משנה
גנב משל אביו ואכל ברשות אביו – גנב הבן מעות מאביו ולקח בהן בשר ויין ואכל ושתה בבית אביו או בשדהו, משל אחרים ואכל ברשות אחרים – או שגנב מעות מאחרים ואכל בבית אחרים, משל אחרים ואכל ברשות אביו – או שגנב מעות מאחרים ואכל בבית אביו, - אינו נעשה בן סורר ומורה – אינו נידון בדין בן סורר ומורה, עד שיגנוב משל אביו ויאכל ברשות אחרים – שמעות אביו מצויות לו תדיר לגנוב מהן, ונוח לו לאוכלן ברשות אחרים, מקום שאין אימת אביו עליו, לכן חוששים שמא יתרגל בעבירה זו. רבי יוסה בירבי יהודה (תנא בדור החמישי) אומר: אינו נעשה בן סורר ומורה, עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו – משל שניהם כאחת.
• • •
תלמוד
מתי חייב בן סורר ומורה על גניבה?
במשנה שנינו: "גנב משל אביו" כול'.
כאן התחלת מקבילה בירושלמי סנהדרין יא,א.
אזהרה (מצוות התורה שלא לעשות דבר האסור) לגניבה הראשונה – לגניבה שגנב בן סורר ומורה בפעם הראשונה, מניין? - "לֹא תִּגְנֹבוּ" (ויקרא יט,יא) – הרי זה אזהרה לגונב ממון, והוא גם אזהרה לגניבה הראשונה של בן סורר ומורה שהוא לוקה עליה. אזהרה לגניבה השנייה – לגניבה שגנב בן סורר ומורה בפעם השנייה, מניין? - "לֹא תִּגְנֹבוּ" (צריך לומר: '"לֹא תִּגְנֹב"' (שמות כ,יג, והוא הכתוב הנאמר בעשרת הדיברות) – הרי זה אזהרה לגונב נפש שעונשו מיתת בית דין, דבר הלמד מעניינו, והוא גם אזהרה לגניבה השנייה של בן סורר ומורה שהוא נענש עליה במיתה (ראה משנה להלן הלכה ד, שבן סורר ומורה לוקה לאחר שגנב פעם אחת, ונידון למיתה לאחר שחזר וגנב פעם שנייה. - כך פירשו ב"אור שמח" הלכות ממרים ז,א וכן ב"יפה עיניים" בבלי סנהדרין עא,א).
ומביאים ברייתא: "לֹא תִּגְנֹבוּ" (ויקרא יט,יא) - על מנת למקט – אסור לגנוב ממון אפילו כדי לצער את חבירו, שרוצה להקניט את חבירו וגונב ממנו על דעת שיחזיר לו. "לֹא תִּגְנֹבוּ" (ויקרא יט,יא) - על מנת לשלם תשלומי כפל – אסור לגנוב אפילו כדי לשלם תשלומי כפל, שרוצה לתת לחבירו מתנה בדרך זו, על מנת לשלם תשלומי ארבעה וחמשה – אסור לגנוב שור או שה ולטבוח או למכור אותם אפילו כדי לשלם תשלומי ארבעה וחמישה (אף שאינו מתכוון לגנוב, ולא עוד אלא שמשתדל לטובת הנגנב, עם כל זה נצטווינו שלא להרגיל עצמנו לגנוב).
בן בגבג (מחכמי תקופת הזוגות, בדורו של הלל הזקן) אומר: לא תגנוב את שלך מאחר הגנב – מן הגנב שגנב ממך, שלא תֵרָאֶה גונב – שלא יחשדו בך שאתה גונב.
בתוספתא בבא קמא י,לז-לח שנו: "לא תגנובו" - על מנת למקט. "לא תגנובו" - על מנת לשלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמישה.
בן בג בג אומר: אל ייטול אדם את שלו מבית אחרים, שמא ייראה כגנב. וכן היה בן בג בג אומר: אל יגנוב אדם את שלו מבית הגנב, שמא אף הוא ייראה כגנב, אלא משבר את שיניו ומוציא את שלו מידו.
בספרא "קדושים" פרשה ב נאמר: "לא תגנובו" - על מנת למקט. "לא תגנובו" - על מנת לשלם תשלומי כפל ועל מנת לשלם תשלומי ארבעה וחמישה. בן בג בג אומר: לא תגנוב את שלך מאחר הגנב, שלא תיראה גונב.
במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי כ,יג נאמר: "לא תגנוב" - על מנת למקט. "לא תגנוב" - על מנת לשלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמישה. בן בג בג אומר: אל תיטול את שלך מבית אחרים, שמא תיראה גונב, אלא שבור את שיניו ואמור לו: שלי אני נוטל.
בבבלי בבא מציעא סא,ב אמרו: תניא: "לא תגנובו" - על מנת למקט. "לא תגנובו" - על מנת לשלם תשלומי כפל ארבעה וחמישה.
ובבבלי בבא קמא כז,ב אמרו: בן בג בג אומר: אל תיכנס לחצר חברך ליטול את שלך שלא ברשות, שמא תיראה עליו כגנב, אלא שבור את שיניו ואמור לו: שלי אני נוטל.
רבי בא (רבי אבא, אמורא בדור השלישי) אמר בשם רבי יוחנן (גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני) שאמר בשם רבי הושעיה (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור הראשון): בן סורר ומורה אינו חייב – סקילה, עד שיגנוב מעות – מאביו ויקנה בהן בשר ויין ויאכל וישתה.
רבי זעירה (רבי זירא, מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השלישי) אמר בשם (צריך להוסיף כמו במקבילה: 'רבי יוחנן') שאמר בשם רבי הושעיה: בן סורר ומורה אינו חייב – סקילה, עד שיזלזל מעות – שיגנוב מעות מאביו ויזלזל בהן, כמו שמפרשים בסמוך (בן סורר ומורה מכונה בדברים כא,כ: "זולל" - נוהג בזלזול, ובהשאלה: אוכל אכילה גסה, להוט אחרי אכילה, בייחוד אכילת בשר).
ושואלים: מהו שיזלזל מעות? – באיזה אופן הוא מזלזל במעות של אביו? (כך נראה לפרש כאן בשל המשך הדברים. - נראה שלעיתים רחוקות המונח 'מהו' מתפרש במובן 'איזה אופן' ("הטרמינולוגיה של הירושלמי", עמוד 419))
ומשיבים: מה אנן קיימין? – [ב]מה אנחנו עומדים (עוסקים)? (באיזה אופן יש להעמיד את המקור האמוראי שאינו חייב עד שיזלזל?) - ומציעים שתי אפשרויות שנדחות: אם בהו (בההוא) דאמר: – אם באותו (בן) שאומר (למוכר בשר): הא לך חמשה והב לי תלתא – הנה לך חמישה ותן לי שלושה (קח חמישה דינרים ותן לי בשר בשווי שלושה דינרים), - שטי (במקבילה: 'שוטה') הוא – שדרך שוטים לקנות בהפסד! – ולכן במקרה זה אינו נידון בדין בן סורר ומורה. ואם באותו (בן) שאומר (למוכר בשר): הא לך תלתא והב לי חמשה – הנה לך שלושה ותן לי חמישה (קח שלושה דינרים ותן לי בשר בשווי חמישה דינרים), - בר נש הוא – אדם הוא, שדרך בני אדם לקנות ברווח! – ולכן גם במקרה זה אינו נידון בדין בן סורר ומורה. - ומציעים פתרון: אלא כי (כן) נן קיימין – בכך אנחנו עומדים (עוסקים) (באופן זה יש להעמיד את המקור האמוראי שאינו חייב עד שיזלזל), בהוא (בההוא) דמר: – באותו (בן) שאומר (למוכר בשר): הא לך חמשה והב לי חמשה – הנה לך חמישה ותן לי חמישה (קח חמישה דינרים ותן לי בשר בשווי חמישה דינרים, שכיוון שאינו קונה בממון אביו ברווח או בהפסד, אין זו קנייה עסקית אלא קנייה לשעשוע בלבד, ובכך הוא מזלזל בממון אביו, ולכן במקרה זה הוא נידון בדין בן סורר ומורה).
בבבלי סנהדרין ע,א אמרו: אמר רב חנין בר מולדא אמר רב הונא: אינו חייב עד שייקח בשר בזול ויאכל, יין בזול וישתה, דכתיב: "זולל וסובא" (דברים כא,כ) (דורש "זולל" מלשון זול).
לפי הבבלי, אינו חייב עד שייקח בזול. ולפי הירושלמי, אינו חייב עד שיזלזל.
ושואלים: הי דינו (במקבילה: 'היידינו') – איזהו גנב? והי דינו (במקבילה: 'היידינו') – ואיזהו גזלן? – מה ההבדל בין גנב וגזלן?
ומשיבים: אמר רבי הילא (רבי אלעאי, אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי): גנב בפני עדים – ושלא בפני הבעלים, - גנב, בפני הבעלים - גזלן – ההבדל בין גנב וגזלן אינו בעצם המעשה שלהם אלא האם עשה את המעשה בפני הבעלים או שלא (גנב משלם כפל, וגזלן אינו משלם כפל).
ומציעים קושיה (כדי לפרוך את הדעה של רבי הילא): רבי זעורה (רבי זירא, מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השלישי) בעי – שואל (מקשה) (במקבילה: 'אמר רבי זעירה'): מעתה – אם הדברים שלפני כן נכונים, מתעורר קושי כמוצע בהמשך, אפילו נתכוון לגזילה (במקבילה: 'לגוזלה') ולבעליה (נראה שצריך לומר: 'אפילו נתכוון לגזול לבעליה') - אין (נראה שצריך לומר: 'הרי', וכך הגיה ב"שערי תורת ארץ ישראל") זה גוזלן! – אם הגוזל גזילה התכוון לגזול עימה גם את בעליה של הגזילה - הרי זה גזלן ולא גנב לפי רבי הילא, שכן גנב בפני הבעלים, והרי הגוזל נפש נקרא בתורה גנב! (כפירושנו פירשו ב"שערי תורת ארץ ישראל" וכן ב"על הירושלמי" עמוד 35. - אין מתרצים את הקושיה)
ושואלים: והידינו – ואיזהו גוזלן על דעתיה דרבי זעורה – על דעתו של רבי זעורה? – מה ההבדל בין גנב וגזלן לפי רבי זעורה, שלפיו אף בפני הבעלים - הרי זה גנב?
ומשיבים: רבי שמואל בר סוסרטא (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) אמר בשם רבי אבהו (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי): לעולם אינו גזלן עד שיגזלנו (במקבילה: 'שיגזול') בפני עשרה בני אדם – אינו נקרא גזלן אלא אם גזל בפני עשרה אנשים לפחות. אבל אם גזל בפני תשעה או פחות - נקרא גנב.
(נראה שחסר כאן, ויש להשלים על פי בראשית רבה: 'לעולם אינו גזלן עד שיגזלנו מתחת ידו' – אפילו גזל בפני עשרה, אינו נקרא גזלן אלא אם גזל מידו של הנגזל ממש.) בניין אב שבכולן – המקור העיקרי שממנו לומדים כלל זה הוא הכתוב (במעשי בניהו בן יהוידע): "וַיִּגְזֹל אֶת הַחֲנִית מִיַּד הַמִּצְרִי וַיַּהַרְגֵהוּ בַּחֲנִיתוֹ" (שמואל ב כג,כא) – הכתוב היה יכול לומר: 'ויגזול את החנית מהמצרי', אלא ללמדנו שאינו גזלן אלא אם גזל מידו של הנגזל ממש.
עד כאן המקבילה בירושלמי סנהדרין להלן.
המשנה בסנהדרין להלן מדברת בגונב נפש.
חלקה הראשון של הסוגיה (אזהרות לגניבה הראשונה ולגניבה השנייה) עוסק בבן סורר ומורה.
חלקה השני של הסוגיה (דרשות הכתוב "לא תגנובו") עוסק בגניבת ממון.
חלקה השלישי של הסוגיה ("אינו חייב עד שיגנוב מעות") חוזר ועוסק בבן סורר ומורה. מקורם של שלושת חלקי הסוגיה האלה כאן, ומכאן הועברו להלן.
חלקה הרביעי של הסוגיה עוסק בהבדל בין גנב וגזלן. חלק זה אינו שייך לכאן אלא להלן, כי שאלת רבי זעורה עוסקת בגניבת נפש (כך נכתב ב"על הירושלמי" עמוד 35). בתלמוד ירושלמי במהדורת האקדמיה ללשון העברית סימנו מתקיני המהדורה את חלקה הרביעי של הסוגיה כאן כייתור במסירה.
בבבלי בבא קמא עט,ב אמרו: גזלן היכי דמי? אמר רבי אבהו: כגון בניהו בן יהוידע, שנאמר: "ויגזול את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו" (שמואל ב כג,כא).
בבראשית רבה נד,ג נאמר: רבי יוסי בשם רבי אבהו; רבי חזקיה, רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש: לפני תשעה - גנב, לפני עשרה - גזלן. - רבי תנחומא בשם רבי הונא: לעולם אינו גזלן עד שיגזלנו מתחת ידו, שנאמר: "ויגזול את החנית מיד המצרי" (שמואל ב כג,כא).
• • •