר המקומות, שעדיין לא הספיקו להביא את שקליהם עד פרס הפסח, כדי שיהיה לכל אחד מישראל חלק בקורבנות הציבור, שנייה – תרם את התרומה השנייה בפרס העצרת, לשם כרכין המוקפין לה (הסופר במסירה שלפנינו תיקן 'להן' ל'לה' על ידי מחיקת הנו"ן הסופית, והמגיה מחק את כל המילה) – בשביל בני המקומות הסמוכים לארץ ישראל, שהספיקו להביא את שקליהם עד פרס העצרת, ולשם כל ישראל – וגם בשביל כל ישראל שבשאר המקומות, אלה שהביאו את שקליהם עד פרס הפסח ואלה שעדיין לא הספיקו להביא את שקליהם עד פרס העצרת, והשלישית – תרם את התרומה השלישית בפרס החג, לשם בבל ולשם מדיי ולשם מדינות הרחוקות – מארץ ישראל, שהספיקו להביא את שקליהם עד פרס החג, ולשם כל ישראל – וגם בשביל כל ישראל שבשאר המקומות.
בתוספתא שקלים ב,ג-ד שנו: תרם את הראשונה ואמר: "הרי זו (התרומה הראשונה) מארץ ישראל (משקלי ארץ ישראל) על כל ישראל", וחיפה בקטבליאות, מפני שאנשי סוריא באים ושוקלים עליה (לפיכך מחפה, מפני שנותנים עליהם את השקלים הבאים מסוריא ותורם מהם בפרס העצרת). תרם את השנייה ואמר: "הרי זו (התרומה השנייה) מעמון וממואב (משקלי עמון ומואב) ומכרכים המוקפים לארץ ישראל", וחיפה בקטבליאות, מפני שאנשי בבל באים ושוקלים עליה. תרם את השלישית ואמר: "הרי זו (התרומה השלישית) מבבל וממדיי וממדינות הרחוקות מארץ ישראל על כל ישראל", ולא היה מחפה.
ומציעים ברייתא: תני: – שונה (התנא) / שנוי (שנויה ברייתא): נטל מן הראשונה – אם נטל שקלים מן התרומה הראשונה שנתרמה בפרס הפסח, אף על פי שיש בראשונה – אף על פי שכשמגיע פרס העצרת עדיין נשארו שקלים בקופות מן התרומה הראשונה, - נוטל מן השנייה – תורם תרומה שנייה ונוטל שקלים מן התרומה השנייה. נטל מן השנייה – אם נטל שקלים מן התרומה השנייה שנתרמה בפרס העצרת, אף על פי שיש בשנייה – אף על פי שכשמגיע פרס החג עדיין נשארו שקלים בקופות מן התרומה השנייה, - נוטל מן השלישית – תורם תרומה שלישית ונוטל שקלים מן התרומה השלישית. שלמה שלישית – אם תמו השקלים בקופות מן התרומה השלישית קודם שהגיע זמנה של התרומה החדשה בפרס הפסח הבא, - חוזר לשנייה – נוטל מהשקלים שנשארו בקופות מן התרומה השנייה. שלמה שנייה – אם תמו השקלים בקופות מן התרומה השנייה, - חוזר לראשונה – נוטל מהשקלים שנשארו בקופות מן התרומה הראשונה. שלמו שלשתן – אם תמו השקלים בקופות משלוש התרומות, - חוזר ושוקל – גובים שוב שקלים מישראל (בנוסח הבבלי של מסכת שקלים: 'חוזר ותורם'. ופירושו, שחוזר ותורם מן השקלים שבאו אחרי שתרם את התרומה השלישית בפרס החג (תוספות בבלי קידושין נד,א)). רבי מאיר (גדול התנאים בדור הרביעי) אומר: חוזר לשיריים – אם תמו השקלים בקופות משלוש התרומות, תורם מן השקלים שנשארו בלשכה אחרי ששמט את הקטבליות, שהיה רבי מאיר אומר: מועלין בשיריים – אם נהנו בשוגג משיירי הלשכה, חייבים להביא קורבן אשם מעילות, שמא יצרכו (יצטרכו) להן בסוף – מפני שאולי יצטרכו להשתמש בשיירי הלשכה לקניית קורבנות ציבור כשישלמו השקלים בקופות משלוש התרומות, הרי שעדיין ראויים השיריים לקורבנות, ולכן השקלים שנשארו בלשכה עומדים בקדושתם. אבל חכמים חולקים על רבי מאיר וסוברים שאין מועלים בשיירי הלשכה, מפני שלדעתם אין משתמשים בשיירי הלשכה לקניית קורבנות ציבור, ולכן הלכה קדושתם של השקלים שנשארו בלשכה, והם נעשו חולין.
פירושה של ברייתא זו הוא על פי תלמיד רשב"ש.
בתוספתא שקלים ב,ד שנו: תרם את השלישית... שמט קטבליאות ונתערבו השיריים, ולא היה מערבם (את השיריים של שנה זו) בשל אשתקד, שמא יצטרכו לתרום, ונמצאו תורמים מן הישנה.
הברייתא שבתוספתא היא כרבי מאיר, שתורם מן השקלים שנשארו בלשכה אחרי ששמט את הקטבליות, כלומר, משיירי הלשכה של שנה זו ("תוספתא כפשוטה").
• • •
במסירה שלפנינו נוסף כאן על ידי מגיה קטע, ואיננו בנוסח הירושלמי של מסכת שקלים (במסירה שלפנינו (בהעתקת הסופר) וב"שרידי הירושלמי" ובספר "והזהיר" (אף על פי שהוא מרבה להעתיק קטעי אגדה)), ונמצא בנוסח הבבלי של מסכת שקלים (בכתב יד הבבלי, בכתב יד שקלים ובדפוס ונציה הבבלי), ומובא במפורש בשם ירושלמי שקלים רק אצל ראשונים בעלי הנוסח הבבלי. נראה שהקטע הועתק מדפוס ונציה הבבלי.
הקטע הועתק מסיבה לא ברורה מירושלמי שבת א,ג בהשמטות ובשינוי הסדר.
קטע האגדה חדר מן הגיליון לתוך הנוסח שלא במקומו. הקטע שייך כנראה לסוף הלכה ב ("לחקר הגופים הזרים האגדיים בירושלמי", "תרביץ" סד, עמוד 242 הערה 24). הקטע חדר לירושלמי בידי המעתיקים, ולא היה חלק מקורי של התלמוד, כפי שיצא מתחת יד עורכיו (שם, עמוד 245 הערה 44).
• • •