מצות הנחנקין: – כיצד חניקתם? היו משקעין אותו – את הנידון לחנק, בזבל עד ארכובותיו (ברכיו) – שלא יתנענע לכאן ולכאן, ונותנין סודרין קשה לתוך הרכה – מטפחת קשה מבפנים ורכה מבחוץ, וכורך על צוארו, זה מושך אצלו וזה מושך אצלו – שני העדים מושכים בקצות הסודרים, זה לכאן וזה לכאן, וחונקים אותו, עד שנפשו יוצאה.
• • •
מצוות הנחנקים
במשנה שנינו: "מצות הנחנקין: היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו, ונותנין סודרין קשה לתוך הרכה, וכורך על צוארו, זה מושך אצלו וזה מושך אצלו, עד שנפשו יוצאה".
חנק - לית משכח – אין אתה מוצא (אין אתה מוצא את החנק (מיתת החנק) מפורש בתורה, שלא כשאר מיתות בית דין המפורשות בתורה).
ומביאים ברייתא: אמרת: הרי זו מיתה (צריך לומר כמו במקבילה שבמכילתא: 'מידה' - כלל פרשני) בתורה: וכל (צריך לומר כמו במקבילה שבמכילתא: 'כל') מיתה שנאמרה בתורה סתם אין את (אתה) רשאי למושכה (לתפוס אותה, להבין אותה) להחמיר עליה אלא להקל עליה – כשהתורה לא ציינה במפורש את אופן ההמתה בעבירה שדינה מוות (כגון שאמרה: "מות יומת"), יש להמית את הנידון למיתה באופן המקל על סבלו, ומיתת חנק היא הקלה שבמיתות; דברי רבי יאשיה (תנא בדור הרביעי). אמר לו רבי יונתן (תנא בדור הרביעי): לא מפני שהיא – מיתת חנק, קלה – שבמיתות, כדברי רבי יאשיה, אלא שנאמרה סתם, וכל מיתה שנאמרה סתם (אין אתה רשאי להחמיר עליה אלא להקל עליה) (המילים המוסגרות אינן במקבילות שבמדרשי ההלכה ובבבלי, והן אשגרה מדברי רבי יאשיה ואין לגרוס אותן) תלו (ייחסו, קשרו) אותו (צריך לומר כמו בקטע גניזה: 'אותה') בחנק – חכמים קבעו שכל מיתה שנאמרה סתם היא חנק (המונח 'זו מידה בתורה' מופיע רק במדרשים מדבי רבי ישמעאל. - רבי יאשיה סובר כחכמים (תנא קמא במשנה), שחנק היא המיתה הקלה שבמיתות. ורבי יונתן סובר כרבי שמעון, שחנק אינה המיתה הקלה שבמיתות).
במכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דנזיקין פרשה ה נאמר: "מות יומת" (שמות כא,טו; כא,טז) - בחנק. אתה אומר בחנק, או אינו אלא באחת מכל המיתות האמורות בתורה? אמרת: זו מידה בתורה: כל מיתה האמורה בתורה סתם אין את רשאי למושכה להחמיר עליה אלא להקל עליה; דברי רבי יאשיה. - רבי יונתן אומר: לא מפני שהיא קלה, אלא שנאמרה סתם, וכל מיתה שנאמרה סתם הרי זו בחנק.
בספרא "קדושים" פרשה י נאמר: "מות יומת" (ויקרא כ,י) - בחנק. אתה אומר בחנק, או אינו אלא באחת מכל מיתות שבתורה? אמרת: צא וראה: כל מיתה הסתומה בתורה אין את רשאי למושכה להחמיר עליה אלא להקל עליה; דברי רבי יאשיה. - רבי יונתן אומר: לא מפני שהיא קלה, אלא מפני שנאמרה סתם, וכל מיתה שנאמרה סתם אינה אלא חנק.
בבבלי סנהדרין נב,ב אמרו: תנו רבנן: ..."מות יומת" (ויקרא כ,י) - בחנק. אתה אומר בחנק, או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה? אמרת: כל מקום שנאמרה מיתה בתורה סתם - אי אתה רשאי למושכה להחמיר עליה אלא להקל עליה; דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר: לא מפני שהיא קלה, אלא שכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק.
בירושלמי כאן המרה של סגנון תנאי ("'מות יומת' - בחנק. אתה אומר בחנק, או אינו אלא באחת מכל מיתות שבתורה?") בלשון אמוראי ("חנק - לית משכח") ("סוגיות מקבילות ומסורת נוסח הירושלמי", "תרביץ" ס, עמוד 531, הערה 47).
ומביאים ברייתא: אמרת: סדר חנק כך הוא: זה מושך אצלו וזה מושך אצלו – שני העדים מושכים בקצות הסודרים, זה לכאן וזה לכאן, וחונקים אותו.
מציעים סתירה בין מקורות תנאיים: כהנא (רב כהנא השני, אמורא בבלי בדור השני) בעא קומי – שאל (הקשה) לפני רב (אמורא בבלי בדור הראשון, מגדולי האמוראים): תמן את מר: – שם (משנה זבים ג,ב) אתה אומר: מפשילין בחבלין – זב וטהור קולעים יחד חוטים בודדים לעשות מהם חבל, ואין הטהור נטמא משום היסט הזב. וחכמים אומרים: עד שיהיה זה מושך הילך וזה מושך הילך – הטהור נטמא רק בסוף קליעת החבל, כשזה מושך בחוזקה את החבל לצד אחד וזה לצד אחר (בקליעת חוטים לחבל, אחד אוחז באגודת חוטים מצד אחד וחברו אוחז בה מצידה השני, וכל אחד מסובב את אגודת החוטים לכיוון אחר, וכך נשזר החבל. בהתחלה הקליעה לכיוונים מנוגדים קלה, אך בסוף הקליעה קשה), וכא את מר: – וכאן (במשנתנו בעניין מיתת חנק) אתה אומר: זה מושך אצלו וזה מושך אצלו?! – מדוע שם שנינו בלשון אחד ("מושך הילך") וכאן שנינו בלשון אחר ("מושך אצלו")?
ומיישבים את הסתירה בין המקורות בהצעת הבחנה בין שני המקרים: אמר ליה: – אמר לו (רב לכהנא): תמן – שם (במשנתנו בעניין מיתת חנק), - זה מלפניו וזה מלאחריו (בקטע גניזה: 'מאחריו') – זה מלפניו של הנידון וזה מאחוריו, וכל אחד מושך את קצה הסודר לכיוונו (של המושך), ולכן שנינו כאן בלשון "זה מושך אצלו וזה מושך אצלו", ברם הכא – אבל כאן (במשנה זבים בעניין קליעת חבל), - דֵּין מן דֵּין סיטרא ודֵין מן דֵּין סיטרא – זה מהצד הזה וזה מהצד הזה (אחד אוחז באגודת חוטים מצד אחד וחברו אוחז בה מצידה השני, וכל אחד מסובב את אגודת החוטים לכיוון אחר, ולכן שנינו שם בלשון "זה מושך הילך וזה מושך הילך").
נראה שלסתירה וליישובה היו מקבילה בירושלמי זבים (שנראה שנערך אלא שאבד). ביישוב הסתירה (לפי פירושנו) 'תמן' מציין את המקרה המקומי, ולכן הוא מתפרש כמו 'כאן', ואילו 'הכא' מציין את המקרה במקום אחר ומתפרש כ'שם'. אפשר שהדבר נובע מהעתקת יישוב הסתירה כצורתו מזבים לכאן.
• • •